סיפורו של בית העלמין תל עדשים

אלי אלון

עיתונאי  |  תגובות

הצטרפות ל- VIP

בית העלמין תל עדשים [צילום: אלי אלון]

סיפורו של מקום: בית העלמין תל עדשים

בבית העלמין תל עדשים שבעמק יזרעאל קבורים לפחות שני מקבלי עיטור העוז. האחד הוא הרמטכ"ל ה-11 רב אלוף רפאל איתן והשני סא"ל יוסי פרדקין. עוד קבורים בו סגן יו"ר הכנסת לשעבר, יגאל כהן, סמח"ט השריון סא"ל גדעון צימבל ומפקד סיירת גולני, רס"ן שמריה ויניק. סיפורו של המקום וסיפורם של כמה מהקבורים בו

> רפאל איתן הרמטכ"ל ה-11 ובני משפחתו > סא"ל יוסי פרדקין (2011-1928) בעל עיטור העוז > סגן אלוף גדעון צימבל 1930-1973 > רס"ן שמריהו ויניק (1950-1973) > חבר הכנסת יגאל כהן (1928-1988) על גבעה בלב שדות חקלאים בעמק יזרעאל, כקילומטר וחצי (הערכה) דרומית למושב תל עדשים שוכן בית העלמין תל עדשים. קבורים בו ותיקי העמק, חברי מושב תל עדשים לדורותיו, קורבנות מחלות ומגיפות למיניהן, אירועי דמים ומלחמות ישראל.

קברו של רפאל איתן [צילום: אלי אלון] רפאל איתן הרמטכ"ל ה-11 ובני משפחתו האיש אולי המפורסם ביותר הקבור בבית עלמין זה הוא הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, רב אלוף רפאל איתן (2004-1929) המכונה בפי כל "רפול".  רפאל איתן נולד והתגורר ברוב שנות חיו במושב תל עדשים. בשנת 1944 והוא בן 15 בלבד, הצטרף לפלמ"ח ובמלחמת העצמאות לחם בשורות חטיבת הראל. תחילה בגדוד הרביעי ולאחר מכן כמפקד מחלקה בגדוד העשירי. נלחם בקרב נבי סמואל ובקרב על מנזר סן סימון בירושלים שם נפצע קשה בראשו. לאחר מלחמת העצמאות חזר למשקו בתל עדשים אולם לא חלף זמן רב והוא חזר לצה"ל. "בפשיטה על משטרת כונתילה ב-28 באוקטובר 1955 הסתער איתן בראש הלוחמים, בעודו מטפס על צוק תלול, מול אש האויב, וחיסל עמדת ירי אשר הפריעה להתקדמות הלוחמים". על כך הוענק לו עיטור העוז.  תקופת שירותו של רפאל איתן בצה"ל מתפרסת על-פני קרוב ל-30 שנה במהלכן שימש בשורה ארוכה של תפקידים. במבצע קדש פיקד על גדוד הצנחנים 890 שנלחם ממזרח למעבר המתלה בחצי האי סיני, ובמלחמת ששת הימים היה מפקד חטיבת צנחנים שלחמה בפתחת רפיח וברצועת עזה .לאחר מלחמת ששת הימים היה מפקד חטיבת הבקעה. ביוני 1968 מונה אל"ם רפאל איתן לקצין צנחנים ראשי והועלה לדרגת תת-אלוף. במלחמת יום כיפור עמד בראש אוגדה 36 - אוגדת מילואים של פיקוד הצפון שלחמה ברמת הגולן .באפריל 1974מונה לאלוף פיקוד הצפון. בהמשך באוגוסט 1977 מונה לראש אג"ם. בשנים 1978-1983 כיהן כרמטכ"ל ה-11 של צה"ל. לאחר שחרורו מצה"ל הצטרף לחיים פוליטיים. היה חבר כנסת, כיהן כשר החקלאות ושר לאיכות הסביבה בממשלות ישראל וכסגן ראש הממשלה.  על מצבת קברו בנוסף לסמל צה"ל דרגתו ותאריכי הולדתו ומותו נכתב: "רפאל איתן בן מרים ואליהו נולד בתל עדשים בן 75 בפטירתו. הוענק לו עיטור העוז".  רפאל איתן נקבר ליד קברי בני משפחתו: הוריו אליהו ומרים איתן וקברי שני בניו: יוחנן (1963-1952) שמת בגיל 11 מהתקף אסטמה ויורם טייס חיל-האוויר שנהרג ב-1981 במהלך טיסת אימון.  אליהו איתן (קמינצקי), אביו של "רפול" היה מראשוני תל עדשים ואישיות ביטחונית בפני עצמה. על מצבת קברו נחרט: "אליהו איתן בן צפירה ושמואל-איש השמירה והביטחון איש ההגנה והעבודה מראשוני תל –עדשים נפטר בשנת ה-73 לחיו 13.5.1958.  מרים איתן, אמו של "רפול" בת למשפחת אורלוב, שהגיעו מאוקראינה לא"י בשנת 1905. אחיה הוא צבי (אורלוב) נשרי שהיה מורה מיתולוגי להתעמלות בגימנסיה הרצליה ואחותה היא הפסלת חנה אורלוב.  רס"ן יורם איתן, בנו של "רפול", נולד ב-17.11.1954 בתל-עדשים למד בבית הספר המשותף לילדי משקי האזור בקיבוץ גניגר ואחר כך ב"אורט" עפולה במגמת אלקטרוניקה. בהגיע מועד גיוסו לצה"ל התנדב לחיל-האוויר לקורס טיס אותו סיים בהצטיינות ונשאר לשרת בבית ספר לטיסה. יורם היה בצוות האווירונאוטי של בית הספר לטיסה. היה בטייסת עיט, בהמשך עבר לטייסת כפיר והשתתף בתקיפות מבצעיות על בסיסי מחבלים בלבנון. בתאריך 4.5.1981 במהלך טיסת אימון אירעה תקלה במטוסו. הוא ניסה לנטוש מטוסו אך המצנח לא פעל. בן 27 היה במותו. הותיר אחריו, אישה, אופיר בתו של הטיס המיתולוגי זוריק לב לה נישא ימים ספורים לפני מותו, הורים ושלוש אחיות. סא"ל יוסי פרדקין (2011-1928) בעל עיטור העוז נוסף ל"רפול" קבור בבית העלמין תל עדשים מעוטר נוסף בעיטור העוז .זהו סא"ל יוסי פרדקין אף הוא כ"רפול" יליד תל-עדשים. בתש"ח לחם ביחידה של בני העמק והשתתף בכיבוש עמק הירדן, מגדל העמק ובית לחם הגלילית, לאחר מלחמת העצמאות הקים בתל עדשים משתלה לעצי פרי. נישא לבת המושב, חנל'ה זולוטקובסקי והקים במושב משפחה. בשנות ה-50 נענה לקריאת בן-גוריון וירד לנגב לסייע בהדרכה והכוונה למושב העולים פטיש. במלחמת סיני פיקד על גדוד 28, גדוד מילואים של הצנחנים. במלחמת ששת הימים נלחם בקרב על שחרור ירושלים.  במלחמת יום הכיפורים השתתף סא"ל פרדקין במסגרת חטיבת הצנחנים בקרב צליחת התעלה על "דבקותו במשימה תוך גילוי עוז רוח וחירוף נפש" בקרב זה הוענק לו עיטור העוז. על קברו נחרטו המילים: "יוסי פרדקין בן נתן ורבקה ז"ל חקלאי, נוטע, לוחם, איש ספר. נולד ונפטר בתל –עדשים בשנת 84 לחייו".  סגן אלוף גדעון צימבל 1930-1973 גדעון צימבל נולד בשנת 1930 בתל עדשים. הוא למד בבית-הספר היסודי בתל עדשים ובבית-הספר החקלאי "מקווה ישראל". בפברואר 1950 התגייס לצה"ל וטיפס במסגרת שירות הסדיר והמילואים בסולם הדרגות מטוראי עד לסגן אלוף. עסק בגידול מטע פירות ובגידולי פרחים. כיהן כסגן ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל. במלחמת יום כיפור היה גדעון סגן מפקד חטיבת שריון, שלחמה בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. במהלך הקרבות נפצע מפקד החטיבה וגדעון נקרא למלא מקומו.  ביום 8 באוקטובר 1973, נפגע ונהרג בטנק שלו על ציר "יהודיה", באזור צומת כביש הנפט. הותיר אחריו אישה וארבע בנות. בן 43 היה בנופלו. לא הרחק מקברו קבורים הוריו ירחמיאל וזהבה צימבל. ירחמיאל, אישיות ציבורית בפני עצמה היה מלוחמי הקרב על תל חי ומוכתר מושב תל עדשים וזהבה צימבל לבית משפחת רוז'נסקי, הייתה חלוצה עולה מפולין ואחות בביתניה. רס"ן שמריהו ויניק (1950-1973) שמריהו (שמרל'ה) ויניק נולד בשנת 1950 בתל עדשים בנם של ברכה ואברהם ויניק מוותיקי המושב .הוא למד בבית-הספר המשותף לתל-עדשים ולגניגר ובתיכון למד בבית-הספר החקלאי "גלים". בסוף אוקטובר 1968 התגייס לצה"ל והוצב בחטיבת "גולני". היה מפקד פלוגה ובהמשך מונה למפקד סיירת גולני. לחם במלחמת ההתשה והשתתף בפשיטות אל תוך שטח האויב. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם יחידתו לחזית ברמת הגולן. ביום 22.10.1973 - חמש שנים בדיוק! לאחר שגויס לצה"ל - נפל שמריהו בקרב במעלה החרמון, השאיר אחריו הורים אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן והוענק לו "עיטור המופת". על גילוי אומץ לב בקרב הראוי לשמש מופת.  קברו של חבר הכנסת יגאל כהן [צילום: אלי אלון] חבר הכנסת יגאל כהן (1928-1988) יגאל כהן נולד בתל עדשים. היה מדריך חקלאי במושבי עולים בפרוזדור ירושלים. הוא כיהן במספר תפקידים ציבוריים, ביניהם מרכז ועדת הנוער של תנועת המושבים; חבר מזכירות הנוער העובד וחבר מזכירות המשמרת הצעירה של מפא"י. ב-1968 הצטרף לרשימה הממלכתית והיה ראש הסיעה בוועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית. בהמשך היה ממייסדי וראשי "לעם" ב-1987 הצטרף לתנועת החרות. היה חבר כנסת מטעם סיעת הליכוד במשך כ-14 שנים מ-1974(כנסת שמינית) עד מותו ב-6 בדצמבר 1988במהלך תקופת הכנסת ה-12. כיהן מספר שנים כסגן יושב-ראש הכנסת. על שמו קרוי היישוב צור יגאל.  בבית העלמין שליד מושב תל עדשים קבורים כאמור בן השאר ראשוני וותיקי המושב ובניהם:  דב ורבקה גרנוב (גרנובסקי)- דב (1897-1980) עלה ארצה מאוקראינה בשנת 1921. בשנת 1924 נישא לרבקה (1900-1979), הזוג התיישב בתל עדשים ב-1928.הם פיתחו במקום משק חקלאי: רפת לחלב, לולים ופלחה ובהמשך גידלו כותנה. לצד עיסוקו במשק עבד דוב גם בתחנת הקמח "העמק" בעפולה.  ראובן וסוניה שרה פייגין - ראובן וסוניה נישאו בשנת 1911.עלו יחד לארץ בשנת 1913 התיישבו בשנת 1923 בתל עדשים והיו מראשוני המושב.  אליהו וצילה אסנהיים- אליהו עלה בשנת 1934 מברלין גרמניה נישא לצילה בשנת 1936. והתיישבו בתל עדשים בשנת 1937.  משה ודינה אופיר (זולוטקובסקי) משה ודינה נמנו על ראשוני מושב תל עדשים והגיעו למושב בשנת 1923.  בבית העלמין בתל עדשים קבורים רבים מראשוני וחברי המושב שמאחוריהם מעש ופועל רב אך "קצרה היריעה" מלכלול את כולם .  הגעה למקום  נכנסים מהכניסה הראשית למושב תל עדשים ממשיכים בכביש הכניסה ישר כקילומטר. פונים ימינה לכיוון גבולו הדרומי של המושב, יש שם שביל עביר לרכבים המוליך דרומה לגבעה מוקפת ברושים שם שוכן בית העלמין תל עדשים כאמור בלב שדות חקלאיים. כ-500 מטר מערבית לבית העלמין שוכן בית העלמין בלפוריה גם הוא מוקף ברושים (לא להתבלבל).

