יום ראשון, 29 ביוני 2014

חשש לסחר במאגרי מידע של חיילים

היחידהכל מה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון הודיעה בדף הבית שלה באינטרנט כי קיים חשש לסחר במאגרי מידע של חיילים באמצעות שליחת מסרונים.וכי חילים מוזהרים "לא לחשוף פרטים לגורמים לא מזוהים"

מאת: אלי אלון

. בהודעה שפורסמה בדף הבית באינטרנט של היחידה להכוונת חיילים משוחררים, תחת הכותרת: "אזהרה -סחר במאגרי מידע של חיילים באמצעות שליחת מסרונים", נאמר בזו הלשון:

:חיילים משוחררים/לקראת שחרור שימו לב:

בימים האחרונים נשלחות הודעות sms בנוסחים שונים בהן בקשה לעדכן את פרטיכם האישיים בנוגע לפיקדון, הטבות ועוד, אחרת הפיקדון או ההטבות יבוטלו/יימחקו. הודעות אלו לא נשלחות מטעם הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון או ע"י מי מטעמנו! אנו שבים וממליצים שלא לחשוף את פרטיך האישיים לגורמים שאינם מזוהים. המידע העדכני והמהימן נמצא באתר שלנו. פרטים עדכניים אודות הפיקדון והמענק שלכם תוכלו למצוא ב"אזור האישי".

בנוסף שלחה בימים אלה היחידה והקרן להכוונת חיילים משוחררים הודעת אזהרה באמצעות הודעת sms למספרי הטלפון של חיילים שעומדים להשתחרר או השתחררו והרשומים ביחידה להכוונת חיילים משוחררים וזו לשון ההודעה (קרובת משפחתי הראתה לי את ההודעה) .וכך נאמר בהודעה :" בימים אלה נשלחות הודעות לבקש פרטיך האישיים. שים לב לא לחשוף פרטים לגורמים לא מזוהים מוגש מטעם הקרן להכוונת חיילים משוחררים".

קרובת משפחתי חיילת משוחררת קיבלה לאחר שחרורה מידי חודש -חודשיים שיחת טלפון על הקו היתה שהציגה עצמה בפתח השיחה בנוסח פחות או יותר כדלקמן " אנחנו מהמחלקה לחיילים משוחררים והיינו רוצים להציע לך כמה הצעות והטבות .או " אנחנו מהמשרד להכוונת חיילים משוחררים " . לפחות בשתי שיחות מסוג זה העבירה אלי קרובת המשפחה את השיחה ושאלתי את הבחורות/טלפניות אם הן מהיחידה להכוונת חיילם משוחררים במשרד הביטחון . הן השיבו בשלילה ושאלתי אותן למה הן מציגות עצמן בשם כמעט זהה ליחידה להכוונת חיילים משוחררים שעלול לתת תחושה ולהטעות שמדובר בגוף השייך למשרד הביטחון. לא הייתה תשובה. אין לי כעס על הבחורות יתכן שהן ,טלפניות או עובדות במשרדים עסקיים או אולי חברות כוח אדם. וקרוב לוודאי מישהו מפעיל אותן ואומר להן מה לומר.

בעקבות השיחות הללו הזאת התקשרתי לפני מספר חודשים ליחידה להכוונת חיילים משוחררים ושם אישרו שהתופעה ידועה להם "אבל אין מה לעשות אנחנו לא אחראים על המשרדים הפרטיים". בהנחה שמדובר בגוף עסקי או גופים עסקיים העומדים מאחרי שיחות אלה יש לי שאלה : מאיין הם קיבלו את מספרי הטלפון והפרטים של החיילים העומדים להשתחרר מצה"ל או שהשתחררו לא מכבר\ שאתם קוראים. אם אין תאריך על התוכן עצמו, בדקו אם האתר מעדכן את התכנים שלו באופן סדיר. לא ניתן להסתמך על תוכן ישן או על אתר שהמידע בו לא מתעדכן באופן קבוע.

יום שלישי, 24 ביוני 2014

הלכה לעולמה אשת החינוך מאשה שוורץ ממקימי מושב צפריה.

