אנדרטת ולוח הנצחה [צילום:אלי אלון]

נחנך אתר "מוצב הפעמון" המשוקם

מוצב הפעמון הנמצא בדרומה של ירושלים מול רמת רחל היה מוצב ירדני שנכבש במלחמת ששת הימים ע"י צה"ל. מאז 1967 מזה קרוב ל-50 שנה היה עזוב ומוזנח למדי. באחרונה בוצעו במקום עבודות שיקום ושיחזור. סיפורו ההיסטורי של המוצב.

מאת:אלי אלון

במעמד נשיא המדינה ראובן ריבלין ובהשתתפות משפחות שכולות ולוחמים, נחנך ( יום ה' 25.5.17) אתר "מוצב הפעמון" בדרומה של ירושלים, הממוקם מול קיבוץ רמת רחל, באתר המוצב, בוצעו באחרונה עבודות שיקום ושיחזור והוא בא לספר ולהנציח סיפור הקרב על כיבוש "מוצב הפעמון" וסביבתו שהתרחשו במקום לפני 50 שנה ב-5 ביוני 1967, במלחמת ששת הימים .

מוצב הפעמון אנדרטת ולוח הנצחה [צילום: אלי אלון]

סיפורו של "מוצב הפעמון "

"מוצב הפעמון" הממוקם בפאתיו המערביים של הכפר צור באחר, כ-800 מטרים מקיבוץ רמת רחל, היה מוצב ירדני בשטח של כ-300 מ"ר שאויש בפלוגת חי"ר ירדנית וחלש על רמת רחל, ותלפיות ועל כביש ירושלים בית -לחם. שמו של המוצב על שום צורתו דמוית הפעמון על קו הרקיע .המוצב היה מבוצר היקפית וכלל כשלושים בונקרים, תעלות קשר, מערות מסתור, גדרות תיל סבוכות ושדות מוקשים. הוא היה הדרומי במוצבים הירדנים שלאורך "הקו העירוני" שחצה את מרחב ירושלים במשך 19 שנים שבין מלחמת העצמאות ב-1948 למלחמת ששת הימים ביוני 1967.

בערב יום שני, ה-5 ביוני 1967 , נכבש "מוצב הפעמון" על ידי צוות קרב משולב שכלל חיילים מהסיירת הירושלמית וטנקים של "פלוגת הטנקים הירושלמית" בפיקודו של מפקד גדוד חי"ר ,161, אשר דר(דרייזין.) לימים אל"מ, מפקד הנח"ל וראש המועצה המקומית קריית אונו . צוות הקרב הגיע למוצב בשעה 18:45 לערך. לאחר ריכוך היעד על ידי נשק מסייע של גדוד 161 הסתער הכח וניהל עם חילי הצבא הירדני קרב פנים אל פנים, בתעלות ובבונקרים. כיבוש מוצב הפעמון הסתיים למעשה בשעה 20:00 לערך. כיבוש מוצב הפעמון ,השלים את כיבוש מתחם "ארמון הנציב" ו"מוצב הנקניק" ובכך הסיר סופית את האיום הירדני על דרומה של ירושלים היהודית, ניתק את ציר התחבורה העיקרי בין ירושלים המזרחית להר חברון וגם השלים את מהלכי כיתורה של העיר העתיקה מכיוון דרום. בקרב על מוצב הפעמון נפלו שישה מלוחמנו ונהרגו כעשרים לוחמים ירדנים. בין הלוחמים בקרב מוצב הפעמון היו לפחות שנים שעוטרו בעיטורים : אשר דר מפקד גדוד 161 של חטיבת ירושלים ומפקד הכח שנפצע מספר פעמים במלחמת ששת הימים בקרב במוצב הפעמון וקרבות באזור אך למרות זאת המשיך למרות זאת להילחם ולפקד,זכה בעיטור העוז בשל לחימתו העיקשת ודבקותו במטרה, ואילו רס"ן יוסי לנגוצקי,(לימים אל"מ) מפקד הסיירת הירושלמית במלחמת ששת הימים. זכה לעיטור המופת על כך "שהוביל את חייליו בלחימה במוצב הפעמון בתעלות, ולחם לבדו בחלק מהתעלות עד גמר ביצוע המשימה" לוחם נוסף בקרב על מוצב הפעמון היה אהרון קמארה (לימים סא"ל) מפקד פלוגת הטנקים הירושלמית.