הובא למנוחות איש הטלוויזיה מוטי קירשנבאום

חיים יבין בהלוויתו של  מוטי קירשנבאום צילום:א:אלון

בבית העלמין במושב מכמורת הובא לפני שעה קלה למנוחות  העיתונאי ואיש הטלוויזיה מוטי קירשנבאום שמת שלשום פתע מדום לב, יממה  לאחר שחגג יום  את יום הולדתו  ה-76 .

מסע ההלוויה יצא  מגינה ציבורית  במרכז הישוב לעבר בית העלמין מכמורת הסמוך, שם נטמן  ליד קבר רעייתו יונה קירשנבאום שהלכה לעולמה לפני תשע שנים ממחלת הסרטן . מאות  אנשים, בהם אנשי תקשורת רבים  פוליטיקאים,אנשי אמנות טבע וספורט ליוו אותו בדרכו האחרונה.  בן  הבאים ותיקי הטלויזיה הישראלית שעבדו יחד עם מוטי  בטלוויזיה הישראלית ובהם  חיים יבין,יעקב אחימאיר דן שילון,יאיר אלוני,חיים פלטנר ,אלישע שפיגלמן,מיכה לימור,רפי גינת,ניסים משעל,ירון לונדון ועוד . אנשי ערוץ 10 נכחו  בהרכב כמעט מלא: אור הלר,נדב אייל ורעייתו אשת החדשות תמר איש שלום,נגה ניר נאמן ,הצמד- הזוג  אורלי וילנאי וגיא מרוז, גולן יוכפז, אלון בן דוד, אילנה דיין. קובי אריאלי,  דני רופ, עוד בן הבאים:  השחקן טוביה צפיר,השחקנית רבקה מיכאלי ,חנה לסלאו, הזמר אריאל זילבר,אפרים סידון, המוזיקאים קובי אשרת רוני וויס .כדורגלני העבר והמאמנים  מוטלה' שפיגלר,  שלמה שרף .  חברי הכנסת יאיר לפיד ורעייתו הצלמת והעיתונאית  ליהי לפיד, חברת הכנסת שלי יחימוביץ,חבר הכנסת יצחק הרצוג, חבר הכנסת לשעבר אופיר פינס  חבר הכנסת עופר שלח כן הגיעו התעשיין סטף ורטהיימר,השגרייר דני דיין, ראש עירית חיפה יונה יהב.איש הימין פנחס ולרשטיין  ועוד ידוענים רבים .

