סיפורו של מלון "כרמל" בעפולה

 

דמויות עבר בתרבות ובתקשורת הישראלית

גיל אלדמע – האיש שהעניק לזמר העברי חיים חדשים

תחקיר וכתיבה :אלי אלון

12 שנים למותו של המלחין, המעבד וחתן פרס ישראל, שהיה ממעצבי הזמר העברי ומראשי הפעילים לשימורו ולהפצתו. במהלך חייו הלחין ועיבד מאות שירים, רבים מהם הפכו לנכסי צאן הברזל של התרבות הישראלית

ב-28 בספטמבר 2014 הלך לעולמו גיל אלדמע, המלחין, המעבד, המנצח ואיש הזמר העברי, והוא בן 86. אלדמע, חתן פרס ישראל, היה במשך עשרות שנים אחת הדמויות המרכזיות שפעלו לשימורו, להנצחתו ולהפצתו של הזמר העברי. הוא הלחין ועיבד מאות שירים, רבים מהם הפכו לחלק בלתי נפרד מפס הקול הישראלי.

סיפור חייו היה שזור בתולדות התרבות העברית בארץ – מילדותו בבית משפחת אלדמע בשכונת בורוכוב, שהיה מוקד של תרבות, מוזיקה ותיאטרון, דרך שירותו בפלמ"ח, לימודיו במוזיקה, עבודתו ב"קול ישראל" והקמת "חבורת רננים", ועד למפעל חייו לשימור מאות שירים עבריים שנדחקו עם השנים אל שולי הזיכרון.

ילדות בבית שהיה מרכז תרבות

גיל אלדמע נולד בשנת 1928 בשכונת בורוכוב, לימים חלק מגבעתיים. אביו, אברהם אלדמע (אייזנשטיין), איש העלייה השנייה, עלה לארץ מאוקראינה בשנת 1906. הוא היה אמן, שחקן, צייר ומורה מיתולוגי לאמנות בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב, ונמנה עם הדמויות שתרמו להתפתחות חיי התרבות בעיר בראשיתה.

אברהם אלדמע היה גם ממייסדי תהלוכות פורים בתל אביב, שלימים נודעו בשם "עדלאידות". הוא היה אדם אופטימי ושמח, שהאמין כי יש להפיץ שמחה ברבים. כבר בשנה הראשונה לשהותו בארץ שינה את שם משפחתו מאייזנשטיין ל"אלדמע" – שם שנועד לבטא, ברוחו ההומוריסטית, את תפיסת עולמו.

כאשר הוקמה שכונת בורוכוב בשנת 1922, שכונת הפועלים הראשונה בארץ ישראל ולימים חלק מגבעתיים, נמנה אלדמע עם ראשוני המתיישבים והיה לאחת הדמויות הבולטות בה.

בשנת 1925, לאחר שנות רווקות ממושכות, נישא לזהבה יודילביץ, שעלתה לארץ מליטא במסגרת תנועת "החלוץ". לאחר עלייתה התחנכה ועבדה ב"משק הפועלות" בשכונת בורוכוב. אברהם היה אז כבן 40, ומבוגר מרעייתו בכ-20 שנה.

בשנת 1926 נולד בנם הבכור רן, וכעבור שנתיים, ב-1928, נולד גיל. לאחריהם נולדה דיצה, לימים דיצה תירוש.

בית משפחת אלדמע היה ספוג באווירת תרבות, מוזיקה, שירה ותיאטרון. רן וגיל "נשמו תרבות" מילדותם, ולמדו לנגן בפסנתר ובכינור כבר בגיל צעיר.

הבית הפך עד מהרה למוקד פעילות תרבותית וציבורית לתושבי השכונה והאזור. בערבי שישי התכנסו בו תושבים להרצאות, להאזנה למוזיקה ולנשפי ריקודים שנמשכו לעיתים עד שעות הבוקר.

בחצר הבית הקים אברהם אלדמע במה גדולה והציב עשרות ספסלים, והפך את המקום למעין אמפיתיאטרון פתוח. על הבמה נערכו קונצרטים והצגות של מיטב התיאטראות באותה תקופה, ובהם "הבימה", "אוהל" ו"המטאטא".

בחגים ובאירועים חגיגיים היה הבית מקושט בעיטורים וביצירות מעשה ידיו של אברהם אלדמע, שהיה כאמור אמן וצייר.

אלא שמתחת לפני השטח שימש הבית גם למטרה אחרת.אברהם אלדמע היה חבר ב"הגנה", ובחצר ביתו בשכונת בורוכוב פעל אחד מסליקי הנשק הראשונים של הארגון. בבית אף נערכו טקסי שבועה לחברי "ההגנה", בפני ועדת קבלה, כשידיהם מונחות על אקדח שהונח על השולחן.