נמסר כי לפני כמה חודשים במרץ 2017 התגלו במהלך עבודות בניה במוצב הפעמון שרידי גופה. כוחות משטרה וזק"א הוזעקו למקום. לאחר בדיקה התברר כי הגופה היא בת עשרות שנים. הערכה היא כי מדובר ככל הנראה בגופתו של חיל ירדני.

שלט הסבר על קרב " מוצב הפעמון"[צילום:אלי אלון]

שיקום מוצב הפעמון

מתחם "מוצב הפעמון" היה מוזנח מאז 1967. אמנם הוצב בו לוח זיכרון שסיפר את סיפור הקרב על המוצב, ומידי שנה הגיעו למקום , לוחמים ובני משפחות שכולות, לזכור ולהיזכר אולם באופן כללי היה מתחם "מוצב הפעמון", עזוב ומוזנח למדי .

ביוזמת כמה מלוחמי החטיבה הירושלמית במלחמת ששת הימים ובראשם אל"מ יוסי לנגוצקי, מפקד הסיירת הירושלמית במלחמת ששת הימים ובשיתוף המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, עירית ירושלים וגופים נוספים ,הוחלט לא מכבר לשקם ולשחזר את האתר ,כדי שיספר בצורה מוחשית ואטרקטיבית סיפור הקרב במקום וסיפור הקרבות בסביבתו. בימים אלה, הסתיימו עבודות שיקום ושימור במתחם המוצב . הוקמה אנדרטה חדשה ועליה חקוקים שמות חללי החטיבה הירושלמית ובהם ששת ההרוגים שנפלו בקרב על כיבוש "מוצב הפעמון", שומרו ושוחזרו תעלות הקשר במקום ,הותקן שלט הסבר דקורטיבי על מוצב ומפת המוצב וסביבתו ועוד . נשיא המדינה ריבלין, אמר בטקס חנוכת המוצב המשוקם כי חיילי צה"ל ובכלל זה חילי החטיבה הירושלמית שלחמו במקום הם שנתנו לנו את ירושלים על "מגש של פלדה". נמסר, כי יומיים לפני טקס חנוכת מוצב הפעמון המשוקם , נופצה בפטיש האנדרטה שבמתחם מוצב זה ואנשי משרד הביטחון נזעקו למקום ופעלו חיש מהר לתיקון הנזקים עוד לפני טקס חנוכת המקום.

תמונה

אתר מוצב הפעמון [צילום:אלי אלון]

ששת חללי הקרב על מוצב הפעמון

סמל דניאל אשורי- בנם של רחמים ומשאלה. נולד ב-12.4.1940 באירן. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1952 והתיישבה בירושלים. דניאל למד בבית הספר היסודי בשכונת ימין משה גויס לצה"ל באוקטובר 1958. לאחר שהשתחרר מן הצבא בשנת 1961 הצטרף לגרעין נוער בקיבוץ עין שמר. בשנים האחרונות לחייו (1966-1967) היה תלמיד מן המניין בסמינר למורים ומדריכים של הסוכנות היהודית. ביום הראשון לקרבות, (5.6.1967) נהרג באזור מוצב הפעמון. דניאל עמד לשאת לאשה את בחירת לבו כעבור שבועיים - ולאחר שבוע עמד לקבל תעודת מורה מוסמך,

רב"ט אליהו גואטה- בן מסיקה ומזלה. נולד בשנת 1937 בעיר זוארה אשר בלוב. עלה לארץ עם הוריו בשנת 1950. המשפחה התיישבה במושב בן זכאי. סיים את לימודיו בבית ספר יסודי דתי במושב, היה חבר ומדריך ב"בני עקיבא". באוגוסט 1955 גויס לצה"ל. במלחמת ששת הימים, (7.6.1967), נפל בקרב בצור בחר. הניח אישה הרה, בנו שנולד זמן קצר לאחר מותו נקרא בשמו.