 ריבלין: היתה לנו מראה בהירה, ישירה, רהוטה ונוקבת, נושכת, לא משקרת ולא מתפשרת. 

בכניסה לבית הקברות נערך טקס  בו ספדו למנוח נשיא המדינה ראובן ריבלין  , בני משפחתו גם חבריו ירון לונדון ויהונתן גפן,  

נשיא המדינה ראובן ריבלין, אמר בדברי הספדו: "תמיד ידעת להפתיע אותנו, אבל הפעם הגזמת מוטי. אבי השידור הישראלי יחד עם חבריך, וחתן פרס ישראל. איש שגדל עם הטלוויזיה הישראלית, והיא גדלה איתו. פילסת לנו דרך לשפה ישראלית חדשה, להומור ישראלי חדש. הצחקת את כולנו, גם כשידענו שאתה למעשה רוצה שנבכה. מוטי, העולם עבורך היה המשל והנמשל. היית לנו מראה בהירה ישירה ומושחזת. מכל קצוות הארץ התקבצנו להיפרד ממך, ללחוש לך כמה אנחנו אוהבים אותך. מוטי, תחסר לנו". ריבלין הוסיף כי קירשנבאום היה לאזרחי ישראל מראה בהירה, ישירה, רהוטה ונוקבת, נושכת, לא משקרת ולא מתפשרת. "היית הילד מנתניה שחלם להיות חקלאי וגדל להיות גאון טלוויזיה, אבי השידור הישראלי. היית מקור השראה, מורה דרך ואב רוחני לרבים כל כך", אמר ריבלין.

  חני בת זוגו של מוטי קירשנבאום{ צילום:א.אלון]

ירון לונדון שהנחה עם קירשנבאום   את התוכנית "מוטי וקירשנבאום" במשךכ 14 שנה, שב מביקור בחול כדי להשתתף בהלוויה   אמר בדברי הספדו: "14 שנה כל יום התראינו, התעדכנו בחומר הכתוב, התדיינו והתווכחנו. כל שנה אהבנו זה את זה יותר. כל יום ראיתי את פניו. נמאס לי עד מוות ולפעמים נמאס לו. היה יסוד של קנאה, לא אכחיש. אבל גם אהבה גדולה. וכעת יש לי מקל אבל אין לי מוטי. ובלי מוטי אצלע עד סוף חיי. אין אדם זוכה בחבר כזה, בשותף כזה, פעמיים".

את הטקס הנחה ברוך קרא איש ערוץ 10  והוא הסתיים  בשיר "אל בורות המים",בביצוע  רונה קינן.

תמונות מההלוויה צילום :א.אלון

טוביה צפיר בהלוויתו של מוטי קירשנבאום[ צילום :א. אלון]

 הזמר אריאל זילבר  בהלוויתו של מוטי קירשנבאום[ צילום :א. אלון]

חנה לסלאו :צילום:א:אלון

כתב הטלוויזיה לשעבר אלישע שפיגלמן[צילום א:אלון]

השגריר דני דיין  בהלווית מוטי קירשנבאום צילום א. אלון

כתבות נוספות של כותב זה :

סיפורו של מקום: בית העלמין "בית השיטה" 

בית העלמין בקיבוץ בית השיטה שבעמק חרוד, קיים קרוב ל-80 שנה. קבורים בו ותיקי העמק, חברי ובני קיבוץ בית השיטה לדורותיו וכן כמה מהורי החברים. סיפורו של המקום וסיפורם של כמה מהקבורים בו