פעילות התרבות הענפה בבית סיפקה גם כיסוי לפעילות המחתרתית. על פי הסיפורים שנשתמרו, באירועי התרבות והתיאטרון בבית אלדמע השתתפו לעיתים גם חיילים ושוטרים בריטים. ייתכן שלא העלו על דעתם כי במרחק של מטרים ספורים ממקום מושבם בחצר הסתתר סליק נשק של "ההגנה".

ילדות, פלמ"ח ופציעה קשה

גיל אלדמע למד בבית הספר העממי בשכונת בורוכוב בשנים 1934–1942, ולאחר מכן המשיך את לימודיו בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. בגימנסיה ניגן בתזמורת המוסד. בין תלמידי המחזור שלו הייתה גם נתיבה בן יהודה, לימים אשת הפלמ"ח, סופרת ושדרנית רדיו.

כבר בגיל 11 הצטרף גיל לקן "הנוער העובד" בשכונת בורוכוב, ושם עסק בהכנת המוזיקה לטקסים ולמסיבות.

לאחר סיום לימודיו בגימנסיה "הרצליה", בשנת 1946, יצא עם חבריו ב"הנוער העובד" להכשרת הפלמ"ח בקיבוץ דפנה. במסגרת הפלמ"ח שירת כאלחוטן בגדוד השלישי של הפלמ"ח, בחטיבת יפתח.

בפברואר 1949, לקראת סיום מלחמת העצמאות, שהה במוצב באזור כאוכב אל-הווא, סמוך לכוכב הירדן. במהלך הליכה בשביל ליד מטע שקדים עלה על מוקש ונפצע קשה. כתוצאה מהפציעה נקטעה רגלו הימנית מעל לברך, והוא הועבר לטיפול בבית החולים בעפולה.

אביו, אברהם, שהיה אדם מלא חיים ואופטימיות, התקשה להתמודד עם מראה בנו הפצוע. מספרים כי כשראה את גיל בבית החולים פרץ בבכי.

לימודי מוזיקה וראשית דרכו כיוצר

בשנים 1949–1952 למד גיל אלדמע באקדמיה למוזיקה בירושלים. לאחר סיום לימודיו החל לעבוד כמורה וכמדריך למוזיקה בכפר הנוער "הדסים".

ב"הדסים" הקים מקהלה ותזמורת, ושם גם החל ליצור את שיריו הראשונים, ובהם "שיבולים", "כי תנעם", "אנה הלך דודך" ו"מחול הדייגים".

בשנת 1957 יצא לארצות הברית, שם למד ב-Mannes College of Music בניו יורק. במהלך שהותו בארצות הברית הכיר את ויקי קפלוביץ, שאותה נשא לאישה. השניים הכירו באחד ממחנות הקיץ שבהם עבד אלדמע כמדריך מוזיקלי.

"קול ישראל" והמאבק לשימור הזמר העברי

בשנת 1960 שב אלדמע לישראל והחל לעבוד כעורך וכמפיק של תוכניות ומופעי זמר במחלקה למוזיקה עממית ב"קול ישראל", שבראשה עמד באותה תקופה חנוך חסון.

בין התוכניות שערך והפיק היו "שירו רונו נא", "אנחנו שרים לך", "אנו נהיה הראשונים" ו"שוב יוצא הזמר".

במקביל, בשנים 1961–1973, היה חבר במקהלת "רינת" ושימש מנצח משנה לצד המנצח גארי ברתיני.

עם כניסתו ל"קול ישראל" גילה אלדמע כי שירים עבריים רבים – בהם שירים מראשית הציונות, שירי העליות, שירי תנועות הנוער ושירי ההתיישבות – אינם נמצאים בתקליטיית הרדיו, וחלקם אף לא הוקלטו מעולם בצורה מקצועית.

עבור אלדמע זו הייתה שליחות.הוא ראה חשיבות עצומה בשימור השירים ובהבטחת מקומם בזיכרון התרבותי הישראלי. יחד עם חנוך חסון ואחרים הקים בשנת 1962 את "חבורת רננים" – חבורת הזמר של "קול ישראל", שנועדה להקליט ביצועים מקצועיים לשירים עבריים שטרם הוקלטו כראוי.

הזמרים נבחרו מקרב חברי מקהלת "רינת", בניצוחו של גארי ברתיני, ורבים מן העיבודים הקוליים נכתבו בידי אלדמע עצמו. בין חברי "חבורת רננים" הייתה גם הזמרת אורה זיטנר.לצד הקלטות האולפן השתתפה החבורה במופעים פומביים של "קול ישראל" ובתוכניות זמר שונות, ובהן "שרתי לך ארצי".