הלכה לעולמה המורה והמחנכת מאשה שורץ ממושב צפריה

בסוף השבוע הלכה לעולמה בגיל 84 המורה והמחנכת הוותיקה והנערצת מאשה שוורץ ממקימות המושב צפריה במלחמת לבנון הראשונה שכלה את בנה סגן כתריאל שוורץ.בתה נבט סווירי :אמא לא התאוששה מנפילת הבן."שברון הלב הוביל להידרדרות גופנית במדרון חלקלק"

מורה מוערכת ונערצת על ידי הורים ותלמידים.

לפני כשנה וחצי נפטר בעלה של מאשה אנשל שוורץ איתו הלכה ביחד למעלה מ-60 שנה. בתה של מאשה שוורץ נבט סווירי עובדת משרד החינוך, מספרת כי נפילתו של הבן כתריאל במלחמת לבנון שבר את הוריה "אמא לא התאוששה. שברון הלב הוביל להתדרדרות גופנית במדרון חלקלק " ימים ספורים לפני מותה השתתפה מאשה באזכרה השנתית לזכר בנה סגן כתריאל שוורץ ונפגשה עם בני משפחה וחבריו של כתריאל.זמן קצר לאחר האזכרה נפטרה ככל הנראה מאירוע לב.
מאת אלי אלון
בסוף השבוע הלכה לעולמה המורה והמחנכת מאשה שוורץ מראשוני חברי מושב צפריה. בת 84 הייתה במותה.

הלווייתה יצאה(22.6.14) מביתה שבמושב צפריה לכיוון בית הכנסת המקומי ומשם לבית העלמין קריית שאול בתל אביב שם הובאה למנוחות בחלקת ההורים השכולים לא הרחק מקבר בנה סגן כתריאל שוורץ ז"ל שנהרג במלחמת לבנון הראשונה ב-6 ביוני 1982בגזרה המערבית בלבנון. על יד העיר צור מירי צלף.

מאשה נולדה בפולין בשנת 1930.היא ניצולת שואה, עלתה לארץ בשנת 1948. נישאה לאנשל שוורץ אף הוא ניצול שואה. השניים הקימו ביתם במושב הדתי צפריה השוכן לא הרחק מהישוב אור יהודה ונימנו על מקימי המושב. לשנים נולדו שני ילדים הבכורה נבטה(נבט) והבן כתריאל.

מאשה שוורץ עם תלמידיה בכיתה ד בבית ספר המשותף למושבים חמ"ד צפריה ותוחלת שנת 1966 מימין מנהל בית הספר אברהם אביר.

במשך עשרות שנים שימשה מאשה כמורה ומחנכת בבית הספר המשותף למושבים חמ"ד וצפריה וכן בבתי ספר בכפר חב"ד ובבית- דגן. לימדה וחינכה מאות תלמידים מכריה מספרים על אשה אצילית ומורה מוערכת ונערצת על ידי הורים ותלמידים. "היא היתה מה שקרוי "מאנטש" מלח הארץ , איכפתית ומסורה לתלמידיה" הם אומרים.

מאשה שוורץ הותירה בת ,נבט (נבטה) סוירי תושבת הישוב שוהם וכאמור עובדת משרד החינוך.4 נכדים:אחיעד, אופיר,מאור,אופק.

שלוש אחיות :טובה שרייבר,שרה שפרינגר,ברכה דבורץ ואח: שרגא ויינגרטן

הבת נבט מספרת כי בנה אחיעד נקרא לזכרו של אחיה סגן כתריאל שוורץ ז"ל (שילוב של אחי ועד)בוגר ישיבת בני עקיבא בנתניה,איש חיל השריון שנהרג כאמור במלחמת לבנון הראשונה ליד העיר צור בלבנון והוא בן 19.5 בלבד בנופלו.

דברי הספד שנשאה נבט סווירי בהלווית אמה מאשה שוורץ .

אמא.

אמא שלי.

אמא שלי השתייכה למה שאנו נוהגים לכנות "דור הנפילים שהקים את המדינה". היססתי אם להשתמש במונח הזה, כי אמא תיעבה קלישאות, ואני בעקבותיה. וחוץ מזה אמא שלי לא הייתה נפיל, אלא אדם רגיל שהשתדל לחיות ולפעול על פי הערכים שהאמין בהם.