כל האמת על החברה להגנת הטבע

כל האמת על החברה להגנת הטבע

בנין המשרדים של החברה להגנת הטבע [צילום: אלי אלון] הציבור בישראל באופן כללי עדין לא מחונך כראוי לשמור ולהגן על הטבע והסביבה. והטבע עדין לא בנשמתו ולא יוצא בהמוניו למחות על הרס והפגיעה המתמשכת והמסיבית בטבע. החברה להגנת הטבע לא הצליחה למעט כמה הצלחות נקודתיות למנוע פגיעה והרס מתמשך בטבע ובסביבה. מי שיזם וניהל מאבקים אלה היו בעיקר גופים ירוקים אחרים או פעילים סביבתיים מקומיים ▪  ▪  ▪ בדיקה לעומק מגלה כי השגייה של החברה להגנת הטבע בעשורים האחרונים בסך-הכל נמוכים למדי. היא לא הצליחה למעט כמה הצלחות נקודתיות למנוע פגיעה והרס מתמשך בטבע ובסביבה. ואינה ממלאת חלק ניכר מיעדיה ותפקידיה שלשמם הוקמה.  רבים אולי אינם יודעים, אבל לא מעט מהצלחות במאבקי טבע וסביבה נזקפות לזכותה של החברה להגנת הטבע, שלא בצדק, שכן מי שיזם וניהל מאבקים אלה היו גם ולעיתים קרובות אף בעיקר גופים ירוקים אחרים או פעילים סביבתיים מקומיים. לחברה נוצרה תדמית של גוף נקי וירוק הפועל ונאבק ללא לאות וללא פשרות לשמירת הטבע בארץ ואף בהצלחה. האומנם כך פני הדברים במציאות?  החברה להגנת הטבע היא הארגון הסביבתי הגדול והמוביל בישראל. היא נהנית מאהדת כלל הציבור בישראל לאורך שנים ומצטיירת כגוף נקי וירוק הפועל ונאבק ללא לאות וללא פשרות לשמירת הטבע בארץ ואף בהצלחה. האומנם כך פני הדברים במציאות? האם תדמית זו מוצדקת? האם החברה להגנת הטבע ממלאת כראוי יעדיה ותפקידיה שלשמם הוקמה? מהו מאזן השגייה האמתי, ולא רק זה הנמסר לציבור על-ידי אנשי פרסום ויחצ"נים מיומנים? מה רמת השקיפות בחברה להגנת הטבע? כיצד מתקבלות ההחלטות בה? מה רמת הביקורת הפנימית בה ועוד.  מאמר זה ינסה לבדוק ולבחון לעומק וללא מורא, נושאים אלה. רבים, אולי אינם יודעים, אבל מדינת ישראל מזרימה מדי שנה מתקציב המדינה לקופתה של החברה להגנת הטבע מיליוני שקלים רבים. ועל כן ראוי וחשוב שנדע לאן בדיוק ובעיקר עבור מה מוצא כספינו.  ראשית, מעט היסטוריה ונתוני רקע: החברה להגנת הטבע נוסדה בשנת 1953. כיום חברים בה למעלה מ-65,000 בתי אב (כך לפחות מדווח) בשנותיה הראשונות היה תקציבה נמוך ומספר עובדיה קטן. בשני העשורים האחרונים גדל בצורה משמעותית תקציבה ומספר עובדיה, ואף בחרה לעסוק בתחומים שלא לשמם הוקמה כמו, ארגון טיולים לחו"ל ועוד.  בנוסף להקצבת מיליוני שקלים מהמדינה, יש לחברה הכנסה של מיליוני שקלים נוספים מתשלום דמי חבר של למעלה מ-60 אלף החברים בה (דמי חבר לבית אב כיום כ-204 שקל לשנה) ומתרומות של של גופים פרטיים וציבוריים וחברות עסקיות שונות. וכן יש לה הכנסות ממכירת מוצרים, ארגון טיולים בארץ ובחו"ל, ארגון כנסים ועוד. חלק ניכר מסך תקציבה הכולל מועבר לתפעול מנגנון כמו, תשלום משכורות למנהלים ולעובדים, תשלום ליועצים למיניהם(יועצים כלכליים, וכדומה), הוצאות משרדים הוצאות רכב וכיוצא בזה.  ואלה עקרונות ומטרות היסוד של הקמת החברת להגנת הטבע:  1. לשמור על הסביבה, על ערכי הטבע, הנוף והמורשת ההיסטורית והתרבותית של האדם בישראל ובכלל.  2. לחנך להכרת הסביבה וידיעת הארץ על-ידי חינוך סביבתי, לטפח את הזיקה לנוף ולסביבה ולחזק את הקשר בין הציבור הרחב וערכי החי והצומח שבה, הטבע הדומם, יחידות הנוף השונות.  3. לפעול בקרב רשויות השלטון להגברת מודעותן לנושאי הסביבה ולהגברת נכונותן לפעול למען קידום חקיקה שומרת סביבה, תכנון ידידותי ומאוזן לסביבה ופיתוח בר קיימא.  4. ליצור מודעות לשמירת הטבע והסביבה, לפעול לעיצוב עמדות הציבור ומקבלי ההחלטות בנושאי טבע וסביבה ולהגביר את המחויבות שלהם לשמירת הטבע והסביבה.  5. לשמור על עצמאות רעיונית וארגונית על-מנת שהעמותה תוכל לפעול לקידום מטרותיה באופן חופשי וללא כל תלות.  מי שמעיין היטב ולעומק בעקרונות ויעדים אלה ומכיר את מצב שמירת הטבע והסביבה בארץ מבין, כי החברה להגנת הטבע כשלה או לפחות לא הצליחה ליישם ולממש כראוי חלק ניכר מעקרונות ומטרות יסוד אלה.  אפרט ואנמק: בעשורים האחרונות נרמס הטבע והנוף הפתוח בארץ בצורה משמעותית אולי יותר ממה שהציבור משער לעצמו: נחלים זוהמו לאורך שנים בביוב ושפכי תעשיה וחקלאות, מאות אלפי דונמים של שדות פתוחים וגם שטחי חופי ים, נרמסו על-ידי אילי הון וכרישי נדל"ן תאבי בצע והפכו לגושי בטון ובנין, חמדות טבע ונוף רבות נהרסו בשנים האחרונים, בצורה שקטה והציבור אף לא יודע על כך, ראשי רשויות מקומיות ופקידי מדינה מוקפים באנשי ממון ונדל"ן העדיפו בינוי מסיבי ולא מידתי בשטחים פתוחים נרחבים על פני שדות ירוקים ונוף פתוח, וזאת כדי להוסיף לקופת הרשויות והמדינה עוד הכנסות מארנונה ומיסי שבח.  הציבור בישראל באופן כללי עדין לא מחונך כראוי לשמור ולהגן על הטבע והסביבה. והטבע עדין לא בנשמתו ולא יוצא בהמוניו למחות על הרס והפגיעה המתמשכת והמסיבית בטבע.  החברה להגנת הטבע שאנו מצפים מימנה כי תגן על הטבע ואף מממנים לפחות חלק מפעילותה עמדה לא פעם מנגד, אילמת ושותקת לנוכח פגיעות ממושכות ומסיביות אלה בטבע ובסביבה. במקרה הטוב השמיעה קול מחאה חלוש, לעיתים שיגרה הודעה לעיתונות, אבל במקרים רבים לא היה מצידה מאבק אינטנסיבי אמתי לוחמני והיא לא הפעילה את מלא כוחה ואלפי מתנדביה כאילו אומרת כאן אני לא מתערבת.  פעילי סביבה מקומיים מוכנים להישבע כי פנו לא פעם לחברה להגנת הטבע והתריעו על פגיעה משמעותית בטבע, כמו למשל, הקמת שכונות נדל"ן וקניונים על מאות דונמים של שדות פתוחים באזור מרחביה ואזור בית החולים "העמק" בעפולה, וביקשו מהחלה"ט גיבוי וסיוע אולם זו מסיבותיה, לא נרתמה במלא יכולתה לעניין והם נאלצו להיאבק בעצמם בסופו של דבר ללא הצלחה. והדוגמאות רבות. הציבור אולי, אינו יודע, אבל לא מעט מהצלחות במאבקי טבע וסביבה נזקפות כמעט באופן אוטומטי לזכותה של החברה להגנת הטבע, שלא בצדק, שכן מי שיזם וניהל מאבקים אלה היו גם ולעיתים אף בעיקר גופים ירוקים אחרים או פעילים מקומיים.  העדר שקיפות ראויה בחברה להגנת הטבע  גורמים פנימיים בחברה להגנת הטבע, אמרו לי, כי יש מקרים שהחברה להגנת הטבע מחליטה ( לא בצורה רשמית) לוותר על מאבק כנגד פגיעה בטבע במקום מסוים כדי לרכז מאמצים ומשאבים במאבק במקום או אתר אחר. מי קובע בחברה להגנת הטבע ועל-פי איזה קריטריונים איפה להיאבק ואיפה לוותר מה חשוב או מה פחות חשוב?  וכאן אנו מגיעים לנושא שקיפות. רמת השקיפות בחברה להגנת הטבע אינה גבוהה ואינה מספקת הגם שמדובר בעמותה ציבורית שחלק לא מבוטל מתקציבה ממומן מכספי ציבור, מכספינו ? למה לא מפורסמים ברבים דוחות של וועדת הביקורת הפנימית בחלה"ט, בהנחה שיש דוחות כאלה?. מיהם חברי ועדת הביקורת של החברה להגנת הטבע והאם יש בה פיקוח הדוק ומספק על ההתנהלות הכספית? אחרי הכל מדובר בגוף שמגלגל עשרות מיליוני שקלים רבים.  חשש לניגוד עניינים ותלות בתורמים  המדינה, למי שאינו יודע, היא אולי היא הפוגעת הגדולה ביותר בטבע ובסביבה. היא האחראית לבניה המסיבית והלא מידתית של שכונות מגורים, אזורי תעשיה, מחלפים וכבישים, על אלפי דונמים של שדות פתוחים וגם אחראית להזנחה לאורך שנים של נחלים, חופי ים, וחמדות טבע ונוף רבות אחרות. עצם העובדה שהמדינה מתקצבת מדי שנה במיליוני שקלים רבים את החברה להגנת הטבע, שאמורה להגן על הטבע, יוצרת בעיתיות וחשש לניגוד עניינים ועלולה לפגוע בעצמאות החברה להגנת הטבע.  