טוראי גדעון הלב"ץ, בנם של ישעיהו ויהודית, ילידי הארץ נולד ביום 11.1.1937 בחיפה. בהיותו בן 11התיתם מאביו שנהרג במבואות עכו בשעת מילוי תפקידו. למד בבית הספר התיכון המקצועי שליד הטכניון העברי במגמה האלקטרונית. היה חבר בתנועת "המחנות העולים" ויחד עם חבריו יצא לקיבוץ יד-חנה בשנת 1962 סיים לימודיו בטכניון ועבד במעבדה הפיזיולוגית בבית הספר לרפואה שליד האוניברסיטה העברית בירושלים. התגייס לצה"ל בדצמבר 1954 ושירת במסגרת נח"ל. התנדב לסיירת הירושלמית , וביום הראשון לקרבות מלחמת ששת הימים ב-5.6.1967, בזמן שחטיבתו עסקה בטיהור מוצב הלגיון הירדני -"מוצב הפעמון" נפל בקרב שנערך בצור בחר.

סמל יהושע וולצר- בנם של מאיר ואטל וולצר נולד ביום 27.6.1940 בעיר אנטוורפן בבלגיה הוריו נספו בשואה . הוא, אחותו ואחיו הוסתרו בבית משפחה נוצרית בלגית מחסידי אומות העולם בשנת 1949עלו שלושתם לארץ. יהושע למד בכפר הנוער הציוני "ניצנים" ומשם עבר לכפר הנוער "אלוני יצחק". בתום לימודיו גויס לצה"ל ושירת בנח"ל, לאחר שהשתחרר מהצבא בשנת 1961 החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה למדעי הטבע. בימי לימודיו שימש מורה במשרה חלקית בחוות הנוער הציוני בירושלים. נפל בקרב על מוצב הפעמון במלחמת ששת הימים והוא בן 27 בנופלו

רב"ט ראובן (רוברט) חדד- בנם-בכורם של ויקטור חיים ומטילדה. נולד בתאריך 24.6.1936 בטוניס. עלה לארץ במסגרת "עליית הנוער" בשנת 1950 והוריו הצטרפו אליו באותה שנה. למד בבית ספר יסודי במלחה ולאחר מכן בשתי כיתות ערב בבית הספר התיכון מטעם תנועת "הנוער העובד". גויס לצה"ל באוגוסט 1954 לחטיבת "גבעתי" בשנת 1957 שוחרר משירותו הסדיר והתחיל עובד בדפוס "מרכז" בירושלים., נהרג ב-5.6.1967 ביום הראשון לקרבות מלחמת ששת הימים בקרב בצור בחר ליד ירושלים והוא בן 31 בנופלו.

סמל ראשון שרגא מנחם- בן אברהם ורחל. נולד ביום 13.2.1941 בתל- אביב. אחרי שסיים לימודיו בבית-הספר היסודי ביל"ו למד בבית-הספר התיכון העירוני ב' בתל-אביב. השתייך לתנועת בית"ר. שרגא התגייס לצה"ל באוגוסט 1959 ושירת ביחידות שונות בחיל-הרגלים בתפקידי פיקוד והדרכה. בקיץ 1961 החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה למדעי-הטבע כשהחוג העיקרי שלו היה גיאולוגיה. בפגרות-הקיץ היה עובד בחברת "תה"ל" . ביום הראשון לקרבות מלחמת ששת הימים ב- 5.6.1967, נפל בקרב צור-בחר. הניח אישה ובן שטרם מלאהו לו שנה; בתו נולדה כחמישה חדשים אחרי נפילתו .בן 26 היה בנופלו.