אבל כמי שהייתה לצידה וראתה כיצד התמודדה אימי עם הפגעים האישיים והמשפחתיים שנחתו עליה בזה אחר זה, ואיך לא ויתרה ולו לרגע על ערכיה ועקרונותיה, אין ספק כי היא ראויה להערצה.

לאחר ששרדה את זוועות המלחמה והשואה עלתה עם משפחתה לישראל, התאהבה בשפה העברית והחליטה למצוא את יעודה בחינוך והוראה.

היום זה נשמע מוזר, אבל לנו כילדים זה היה מובן מאליו שאמא מבקרת בבתי התלמידים בבית דגן, ושהם מגיעים אלינו הביתה בשעות הצהריים כדי לקבל ממנה תגבורת לימודית. לעיתים גם הייתה מגייסת אותי לשבת עם תלמידיה על מנת לתרגל איתם קריאה וכתיבה. פעמים רבות היו מגיעים אלינו בשבתות בשעות אחר הצהריים ילדים שביקשו לבוא ולבקר את המורה מאשה, לשוחח איתה ולשמוע דברי עידוד, מילים חמות ולקבל ממתקים. ההיכרות שלה הייתה לא רק עם התלמיד אלא עם כל המשפחה המורחבת. ידעה כי ההוא זקוק לבגדים, ההיא לשולחן כתיבה, האחר לאוזן קשבת, ודאגה לגייס ציוד ולהעביר בצנעה לכל משפחה את הנדרש.

היא לא דיברה על עזרה לנזקקים, היא פשוט עשתה זאת.אני זוכרת אישה זקנה שהייתה מטלטלת עמוסת חבילות בין הבתים במושב ומנסה להתפרנס ממכירת חפצים קטנים. בכל פעם היא הייתה מגיעה אלינו, ואז אמא הושיבה אותה במטבח לארוחה חמה תוך כדי שיחה ודאגה למצבה. קנתה ממנה חצי מתכולת המזוודה (כי אף פעם לא מזיק שיהיו בבית עוד אטבי כביסה, סיכות ביטחון וכאלו שמונצים), ומלאה את המקום שהתפנה במזוודה במוצרי מזון. תמיד הסבירה לנו כי מי שמנסה להתפרנס בכבוד ולא לקבץ נדבות חייבים לעזור לו.

באחד הימים אמא בחנה את נעלי הספורט שלי ושאלה איזה מספר אני נועלת. כשתהיתי על פשר ההתעניינות הסבירה כי בקופת חולים היא שוחחה עם עובדת הניקיון שנעלה נעלים קרועות. היא צריכה נעליים נוחות ובדיוק כמוך נועלת מספר 38. ניסיתי לומר לה שהנעליים שלי חדשות אבל מיד היסתה אותי ואמרה "אז תקני עוד זוג חדש, ותהיי מאושרת שאת יכולה להרשות לעצמך".

יש עוד המון סיפורים בסגנון. אמא ואבא שלי היו עמותה בלתי רשמית של שני אנשים שפשוט ידעו להסתכל סביב ולראות מה האחרים צריכים. הם לא ידעו לחשוב על הצרכים שלהם, כי תמיד ראו שהאחרים היו צריכים יותר, ולהם יש ברוך השם הכל.

לאמא הייתה חיבה מיוחדת לשפה העברית. תמיד ביקשה שאעדכן אותה בחידושי השפה ושאדפיס לה גם מילים בסלנג. היא דיברה כאילו זה עתה יצאה מהאקדמיה לשפה העברית. באחד האשפוזים הרבים שלה, נאלצה לשכב כמו "הזקנה במסדרון", פנתה לאחות כח עזר שלצידה וביקשה בשקט: "הואילי נא להניח הכר למראשותי". האחות פנתה אלי במבט תמוה ושאלה באיזו שפה אימי מדברת.

אמא ואבא היו הדבק של המשפחה המורחבת. כולם תמיד אהבו להיפגש אצלם במושב. יושבים על הדשא, משוחחים, מתעדכנים ומקשיבים. לא חשוב אם אתה חילוני, דתי או חרדי. אין צורך לצלצל מראש, לא צריך להודיע, פשוט תבוא ותגיע. כל יום וכל שעה זה בסדר.