הוא הדין לגבי תורמים גדולים לחבלה"ט כמו חברות וגופים שונים הקשורים לנדל"ן אנשי הון, קיבוצים(הרחבות). וזאת לדעת החלטה של החברה להגנת הטבע להיאבק או להיאבק כנגד פגיעה בטבע כמו למשל, בניה או אי-בניה בשדות פתוחים, יכולה להשפיע כלכלית ולעיתים אף באופן משמעותי על גופי נדל"ן וגופים עסקיים אחרים. על כן ראוי שהחברה להגנת הטבע תפרסם את רשימת התורמים לה (לפחות אלה הגדולים) למען שקיפות וכדי למנוע לזות שפתיים. מהי בדיוק פעילותה החינוכית של החברה להגנת הטבע ומי נהנה ממנה?  בפרסומיה מתהדרת החברה להגנת הטבע על פעילותה החינוכית הרבה, כולל בערי ויישובי פיתוח לקירוב ולחינוך הציבור לשמירה והגנה על הטבע. העובדות בשטח פחות מרשימות. כמה סניפים פעילים של החברה להגנת הטבע יש בערי פיתוח? למה למשל לא תפתח החברה להגנת הטבע סניף בכל עיר או עיירת פיתוח. הרשות המקומית תעמיד לרשותה ללא תשלום מבנה מתאים, אפשר במוסד חינוכי כלשהו בישוב, מדריכים מתנדבים צעירים מבוגרים לא יחסרו, צריך כאן רק יוזמה ארגון ורצון טוב.  וזאת לדעת: מעיון לאורך השנים בחוברת "ירוק" הנשלחת בדואר לחברי החברה להגנת הטבע פעם בחודש-חודשיים ניתן לראות בברור כי רוב הטיולים שעורכת החברה להגנת הטבע הם בתשלום ומחיר ההשתתפות בהם משתווה לטיולים מסוג זה, שמארגנות חברות פרטיות ובמקרים רבים אף יקר מהם (החוברות מונחות לפני) לדוגמא: מחיר טיול רגיל ליחיד באוטובוס נע בן 250-280 שקלים כשלחבר יש הנחה של כמה עשרות שקלים. מחירי השהות בבית ספר שדה לזוג ושני ילדים (רק ארוחת בוקר)מסתכם כיום בכ-800 שקלים בממוצע (בחודשי החורף קצת פחות) -די קרוב ואף לעיתים יקר יותר מאשר מלון של 4 כוכבים. מחיר קייטנה שמארגנת החלה"ט לשבועיים (12 יום) הוא כ-2500 שקלים (כך מסרה לי המוקדנית אסתי) לחבר המחיר עלות הקייטנה קצת פחות.  הכך רוצה החברה להגנת הטבע לקרב את הציבור העממי הרחב לטבע ולנופיו? למה שלא יוזלו מחירי הטיולים והסיורים ויהיו שווים לכל נפש ודמי חבר ירדו מ-200 שקל ל-50 שקל בשנה למשל. אין פלא, שחלק ניכר מהמשתתפים בפעילויות אלה נמנים על אוכלוסייה יחסית חזקה כלכלית. ולמה למנוע מילדי אוכלוסיות חלשות הנאה וחינוך לאהבת טבע וערכיו. אסור לשכוח, החברה להגנת הטבע היא עמותה ציבורית הנהנית מהזרמה של מיליוני שקלים רבים מתקציב המדינה.  אני מזהה בשנים האחרונות בחברה להגנת הטבע יותר שיקולים כלכליים על חשבון ערכים חברתיים וחינוכיים.  לסיכום: אין אני קורא לפרק את החברה להגנת הטבע. יש צורף בגוף גדול וחזק שיגן על הטבע בארץ. אבל ראוי שמבקר המדינה יבדוק את החברה והתנהלותה האירגונית והכספית, יורה לחברה על שקיפות מוחלטת שתכלול בן השאר, פרסום משכורות הבכירים והיועצים.  פרסום שמות התורמים הגדולים ובעיקר יבדוק האם היא נלחמת כראוי על שמירת הטבע שאם לא כן למה שהציבור יממן את פעילותה ושכר משכורות בכיריה ועובדיה. פניתי לדובר החברה להגנת הטבע כדי לקבל תגובה והבהרות לגבי הנושאים הנדונים במאמר זה, ובין השאר ביקשתי תשובה לשאלות הבאות:  מהו תקציבה הכולל של החברה להגנת הטבע? כמה מתוכו מגיע לתפעול מנגנון (משכורות, משרדים רכב וכיוצא בזה איזה סכום מזרימה הממשלה מדי שנה לחלה"ט, מה משכורתם של 5 מקבלי השכר הגבוהים בחברה להגנת הטבע ומיהם ?כמה עובדים בחברה להגנת הטבע?  האם מופעלים על ראשי ואנשי החברה להגנת הטבע לחצים או בקשות מצד אישי ציבור ראשי רשויות, קבלנים אנשי נדל"ן ואנשי עסקים או גורמים אחרים לא להיאבק באתרי טבע וסביבה מסוימים? האם רשאים חברות קבלניות או קיבוצים וכדומה לתרום לחברה להגנת הטבע?  האם יש לחברה להגנת הטבע מבקרים פנימיים והאם מפורסמות בקרב החברים להגנת הטבע דוחות ביקורת שלהם?  לרוב השאלות הנ"ל לא ענה הדובר של החברה להגנת הטבע בצורה ישירה(איפה השקיפות?) במקום זה בחר הדובר להגיב בתגובה ארוכה כוללת שכולה שבחים, הלל ויח"צנות על החברה להגנת הטבע (תגובתו מצורפת לכתבה).  וזוהי תגובת דובר החברה להגנת הטבע על הדברים במאמר:  "בראשית הדברים, אציין כי כל רמיזה כאילו החברה להגנת הטבע אינה שומרת כראוי על הטבע בישראל, מקורה בחוסר הבנה והכרה מוחלט של תחום איכות הסביבה ושמירת הטבע בעשרות השנים האחרונות.  לחברה להגנת הטבע, הארגון הסביבתי הוותיק והגדול בישראל, המציינת השנה 60 שנה של פעילות, יש רשימת הישגים שאין להם אח ורע בישראל וכל ארגון סביבתי אחר, ממשלתי או לא ממשלתי, יכול רק להתקנא בהם - מדחיית התוכנית להקמת יישוב בשמורת האירוסים על רכס הגלבוע, השבת הכנרת וחופיה לציבור, על-ידי ייזום שביל סובב כנרת, הצלת עמק טבעי ועדר צבאים בליבה של העיר ירושלים, מניעת בינוי בהרי ירושלים, שמירה מפני פיתוח יתר במרחב ים המלח ואימוץ קציר המלח כפתרון הסביבתי לעליית מפלס המים, דרך סימון והכשרת שביל ישראל, מדן שבצפון ועד אילת שבדרום, בחירת הדוכיפת כציפור הלאומית של ישראל, בקמפיין שסחף אחריו מדיה שלמה, קמפיין "צא לנוף אך אל תקטוף", שיצר שינוי בקרב האוכלוסייה בישראל לגבי קטיפת פרחי בר, שמירה על אופייו המיוחד של מפרץ עכו וחופיה מפני פיתוח יתר ותוכניות מאסיביות, שמירה על מרחבי פארק הכרמל פתוחים וטבעיים, ללא פיתוח מיותר ומזיק, פעילות להקמת פארק אריאל שרון, הפארק הגדול בישראל, בלב המדינה, בשטח הפתוח האחרון שנותר בגוש דן, קידום והובלת חוק החופים, החוק להגנת החוף והים בישראל, ועד לביטול האיום לבנייה על שטחי גבעות האירוסים האחרונות בנס ציונה, שמירה על טבע ונוף ייחודיים בחולות ניצנים, פעילות ענפה ביותר בקרב 40 אלף ילדים ובני נוער, הפעילים בתוכניות החינוך הסביבתי של החברה להגנת הטבע בבתי הספר, פעילות חינוכית וסביבתית בפריפריה, פעילות עם כל המגזרים, בכל רחבי הארץ ועוד ועוד ועוד.  למעשה, קשה לי לדמיין איך מדינת ישראל, נופיה והשטחים הפתוחים שבה, היו נראים לולא הפעילות בת עשרות השנים של החברה להגנת הטבע.  כל מידע המגיע לחברה להגנת הטבע, על מפגע כזה או אחר, העלול לגרום לפגיעה בטבע, בנוף, או בשטחים הפתוחים, נבדק לעומק וביסודיות על-ידי מיטב אנשיה ואם נמצא כי יש בכוחנו לסייע, אנחנו פועלים בכל הדרכים העומדות לרשותנו ומול כל הגורמים הרלוונטיים".  החברה להגנת הטבע הינה עמותה, העומדת מדי שנה בכל הקריטריונים של רשם העמותות. כל מי שמעוניין במידע כזה או אחר על פעילות העמותה, רשאי לעיין בחומרים, שהינם פתוחים וגלויים לציבור.  שיקולי החברה להגנת הטבע הם תמיד ענייניים ומקצועיים, כאשר דבר אחד עומד לנגד עינינו כל הזמן - הרצון להגן ולשמור על הטבע ועל הנוף בישראל.  המחירים בבתי ספר שדה של החברה להגנת הטובע נמוכים באופן משמעותי מאלה של מקביליהם בשוק. בנוסף, הם מעניקים ערך מוסף חינוכי וסביבתי שאף אחד אחר לא מעניק, או עושה זאת, אך בתוספת של תשלום נוסף.  החברה להגנת הטבע תמשיך ותפעל בעתיד לשמירת הטבע, הנוף והשטחים הפתוחים בישראל. כשם שעשתה זאת בעשרות השנים מאז שהוקמה.