מאות שירים ועיבודים

במהלך השנים הלחין גיל אלדמע שירים רבים, ובהם "זמר איכרים", "שיבולים", "אנה פנה דודך", "כי תנעם", "מחול הדייגים", "ויניקהו דבש מסלע" ו"מכל פרחי מור בגן".אלא שעיקר חותמו ניכר דווקא בתחום העיבוד.

אלדמע עיבד כ-500 שירים, רבים מהם עבור מקהלות וחבורות זמר. בין היתר כתב עיבודים ל"מקהלת האיחוד", ל"מקהלת הקיבוץ הארצי", למקהלות הילדים "העפרוני" ו"מורן" ולגופים מוזיקליים נוספים.

רבים מעיבודיו הפכו לחלק בלתי נפרד מהרפרטואר של מקהלות וחבורות זמר בישראל, וחלקם ממשיכים להיות מושרים עד היום.

אלדמע עסק גם בכתיבת מוזיקה לתסכיתי רדיו ולהצגות תיאטרון. בין היתר כתב מוזיקה ל"הכנסת כלה", בבימויו של יוסי יזרעאלי בתיאטרון "הבימה", ול"בת המלך", בבימויה של אורנה פורת בתיאטרון לילדים ולנוער.

האיש שהפך את השירה בציבור למפעל חיים

במשך עשרות שנים ערך והנחה אלדמע אלפי ערבי זמר, מועדוני זמר וכינוסים ברחבי הארץ, שבהם הפכה השירה בציבור לאירוע חברתי ותרבותי של ממש.

במשך כשלושה עשורים הפעיל יחד עם אחיו רן אלדמע, איש חינוך ומורה בבית הספר "קלעי" בגבעתיים, את מועדון הזמר "ברון יחדיו" ב"בית הראשונים" בגבעתיים.גיל ישב ליד הפסנתר, רן ליווה באקורדיון, והשניים הובילו את הקהל בשירה בציבור, לימדו שירים חדשים ואירחו אמנים.

כך, במשך שנים, היה אלדמע לא רק מלחין ומעבד – אלא גם מי שעמד מול הקהל והחזיק בידיו את חוט המקשר בין השיר העברי הישן לבין הדורות החדשים.

פרס ישראל: הכרה במפעל חיים

בשנת 2004 הוכרז גיל אלדמע כחתן פרס ישראל בתחום הזמר העברי לשנת תשס"ד. בראש ועדת השופטים עמדה המשוררת נעמי שמר.

בנימוקי הוועדה הודגש מפעלו לשימור הזמר העברי ולהחייאת שירים שנדחקו מן הזיכרון. בין היתר צוין כי אלדמע הדריך מקהלות ולהקות, הקים את "חבורת רננים" וסייע להחזיר מאות שירים אל מרכז הבמה באמצעות הקלטות ועיבודים חדשים.

ועדת הפרס הדגישה את תרומתו לשימור אוצר השירים העבריים ואת העובדה שעיבודיו הפכו לחלק מהרפרטואר של מקהלות וחבורות זמר בארץ ובעולם.

עבור אלדמע, הזמר העברי לא היה רק אוסף של מנגינות ישנות. הוא היה חלק מהזיכרון הקולקטיבי, מההיסטוריה ומהתרבות שנוצרה כאן לאורך דורות.

עד ימיו האחרונים

בשנותיו האחרונות התמודד אלדמע עם מחלה קשה, אך גם אז לא הסתגר בביתו. הוא המשיך להגיע לאירועי תרבות ולהשתתף בחיי המוזיקה, גם כשהוא נעזר בכיסא גלגלים.

ב-28 בספטמבר 2014 הלך גיל אלדמע לעולמו, והוא בן 86.הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ גבעת השלושה. הותיר אחריו את רעייתו ויקי, ארבעה ילדים – לירית, אביב, ירון ורינת – ונכדים.

שבע שנים לאחר מותו, שמו של גיל אלדמע עדיין קשור באלפי שירים ובמאות עיבודים. אבל אולי יותר מכול הוא זכור כאיש שהבין כי שיר שאינו מוקלט, נשמר ומועבר הלאה – עלול להיעלם.

אלדמע הקדיש את חייו למנוע את ההיעלמות הזאת. הוא אסף, עיבד, הקליט, לימד והפיץ את השירים, ובכך סייע להפוך את הזמר העברי לא רק לזיכרון של דור אחד, אלא למסורת חיה העוברת מדור לדור

הצגת נתוני שימוש

879 תפוצה של הפוסט

17

1

6