גם כאשר שאלו אותה מתי נוח להגיע, השיבה כי בכל זמן ועת כולם רצויים. היא ממילא בבית כל היום. להיפך, אם אתה משקיע מחשבה וזמן וטורח להגיע, היא רואה בכך כבוד וזכות גדולה.

במשך השנים הם נטו לאמץ לחיקם אנשים מכיוונים שונים, ותמיד לאורך זמן. למשל- בכפר חב"ד התגוררה חוה, אישה גלמודה ונכה. מיום שנולדתי ועד שהלכה לעולמה אני זוכרת אותה אתנו. הורי דאגו לה לעבודה ובכל יום בשעות אחר הצהריים הגיעה וישבה אצלנו. ההורים היו עושים לה את כל הסידורים הנדרשים ואמא גם נהגה לצבוע לה את השיער. פעם מחיתי ואמרתי לאמא כי אין לה דקה פנויה ביממה, ועם כל הכבוד צביעת שיער ניתן לבצע במספרה, היא נזפה בי: "נבט, את בכלל לא מבינה! צביעת השיער זה תירוץ. מדובר באשה בודדה ונכה. אין אף אחד בעולם שמלטף אותה ומשוחח איתה. כאשר אני מסרקת אותה ומטפלת בשערה אלו הם רגעי האושר היחידים שהיא חווה".

הורי תמיד ראו את האדם שמולם, ואף פעם לא את עצמם. פשוט אנשים נטולי צרכים.

כן, היה להם צורך אחד – הצורך לתת ולהעניק ללא צורך לקבל משהו בתמורה.

לא פלא שכולם אהבו אותם. ברבות השנים אמרתי שאמנם נותרתי בת יחידה, אך לא הרגשתי כך. קרובי משפחה וחברים רבים אהבו לפקוד את הבית ולשבת עם מאשה ואנשל. בצעירותם זה היה ברור יותר, אך גם בשנים האחרונות כשאמא כבר בקושי ראתה, בקושי שמעה, בקושי תפקדה, אנשים דלגו על כל הקשיים והקפידו להגיע בהרבה אהבה ומסירות.

מה ששבר אותם היה האסון הקשה עם נפילת הבן. כאשר כתריאל נהרג במלחמת לבנון אמא לא התאוששה. שברון הלב הוביל להתדרדרות גופנית במדרון חלקלק.

באחד האשפוזים החוזרים והנשנים עיין הרופא בהיסטוריה הרפואית שלה ושאל: "גברת שוורץ, מה אין לך?", והיא השיבה בחיוך: "אין לי שיניים".

השמחה האמיתית והחיוכים הראשונים אצלה הופיעו עם נישואי לשומי, שתמיד העריצה אותו, ועם לידת הנכדים. הם היוו את תמצית עולמה, מקור האנרגיה ומשמעות חייה.

הייתה לה גם חשיבה לוגית מאוד מיוחדת. בהריון השלישי שלנו, כאשר נודע לנו שאני נושאת ברחמי בת, באתי בשמחה לבשר להורי. בכל זאת אצל משפחת סוירי יש פס ייצור של בנים בלבד, והנה חלה תפנית גנטית משמחת יוצאת דופן. כאשר אמא שמעה את הבשורה היא כלל לא חייכה ופלטה מילה אחת "חבל!".

"אמא, יש לי בת!!! את לא שמחה איתי?! מה קרה לך?" מחיתי.

והיא בשקט שלה השיבה: "שמעתי אותך, אני שמחה, ואמרתי "חבל".

ואז הוסיפה והסבירה: "נבט, אחרי האסון שלנו הגיע הזמן שתפנימי כי באמת זה ממש לא משנה אם יש בן או בת. העיקר שיהיו בריאים ומוצלחים. אני רוצה בכל מאודי הרבה נכדים, וקיוויתי שאם יהיה לך כעת בן, לא תוותרי על ניסיון נוסף לבת, וכך יהיה לי סיכוי לפחות לארבעה נכדים. כעת שיש לכם משני המינים, אני חוששת שתסתפקו בכך"

כאשר אופק הנכד הרביעי נולד, כמובן בן, לא הייתה מאושרת ממנה עלי אדמות. עד סוף ימיה היא כינתה אותו "מותק שלי" או "המתנה שלי".