סיפורו של מקום: בית העלמין "בית השיטה"

אלי אלון

עיתונאי  |  תגובות

הצטרפות ל- VIP

בית עלמין בית השיטה [צילום: אלי אלון]

סיפורו של מקום: בית העלמין "בית השיטה"

בית העלמין בקיבוץ בית השיטה שבעמק חרוד, קיים קרוב ל-80 שנה. קבורים בו ותיקי העמק, חברי ובני קיבוץ בית השיטה לדורותיו וכן כמה מהורי החברים. סיפורו של המקום וסיפורם של כמה מהקבורים בו

בפאתיו הצפוניים של קיבוץ בית השיטה על גבעה, משקיף על עמק חרוד שוכן בית העלמין של בית השיטה. קבורים בו ילדים ומבוגרים חברי ובני קיבוץ בית השיטה, וכן הורי חברים בקיבוץ מאז ימי ראשית עליית בית השיטה על הקרקע בשנות השלושים של המאה הקודמת, קורבנות מחלות ומגיפות למיניהן, טרגדיות אנושיות, אירועי דמים ומלחמות ישראל. יש בו מצבת זיכרון לקרובים שנרצחו בשואה וחלקה צבאית לחללי מלחמות ישראל. כידוע איבד הקיבוץ 11 מבניו רק במלחמת יום כיפורים לבדה (מספר הנופלים הגדול ביותר בארץ ביחס לאוכלוסייה).  בין הקבורים בבית השיטה מספר אישים ידועים ובהם: "מר טבע" עזריה אלון; נחום שריג, מפקד חטיבת הנגב במלחמת העצמאות; המשורר והמלחין יוסף שריג; איש הפלמ"ח זלמן פרח; ציפורה בן- גוריון, אחותו של דוד בן-גוריון; אריה בן-גוריון, מייסד ארכיון החגים הבן קיבוצי ועוד.