אנדרטת מוצב הפעמון בירושלים[ צילום:אלי אלון]

נחנך אתר "מוצב הפעמון" המשוקם"מוצב הפעמון" הממוקם בפאתיו המערביים של הכפר צור באהר, כ-800 מטרים מקיבוץ רמת רחל, היה מוצב ירדני בשטח של כ-300 מ"ר שאויש בפלוגת חי"ר ירדנית וחלש על רמת רחל, ותלפיות ועל כביש ירושלים בית -לחםאלי אלון | לסיפור המלא

דברי יוסי לנגוצקי בטקס חנוכת המוצב

מתכנסים אנו כאן היום, כמדי שנה, זה חמישים שנה, מאז המערכה להגנתה ולשחרורה של ירושלים, במלחמת ששת הימים, הפעם על מנת לחנוך את "מוצב הפעמון" המשומר, מוצב פלוגתי מבוצר של הצבא הירדני, שכלל 31 בונקרים, רשת תעלות קשר, גדרות תיל ושדות מוקשים, אתר המלחמה, שהינו היחיד שנותר מקרבות "החטיבה הירושלמית" במלחמת ששת הימים. חמישים שנה עמד המוצב בשיממונו, עד שזכינו לכך שעמרי שלמון, מנהל המועצה לשימור אתרים, בתמיכה רבתי של ראובן פינסקי, נרתמו לשימורו של המוצב העזוב. פועלם הם, תרומת לוחמי הסיירת ופועלם המסור של צוות המועצה ומשרד האדריכלים, הם שהביאו למימוש המיזם.

על כך נברך ונאמר: "בָּרוּךְ הוא שֶׁהֶחֱיָּנוּ וְקִיְמָּנוּ וְהִגִיעָּנוּ לַזְמַן הַזֶה". חמישים שנה חלפו מאז צהרי אותו יום שני, 5 יוני 1967 , בו הוזעקנו, בני ירושלים, לוחמי החטיבה הירושלמית, להגן על הבית, להלחם ולהדוף את האויב הירדני, שהשתלט בהפתעה על מתחם ארמון הנציב והחל להגיח ממנו לעבר דרומה של ירושלים.

צוות קרב משולב בפיקודו של אשר דר, מג"ד חי"ר 161, שכלל לוחמים מהסיירת הירושלמית וטנקים מפלוגת הטנקים הירושלמית, עם כוחות של גדוד חי"ר ירושלמי 161, כבש בהתקפת נגד את מתחם ארמון הנציב. בהמשך כבשו לוחמי הסיירת את "מוצב הנקניק" המבוצר. עם רדת החשכה תקפו לוחמי הסיירת עם טנקים את "מוצב הפעמון" המבוצר מעורפו, וכבשו אותו בקרבות פנים אל פנים, במהלכו נפלו ששה מלוחמינו.

וכך במהלך שש שעות, השמיד צוות הקרב המשולב, שלוש פלוגות ירדניות והסיר את האיום הירדני על דרומה של העיר, גדע את ציר התחבורה העיקרי הירדני שבין ירושלים המזרחית לבין הר חברון כמו גם החל בסגירת המלקחיים של ירושלים המזרחית, מדרום. עוז רוחם של לוחמינו, דבקותם המוחלטת במשימתם, נכונותם להקרבת חייהם בקרבות, הם שהצילו את העיר והביאונו עד הלום. חמישים שנה, ואנו הלוחמים לא שכחנו ולא נשכח דבר.

כאילו עמד לו הזמן מלכת. הקולות, המראות והריחות של אותו יום חם וגדוש בניחוחות השדות של שלהי האביב, שסופם בריח המוות, עודם עמנו, עד קצה דרכנו.