הייתה לה פילוסופיית חיים מאוד מיוחדת ופרקטית. מדי פעם בביקורים חפוזים שלי אמרה כי היא שמחה שאין לי מספיק זמן בשבילה. מישהו אחר אולי היה נעלב, אך אני הלוא כבר הכרתי את צורת החשיבה המיוחדת שלה. היא הסבירה כי אשה בגילי שיש לה יותר מדי זמן לשהות עם הסבתא סימן שאין לה עבודה מעניינת ומספקת ואולי גם הבית והמשפחה לא בסולם העדיפויות. היא נהגה לזרז אותי לחזור הביתה. וכאשר אמרתי שאני רוצה להיות איתה קצת יותר, השיבה כי יותר חשוב שאתן זמן איכות לנכדים שלה.

למרות שכבר שנים רבות סבלה ממוגבלויות גופניות מאוד מורכבות תמיד הקפידה להיות מעורה בחיי הנכדים. בעזרת המטפלת המסורה רותי הייתה מכינה בכל שבוע מטעמים מיוחדים האהובים על כל אחד מהם.

ועם כל הכבוד לסבתא הפולניה ולאוכל, בעיקר היה לה חשוב לדעת מה עובר עליהם ולשמוע על חוויות, אהבות, לימודים, מחשבות ותוכניות להמשך.

תמיד הקפידה להיות מעורה גם במתרחש. האזינה לחדשות, קראה עיתונים, וניהלה דיונים פילוסופים על מהות החיים וההתרחשויות בארץ ובעולם. ביום שני האחרון, לאחר התקף לב קשה, מיד כאשר יצאה מצינתור היא כלל לא שאלה על עצמה, אלא שאלה אותי שתי שאלות: האחת- מה שלום המתוקים שלי?, והשניה – מה קורה עם החטופים, שהרי כל היום לא שמעתי חדשות.

צחקתי ואמרתי לה שאם זה מה שמטריד אותה כעת, היא ממש לא צריכה להישאר בטיפול נמרץ אלא להצטרף לצוות הקבינט הבטחוני.

אמא שלי היקרה והאהובה,

השבוע האחרון היה עבורך שירת הברבור.

הספקת להגיע לאזכרה של בנך אהובך כתריאל ולפגוש הרבה בני משפחה, מכרים וחברים אהובים.

ביום שישי האחרון עוד הספקת לפגוש, לשוחח וליהנות מארבעת נכדייך האהובים.

וכעת, אחרי שהשלמת את מעגל הפרידה הרשית לעצמך לעצום עיניים ולהיפרד באמת מכולנו.

את מן הסתם תגיעי לעולם שכולו טוב ותפגשי את כתריאל ואבא,

ואנו נישאר כאן עם הרבה מחשבות ועם המטען התרבותי והערכי שספגנו ממך,

נדבר רבות על אחדות המשפחה שכל כך הייתה חשובה לך,

נדמע ונחייך, ניזכר ונדבר

עם הרבה הרבה אהבה וגעגוע אלייך.

נבט

יום שני, 16 ביוני 2014

אות הוקרה על מפעל חיים הוענק הערב ליוצרת רחל שפירא

מאת:אלי אלון

במרכז וואהל שליד אוניברסיטת בר אילן נערך הערב אירועהצדעה והוקרה למשוררת ולפזמונאית רחל שפירא שנערך מטעם אוניברסיטת בר אילן במסגרת המופע ביצעו שורה של זמרים משיריה נשיא האוניברסיטה פרופ' הרב דניאל שוורץ העניק לה אות הוקרה על מפעל חיים. [בצילום רחל שפירא הערב במרכז וואהל]