בית העלמין - תעודת זהות סיירתי לא מכבר בבית העלמין בבית השיטה.יש בו כיום כ-480 קברים ומצבות. בית העלמין מטופח ומסודר למדי, עטוף בצמחיה ירוקה. ליד ומעל חלק ניכר מהקברים צמחים ועציצים לרוב. בשטח בית העלמין עצים גבוהים כמו ברושים, אורנים ועוד, המצילים (מלשון צל) את המקום. בכמה פינות הוצבו ספסלי ישיבה. בחלקו המערבי הוקם קיר הנצחה והוכשרה רחבת ההתכנסות המשמשת לטקסי ימי זיכרון והתייחדות. וכך מתאר באתר הבית של קיבוץ בית השיטה אדם בשם "שבתאי" את "אופיו" של בית העלמין בית השיטה: "... יש בו אווירה המשרה שקט והוד. הקברים השטוחים והאחידים מדגישים את הקו האופקי, המוצמד לקוו הקרקע, קיימת אחידות בעיצוב הקבר; מעל הצמחייה השטוחה מזדקפים העצים הסוככים - וקרני האור מנצנצים בינותם. האווירה של כבוד ויופי הופכים את בית-העלמין למקום שגם הילדים נמשכים אליו, ללא פחדים מאגיים - מקום של המשך טבעי לחיי היישוב".  תולדותיו של בית העלמין בית העלמין בית השיטה נפתח בשנת 1937. עד אז נקברו מתי "קבוצת החוגים", חברי בית השיטה של טרם העלייה על הקרקע בשנת 1936 בבית הקברות שליד מעין חרוד, למרגלות הר הגלבוע ששימש בית קברות אזורי לקיבוצים נוספים כמו: תל יוסף, שדה נחום ועוד. הקברים הראשונים של בית העלמין היו של חיים ברוק ואברהם אלקינד. חיים ברוק נהרג כאשר יצא לשמירה על אדמות תל עמל, קיבוץ חומה ומגדל (היא ניר-דוד). בחנוכה תרצ"ז - 1937 אחרי ליל שמירה עם שחר, יצא ברגל בחזרה לקבוצה. כשצעד בחורשת האקליפטוסים, פגע בו כדור שירה בו ערבי מן המארב, והוא שכב מתבוסס בדם, בכאבים נוראיים. באותה שעה, כך מספרים ותיקי הקיבוץ, הוציא בשארית כוחו מכיסו עיפרון, וכתב באותיות רועדות, פתק: "ערבי ירה בי מן המארב מסרו שלום לחברים נורא למות כל-כך צעיר, הכל בעד חרותנו איני יכול יותר". הוא לא גמר לחתום את המילה האחרונה, ואחר כך נפח נשמתו. את השורות שכתב חרטו על אבן-בזלת על קברו. על-יד קברו נקבר באותו יום אברהם אלקינד. אברהם נולד בלטביה. בשנת 1925 עלה עם משפחתו לארץ ישראל, והמשפחה התיישבה בבית וגן בירושלים. בשנת 1933 הצטרפה המשפחה ל"קבוצת החוגים" שישבה במעיין חרוד, ומשם עלו להתיישבות בקיבוץ בית השיטה. חברי הקבוצה כינו את אברהם גם בשם "אבא" בשל גילו המבוגר יחסית לשאר חברי הקבוצה. ב-1937 נפטר אברהם אלקינד. ליד קברם של ברוק ואלקינד קבר קטן - של התינוק יורם, בנם של חברי הקבוצה אדלה ונחמיה ארנט, שמת בטרם מלאו לו שנה. אלה היו שלושת הקברים הראשונים בבית-השיטה. ותיקי בית השיטה מספרים כי קברי הראשונים היוו מקום עליה לרגל לילדים ובני נוער שהרבו לעלות למקום בימי חול ובשבתות, ולהקשיב לסיפורי המצבות. בשנת 1942 נוסף לבית העלמין קבר נוסף. היה זה קברו של חבר הקיבוץ מרדכי הלוי (1915 -1942) שנהרג בהתרסק אווירון שהטיס מעל גבעת המורה. הלוי נולד בחרסון שברוסיה בשנת 1915. בשנת 1924 כשהיה בן תשע עלה עם משפחתו לארץ, היה בהכשרה בקיבוץ נען שם שהה כשנה, ובסוף 1934 הצטרף ל"קבוצת החוגים", ובהמשך עבר עם קבוצתו להתיישבות בבית השיטה. הלוי היה הטרקטוריסט של הקבוצה, ועבר קורס במכונאות בטכניון. ב-1940 החל ללמוד דאייה בבית הספר לדאייה שפעל למרגלות גבעת המורה, בשיתוף חברת "אווירון" וארגון "ההגנה". ב-29.7.1942 בעת שטס באווירון באימוני טיסה מתקדמים מעל גבעת המורה שבעמק יזרעאל התנגש האווירון בסלע בולט, והתרסק לצלע ההר. מרדכי נהרג במקום, מותיר אחריו אישה ותינוק. מרדכי הלוי הוכר כחלל צה"ל. הוא הובא לקבורה בבית השיטה. בצילומים מהלוויתו מארכיון בית השיטה, נראה ארונו של מרדכי עטוף בד שחור נישא בידי חבריו. הארון הונח על עגלה רתומה לטרקטור, ועליה משמר כבוד של ארבעה מחברי הקבוצה כשהם עומדים משני צידי הארון - שניים מכל צד. קברו של עזריה אלון [צילום: אלי אלון] עזריה אלון - ממייסדי החברה להגנת הטבע האיש אולי המפורסם ביותר הקבור בבית השיטה הוא איש הטבע, עזריה אלון (1918-2014). הוא קבור בצדו המזרחי של בית העלמין. עזריה אלון נולד בשנת 1918 בפלך והלין שבאוקראינה, לאמו שרה קיפניס קוזירובסקי ולאביו חיים קוזירובסקי. ב-1925 עלה עזריה עם אמו ושני אחיו לארץ. המשפחה התיישבה במושב כפר יחזקאל אצל הדודים בנימין וחוה קיפניס. בתחילת שנות ה-30 עלה חיים קוזירובסקי, אביו של עזריה לארץ והמשפחה עברה להתגורר בחיפה. עזריה למד בבית ספר "הריאלי" בעיר. ב-1939 הצטרף לבית השיטה והיה חבר בו עד מותו. עזריה הצטרף לצוות מורי בית הספר המקומי וחינך את הכיתות הראשונות של בית השיטה "קבוצות "אלון" ו"אורן". ב-1953 נמנה על מייסדי החברה להגנת הטבע, ביחד עם אמוץ זהבי. עזריה כיהן כמזכיר החברה להגנת הטבע. בהמשך התמנה לערוך את האנציקלופדיה של החי והצומח של ארץ ישראל. הוא כתב מאמרים וספרים רבים בנושאי טבע, סביבה וידיעת הארץ. ב-1959 החל לשדר ברדיו פינה שבועית בשם "נוף ארצנו", פינתו שודרה ברציפות במשך כ-55 שנה עד ימים אחרונים לפני מותו. עזריה עוטר בפרסים ואותות הוקרה רבים, הבולט שבהם הוא פרס ישראל על מפעל חיים שהוענק לו בשנת 2012. בינואר 2014 נפטר והוא בן 95, שבע ימים ומעש. הוא הותיר אחריו את רעייתו, רות וארבעה ילדים: גדעון, גלעד, אביטל, ובן הזקונים יאיר. קברו של נחום שריג [צילום: אלי אלון] נחום שריג - מפקד חטיבת הנגב דמות ידועה נוספת הקבורה בבית העלמין, בית השיטה הוא נחום שריג (1914-1999), חבר הקיבוץ שהיה מפקדה של חטיבת הנגב במלחמת העצמאות. נחום נולד בשנת 1914 בירושלים, להוריו יוכבד ושרגא וייספיש, דור שביעי בירושלים, בן לאחר שלוש בנות. הוא גדל בבית דתי אדוק, בשכונת "כרם" שמחוץ לחומות העיר העתיקה. אביו יצא לאמריקה על-מנת לפרנס מרחוק, ולא חזר עד מותו. נחום גדל ללא אב, הוא התחנך ב"חדר" ובבית-ספר "תחכמוני", בהמשך למד ב"תיכון למסחר" ובסמינר למורים ע"ש דוד ילין. בנעוריו הצטרף לתנועת – "לגיון צופי ירושלים", שם פגש בתקווה זליגר אף היא באה מבית דתי, ומגיל ארבע-עשרה הם ביחד. ב-1933 הצטרפו נחום ותקווה ל"קבוצת החוגים" ששכנה ופעלה ליד מעין חרוד. ב-1935 נישאו ושנה מאוחר יותר ב-1936 עלו יחד עם חברי "קבוצת החוגים" להתיישבות במקומו הנוכחי של קיבוץ בית-השיטה. כאן בנו נחום ותקווה שריג ביתם, וכאן נולדו ילדיהם: רן, רות, יוסף, אייל וצחקי. נחום היה ממקימי ענף הפלחה ויזם את הקמת הקואופרטיב