נזכור את חברינו שנפלו בקרב על מוצב הפעמון:
סמל דני אשורי - יליד אירן, עמד לסיים לימודי הוראה בן 27 היה בנופלו

רב"ט אליהו גואטה - יליד לוב, מנהל עבודה, בן 30 היה בנופלו. חודש לאחר נפילתו נולד לו בן הנקרא על שם אביו.

טוראי גידי הלבץ - יליד חיפה, בן לאביו ישעיהו שנפל במלחמת העצמאות, מהנדס מחקר, בן 30 היה בנופלו.

סמל יהושע וולצר - יליד בלגיה. ניצול שואה, הוריו ניספו באושוויץ, הוא אחותו ואחיו ניצלו ע"י משפחה קתולית שהסתירה אותם, פיזיקאי, בן 27 היה בנופלו.

רב"ט רוברט חדד - יליד טוניס, עובד דפוס. בן 31 היה בנפלו.

סמ"ר מנחם שרגא - יליד תל אביב, אב לילד חיים, גיאולוג, בן 26 היה בנופלו. כמה חודשים לאחר נפלו נולדה בתו שנקראה צורית, ע"ש הכפר צור באהר הסמוך למוצב הפעמון.

ששה לוחמים, יוצאי גלויות אירן, בלגיה, טוניס, לוב וילידי הארץ, במגוון מקצועות, רווקים ונשואים, אבות לילדים פעוטים ולילדים שנולדו לאחר נפילתם. פרחים צעירים שנקטמו עם ראשית פריחתם. פסיפס אנושי של לוחמים האופייני ליחידות המילואים של צה"ל אשר רעותם, לכידותם, נאמנותם ואהבתם זה לזה הינן ממקורות כוחנו.

חברינו אלה שנפלו במערכה, הינם דוגמא ללוחמי המילואים המסורים של צה"ל, המקדישים ימים ולילות, בקרה ובחום, בשקדנות ותחושת שליחות, אם לאימונים שונים לצורך העלאת כשירותם למלחמה כי תבוא, אם בשירות ביטחון שוטף לאורך גבולות המדינה אם בשירות פעיל בתקופות כוננות.

אנו בני ירושלים, נחלצנו להלחם ולגונן על ביתנו. על משפחותינו ועל עירנו. זאת ממש כאן בשטחים בהם נפלו עשרות רבות מלוחמי מלחמתהעצמאות, שנתנו את חייהם להגנתה וחירותה של ירושלים. בזכותם של אלה עומדת מדינת ישראל אל מול אויביה.

מעבר לגאווה על תרומת הנופלים לחירותה של ירושלים והדיפת האויב הירדני שהתכוון לכובשה, אנו חבריהם לנשק, מצהירים בכל פעם "כי בנופלם ציוו לנו את החיים" ונשבעים, כי נעשה כל שביכולתנו להיות ראויים לשאת את זכרם. אנו שנותרנו בחיים חייבים להבהיר לעצמנו, בכנות ובאומץ, מה הם אותם "חיים" שחברינו ציוו לנו, מעבר לאהבת העם והארץ, כוונתי לחיים במשמעות האנושית והמוסרית שהיא הבסיס לחיינו, אותם ערכים שחובה על כל אחד ואחד מאתנו לעצב ולקיים בכוחות עצמו.

אעז ואסכם במלים הבאות את אשר להבנתי הייתה צוואתם של חברינו שנפלו במלחמה: היו אוהבי אדם. ישרי דרך. רחבי לב. מטפחי משפחה. היו צנועים. גלו חמלה. היו אנושיים. תמכו בחלשים. היו נדיבים. היו סובלנים ופתוחים לכל בעלי הדעות. הסתפקו ושמחו בחלקכם. היו "בני אדם". כך נקיים את ציווים של חברינו הנופלים.