רחל שפירא נולדה (1945) וגדלה בקיבוץ שפיים את שירותה הצבאי עשתה בחיל האויר היא עסקה כמורה בקיבוץ. תחילה כמורה לחינוך מיוחד ולאחר מכן כמורה באולפן עברית.סיפור התגלותה של רחל שפירא כבר הפך לקלסיקה.המוזיקאי יאיר רוזנבלום נפש בשנת 1967 בקיבוץ שפיים לאחר שנפצע בתאונת אופנוע ובמהלך חופשתו גילה במועדון הקיבוץ חוברת זיכרון ובה השיר "מה אברך" אותו כתבה רחל שפירא לזכר בן כיתתה בן הקיבוץ אלדד (דדי) קרוק, שנפל במלחמת ששת הימים. רוזנבלום הלחין את השיר, אותו ביצעה להקת חיל הים עם הסולנית המיתולוגית רבקה וזוהר והשאר היסטוריה .השיר "מה אברך" הפך גם לחילי צה"ל שהשיר מה אברך לא מושמע בו. בהמשך כתבה שפירא להיטים נוספים שאף כמה מהם הפכו לנכסי צאן ברזל בזמר הישראלי .הבולט שבהם הוא השיר "כמו צמבזכות מילותיו ולא מעט בזכות לחנו לשיר קלסיקה בזמר הישראלי ודומה שאין אירוע זכרוןח בר "שביצעה במקור חווה אלברשטיין כפסקול לסרט הטלוויזיה "דודי ורעי" וכעבור כמה שנים חידשה אותו סי היימן.

שירים נוספים שכתבה רחל שפירא:"שיר של יום חולין", "חלק בעולם", "שיר על נחלים" ו"נחמה" בביצוע הזמרת אילנית "רק אתמול","נפאל""אסמרלדה"ו"עוד יום""בראשית",.בביצוע גלי עטרי "חלומות" בביצוע הזמרת רוחמה,ההי שקטה-גלי עטרי, "אנשי הגשם" בביצוע להקת "חופים" ,ו"מתוק האור בעניים" שביצע ששי קשת בפסטיבל הזמר והפזמון 1971 ,"עוד יהיה לי", "חומות חימר", "מנטה" ו"קפה אלהמברה"-מרגלית צנעני, "דרישת שלום"-ירדנה ארזי ולהקת הנחל,השיר על ארץ סיני שביצע שלמה ארצי בספטיבל הזמר והפזמון 1972 ועוד רבים וטובים.

רוחמה רז מבצעת את שירה המיתולוגי של רחל שפירא "מה אברך" הערב באירוע הוקרה שערכה לה אוניברסיטת בר אילן צילום א. אלון

את שירותה הצבאי עשתה בחיל האויר היא עסקה כמורה בקיבוץ.תחילה כמורה לחינוך מיוחד ולאחר מכן כמורה באולפן עברית.סיפור התגלותה של רחל שפירא כבר הפך לקלסיקה.המוזיקאי יאיר רוזנבלום נפש בשנת 1967 בקיבוץ שפיים לאחר שנפצע בתאונת אופנוע ובמהלך חופשתו גילה במועדון הקיבוץ חוברת זיכרון ובה השיר "מה אברך" אותו כתבה רחל שפירא לזכר בן כיתתה בן הקיבוץ אלדד (דדי) קרוק, שנפל במלחמת ששת הימים. רוזנבלום הלחין את השיר, אותו ביצעה להקת חיל הים עם הסולנית המיתולוגית רבקה וזוהר והשאר היסטוריה .השיר "מה אברך" הפך גם בזכות מילותיו ולא מעט בזכות לחנו לשיר קלסיקה בזמר הישראלי ודומה שאין אירוע זכרון לחילי צה"ל שהשיר מה אברך לא מושמע בו. בהמשך כתבה שפירא להיטים נוספים שאף כמה מהם הפכו לנכסי צאן ברזל בזמר הישראלי .הבולט שבהם הוא השיר "כמו צמח בר "שביצעה במקור חווה אלברשטיין כפסקול לסרט הטלוויזיה "דודי ורעי" וכעבור כמה שנים חידשה אותו סי היימן.

שירים נוספים שכתבה רחל שפירא:"שיר של יום חולין", "חלק בעולם", "שיר על נחלים" ו"נחמה" בביצוע הזמרת אילנית "רק אתמול","נפאל""אסמרלדה"ו"עוד יום""בראשית",. בביצוע גלי עטרי "חלומות" בביצוע הזמרת רוחמה,ההי שקטה-גלי עטרי, "אנשי הגשם" בביצוע להקת "חופים" ,ו"מתוק האור בעניים" שביצע ששי קשת בפסטיבל הזמר והפזמון 1971 ,"עוד יהיה לי", "חומות חימר", "מנטה" ו"קפה אלהמברה"-מרגלית צנעני, "דרישת שלום"-ירדנה ארזי ולהקת הנחל, השיר על ארץ סיני שביצע שלמה ארצי בספטיבל הזמר והפזמון 1972 ועוד רבים וטובים.