להובלה "בית-שאן-חרוד". את הקריירה הצבאית שלו החל בשנת 1941 כשגויס לפלמ"ח על-ידי יגאל אלון. הוא היה אז בן 26. תחילה היה מפקד מחלקה, לאחר מכן מפקד פלוגה א' ובהמשך מפקד הגדוד הראשון של הפלמ"ח. בסוף שנת 1947 הוטל על נחום להקים את החטיבה השלישית של הפלמ"ח, אשר לחמה בנגב עד סוף מלחמת השחרור. בפיקודו של נחום לחמה החטיבה היא חטיבת הנגב בקרבות קשים ומרים בנגב הצפוני, בהם הוסג הצבא המצרי, שוחררה באר-שבע, נתפס אזור ים-המלח ונכבשה אילת ב"מבצע עובדה". לאחר סיום מלחמת השחרור, ופירוק הפלמ"ח, השתחרר נחום עם רבים מחבריו, וחזר לקיבוצו כאזרח. הוא היה מרכז משק, הקים את ענף הבקר לבשר, היה מזכיר המשק וניהל את "חרושת-מתכת". אחרי מלחמת ששת-הימים נבחר לעמוד בראש הקיבוץ-המאוחד עד 1972. בין השנים 1985-1977, במשך שמונה שנים כיהן נחום בתפקיד ראש המועצה האזורית גלבוע. הוא נפטר ב-27 ביולי 1999 בגיל 85, ונטמן ליד רעייתו תקוה שריג. תקווה הייתה מורה וסופרת, היא נולדה בירושלים, בת יחידה להוריה - המחנך והסופר, הרב ד"ר יוסף זליגר ולאה לבית רוזנקרץ. היא כתבה למעלה משלושים ספרי ילדים, שירה ודוקומנציה. היא נפטרה בשנת 1997 בגיל 82, ונקברה לצד נחום שריג. יוסף שריג ז"ל (1944-1973)  בסמוך לקברם של נחום ותקווה שריג, נמצא קבר בנם, רס"ן יוסף שריג, שהיה משורר ומלחין. הוא שימש מפקד פלוגת טנקים שנפל במלחמת יום הכיפורים, והוא בן 29 בלבד. לאחר מותו עוטר בעיטור המופת, והועלה לדרגת רב-סרן. יוסף נולד בקיבוץ בית השיטה, לאחר סיום לימודיו, התגייס לצה"ל וסיים קורס קציני שריון. עם שחרורו מהצבא ב-1966, החל ללמוד מוזיקה במכון "אורנים", ולאחר מכן השתלב במשקו, כשלצד עבודה חקלאית שימש גם כמורה למוזיקה באזור עמק בית שאן. שריג כתב והלחין שירים רבים. שיריו נאספו והוצאו לאור תחת השם "עשרים שירים". שירו הידוע ביותר הוא "אור וירושלים", אותו כתב ב-1972 ללהקת "הגבעטרון". בנו של יוסף שריג, הוא אסף שריג, חבר להקת "איפה הילד". זלמן פרח (1919-1989) אישיות ביטחונית נוספת הקבורה בבית העלמין בבית השיטה היא איש הפלי"ם, זלמן פרח. פרח נולד בעיירה מונסטריצ'ה, רוסיה, להוריו חנה ויעקב. ב-1924 עלה לארץ עם משפחתו. המשפחה הייתה מראשוני המתיישבים בבית-אהרון, שבעמק חפר. זלמן הצטרף בשנות ה-30 אל אחותו ב"קבוצת החוגים" ששכנה ליד מעיין חרוד. הוא עבד בעבודות שונות, בתוכן בנמל חיפה. זלמן פרח היה מראשוני המתגייסים לפלמ"ח. הוא גויס לפעילות בסוריה במלחמת העולם השנייה, היה בין מקימי הפלי"ם ועסק בהובלת אניות מעפילים. בתקופה זו נשא לאשה את דיתה פרח ששירתה אף היא בפלמ"ח. נולדו להם יצחק, בשמת, יותם ועופר. בנו יצחק נפצע קשה בסוף שנות ה-60 בשירותו הצבאי, בעלותו על מוקש בבקעת הירדן. מספר שנים לאחר מכן ב-16 בפברואר 1971, נהרג בתאונת דרכים. בשנת 1972 נסע זלמן פרח עם משפחתו לארצות הברית, שם עסק באבטחת נמלי-הים של ארה"ב וקנדה. הוא נפטר ב-1989, בן 70 היה במותו. קברה של ציפורה בן-גוריון [צילום: אלי אלון] צפורה בן-גוריון (1890-1965)  ציפורה בן-גוריון, אחותו של דוד בן-גוריון, נולדה בשנת 1890 בפלונסק פולין, כבתם הצעירה של שיינדל ואביגדור גרין. היא הייתה הצעירה בין אחיה: אברהם, מיכאל, רבקה ודוד בן-גוריון. בעת לימודי גננות בברלין הכירה סטודנט לרפואה בשם משה קורטיני. עם סיום לימודי הרפואה שלו בשנת 1914, נישאו השניים בפלונסק. משה וציפורה עברו לרוסיה, שם כיהן משה כמנהל בית חולים ממשלתי. ברוסיה נולדו בניהם: אריה ב-1916, ועמנואל ב-1919. בשנת 1922 נרצח בעלה של ציפורה, ד"ר קוריטני, בקליניקה אשר בביתם, כנראה על-רקע אנטישמי והמהפכה הבולשביקית. ציפורה וילדיה נמלטו לפלונסק, אל אביה אביגדור גרין. בשנת 1923 עלתה ציפורה לארץ ישראל עם בנה אריה, בסרטיפיקט שהוסדר על-ידי דוד בן-גוריון. עמנואל עלה, עם סבו אביגדור גרין, בשנת 1925 והמשפחה התאחדה, והתיישבה בחיפה. ציפורה הייתה אחות ראשית בבית חולים בעיר במשך למעלה מ-30 שנה. בשנת 1927 נישאה ציפורה בן-גוריון לזמר והמוזיקאי, אריה פרידמן לבוב. לביתם הצטרפה רות, בתו היחידה של פרידמן לבוב. לימים רות הילמן, פסנתרנית, ייסדה וניהלה את הקונסרבטוריון העירוני בבאר שבע. בשנת 1955 נפטר פרידמן לבוב, ונקבר בחיפה. על שמו נקרא הקונסרבטוריון למוזיקה בחיפה. בביתה של ציפורה בחיפה הרבה להתארח אחיה, דוד בן-גוריון, בביקוריו בעיר. בשנת 1965 נפטרה מהתקף לב, והיא בת 75 שנה. היא נקברה בבית השיטה, לא הרחק מקברי שני בניה אריה בן-גוריון ועמנואל בן-גוריון. אריה בן-גוריון (1916-1998) אריה בן-גוריון, בנה של ציפורה אחותו של דוד בן-גוריון, היה ממייסדי קיבוץ בית השיטה, איש חינוך ותרבות, מקים ארכיון החגים הבין-קיבוצי. אריה נולד ברוסיה בשנת 1916 ועלה לארץ עם אמו בשנת 1923. הוא למד בבית הספר "הריאלי" בחיפה, הצטרף לתנועת "המחנות העולים" כחניך, ובהמשך כמדריך. ב-1937 הצטרף לחבריו ב"קבוצת החוגים" שישבה במעיין חרוד, ועלה איתם להתיישבות בקיבוץ בית השיטה. בשנת 1940 נשא לאישה את ברוריה לבית שיף, וכעבור שנה נולד בכורם חגי. לבקשת הנרייטה סאלד עבר אריה עם משפחתו לקיבוץ יגור, ושימש שם במשך כשנתיים כמורה בבית הספר המקצועי "טיץ". בהמשך הדריך קבוצה של "ילדי טהרן" בעתלית, ובהמשך במגדיאל. אריה ייסד את ארכיון החגים הבין-קיבוצי, שלימים הוסב שמו ל"מכון שיטים". הוא נפטר בשנת 1998. בנו, חגי בן-גוריון הוא סופר והיסטוריון.  מנחם אורן (1909-1985) דמות חינוכית מרתקת נוספת שקברו נמצא בבית השיטה הוא ד"ר מנחם אורן, חבר הקיבוץ, מחנך והוגה דעות. מנחם נולד בשנת 1909, לשמריה ורבקה ברגנבאום בעיר סאנוק, בגליציה. בשנת 1932 החל ללמד בגימנסיה העברית בעיר מונקאץ שהייתה אז בשליטת צ'כוסלובקיה. בשנת 1938 נישא לחנה לבית שיינפלד שהייתה תלמידתו. השניים עלו לארץ באותה שנה, והתיישבו בקיבוץ תל יוסף. מנחם הצטרף לסגל המורים בבית הספר המשותף לקיבוצים ותל יוסף. בתקופת הפילוג בקיבוצים בתחילת שנות ה-50, עברה משפחת מנחם אורן לקיבוץ בית השיטה, ומנחם לימד בבית ספר המקומי. בהמשך לימד והרצה במדרשת "אורנים". הוא נהרג בליל 24 בפברואר 1985 בתאונת דרכים, והוא בן 76. בנו, שאול אורן, נפטר ממחלה בגיל 41 בשנת 1982, ואף הוא קבור בבית השיטה.

תאריך:  27/09/2015   |   עודכן:  27/09/2015 אלי אלון