רוחמה רז מבצעת את שירה המיתולוגי של רחל שפירא "מה אברך" הערב באירוע הוקרה שערכה לה אוניברסיטת בר אילן צילום אלי אלון

כתבות נוספות של כותב זה:

לפשט את מודעות תכנון ובניה

מי זכאילהיקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים

חידתהשלט ברחוב רענן 14 בתל אביב

יום ראשון, 15 ביוני 2014

כנס יש"ע להסברה ותקשורת יפתח הבוקר בירושלים

בירושלים יפתח הבוקר כנס יש"ע להסברה ותקשורת

מאת אלי .אלון

בירושלים יפתח הבוקר(16.6.14) בעוד זמן קצר כנס יש"ע להסברה ותקשורת.

נמסר כי בן המשתתפים בכינוס שר הפנים גדעון סער שמן הסתם יתייחס בדבריו בכינוס לנושא וארועי חטיפת שלושת הנערים באזור חברון.

משתתפים נוספים בכינוס: חברת הכנסת אילת שקד,אנשי התקשורת ד"ר גיא בכור,שלום ירושלמי ,חגי הוברמן אודי סגל וכן ד"ר יועז הנדל דני דיין ועוד .
כמו כן ישתתפו ראשי ישובים ביהודה ושומרון.

כתבות נוספות
לפשט מודעות תכנון ובניה
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-93289-00.html

יום שבת, 14 ביוני 2014

"הלך לעולמו מרדכי רוזמן מנהיג המעפילים ב"אקסודוס"

מרדכי רוזמן נושא דברים באירוע באוניברסיטת חיפה

הל

הלך לעולמו מרדכי רוזמן מנהיג המעפילים ב"אקסודוס"

מאת אלי אלון

הלך לעולמו מרדכי רוזמן חבר קיבוץ העוגן שהיה ממובילי תנועת "הבריחה" וממנהיגי המרי באוניית המעפילים "אקסודוס" בן 96 היה במותו .לפני כחודשים נפטרה רעייתו רחל רוזמן

רוזמן נולד בשנת 1917 בעיר סטולין בפולין (כיום בבילורוסיה) בנעוריו הצטרף לקן השומר הצעיר בסטולין.

בפרוץ מלחמת העולם השניה ברח לוינה ומשם לברית המועצות.שם פעל במחתרת.בגין פעילותו נעצר על ידי שירותי הבטחון הסוביטי נכלא בכלא ועונה קשות ונדון לשנה וחצי מאסר לאחר שחרורו היה פעיל בתנועת "הבריחה".

בסוף המלחמה חזר מרדכי לפולין וגילה שכל משפחתו נספתה בשואה. בסוף שנת 45' הגיע לגרמניה ופעל במחנות שהיו שם בשנת 1947 והוא בן 30, עלה על האונייה "אקסודוס" יחד עם 4,515 מעפילים ניצולי שואה, מתוכם 1,017 נערים, , ו-655 ילדים, בדרכם לארץ ישראל.

האונייה, בפיקודם של רב החובל אייק אהרונוביץ' מהפלי"ם ויוסי הראל מ'ההגנה', הפליגה מנמל סט ליד מרסי ב-11 ביולי 1947. במהלך ההפלגה פעל מרדכי רוזמן, יחד עם חברי תנועות הנוער החלוציות, בקרב הנוסעים בעידוד, לימוד שירים עבריים והתגוננות עצמית.

כעבור 7 ימים לפנות בוקר 18 ביולי 1947, בהגיעה אקסודוס כ-20 מיל מחוף תל אביב, נעצרה על ידי משחתות בריטיות. הבריטים הצליחו להעלות לאונייה 50 חיילים ולאחר מאבק קשה, שגרם למותם של 3 מעפילים ושל הקצין הראשון ולעשרות פצועים, הורה יוסי הראל על כניעה והאונייה הפליגה לנמל חיפה,בל שם הורדו נוסעיה בכוח לשלוש אוניות גירוש: "אושן ויגור", "אמפייר ריוול" ו"רונימייד פארק".

מעפילי "אקסודוס" גורשו חזרה למדינה ממנה הם הפליגו וב-29 ביולי עגנו האוניות בנמל פורט דה-בוק בדרום צרפת. ניסיון הבריטים להוריד המעפילים נכשל.המעפילים בעידודם של רוזנמן ואחרים התבצרו על האניות במשך שלושה שבועות. במהלך תקופה זו ארגנו המעפילים אירועי מחאה שונים שזכה לסיקור תקשורתי גדול בדרישה להחזירם לארץ ישראל.

סיפורה של אקסודוס הפך לסמל ויש הטוענים כי היה בין הגורמים שהביאו לסיומו של המנדט הבריטי בארץ ישראל ובסופו של דבר להקמתה של מדינת ישראל.

לפני העלייה לאנייה פרסם רוזמן הוראות למעפילים, הפסוק הפותח היה: "היום אנו עולים על ספינת המעפילים שהיא ספינת הקרב של העם היהודי על עתידו ."

ב-22 באוגוסט הפליגו אוניות הגירוש לנמל המבורג בגרמניה, שם אולצו המעפילים בכוח לרדת מהספינות ושוכנו במחנה עקורים בגרמניה. לאחר שהות של כשנה במחנה המעצר בגרמניה, עלו מרבית נוסעי האוניה ארצה.

בנו יצחק מספר לי כי לאחר עליתו ארצההתיישב מרדכי בקבוץ גלאון. שם נולדו שלושת הבנים יצחק אשר וגידי. בשנת 1962 עברה המשפחה לקבוץ העוגן ובו התגוררו מרדכי ורחל עד יום מותם.מרדכי עבד כמבקר פנים בתשלובת "גרנות" וכן היה מבקר הפנים של קיבוץ מעגן מיכאל ,עבד במזכירות "מורשת" ,ארגון לתיעוד והנצחת השואה בתל אביב. בנוסף שימש כעוזר של שרי הקליטה נתן פלד ושלמה רוזן. הוא עבד עד גיל 81 מספרים לי בני משפחה.

מרדכי רוזמן היה איש צנוע ושמו ופועלו לא היה מוכר במשך שנים לציבור הרחב. יש היסטוריונים הסבורים כי שלטון מפא"י בשנותיה הראשונות של המדינה האדיר את פעילי העליה שנשלחו מהארץ ומטעם מוסדות הישוב ופחות את תרומת פעילי השואה והעליה המקומיים שפעלו ביוזמתם ובארצות מוצאם.

. ב-2007 והוא כבר איש כבן 90 נשא רוזמן נאום מרגש בעצרת לציון 60 שנה ל"אקסודוס" שנערכה בתיאטרון הקאמרי הישן בתל אביב .ב2008 נחשף אולי לראשונה לציבור הרחב בסרט טלוויזיה"החול והים" על אקסודוס של יעל קיפר ורונן זרצקי .רוזמן היה מגיבורי הסרט זה ושבה ליבם של הצופים באישיותו המיוחדת .אני נזכר שראיתי את הסרט באותה תקופה והתפעמתי מאישיותו של האיש זו פעם ראשונה שהתוודעתי לשם מרדכי רוזמן ולפועלו .

."הוא היה איש משפחה למופת , וצלול עד ליומו האחרון מספרת עופרה רוזמן רעיתו של בנו איציק .באותו יום בו הוא נפטר באנו לבקר אותו . והוא היה צלול לגמרי ,מספרת עופרה.לפני כחודשיים ב-11 באפריל 2014 נפטרה רעייתו רחל לאחר שסבלה בשנים האחרונות ממחלת האלצהיימר.

מרדכי רוזמן הובא למנוחות בבית הקברות של קיבוצו העוגן. הותיר שלושה בנים:יצחק רוזמן סוכן ביטוח בעיסוקו,אשר רוזמן,איש מכירות,וגדעון (גידי) רוזמן המתגורר כיום בלוס אנג'לס ,נכדים ונינים.

עוד מכתבותיו של כותב זה

מי זכאי להיקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-93094-00.html

חידת השלט ברחוב רענן 14 בתל אביב

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-92848-00.html

נפתח מגדלור תל אביב לראשונה