שלמה להט הובא למנוחות

ט

0 תגובות   יום שישי , 3/10/14, 13:15

ארונו של שלמה להט מוצב במשכן האמנויות  בתל אביב צילום :א.אלון              בבית העלמין טרומפלדור הובא לפני שעה קלה למנוחות  האלוף (מיל)של שלמה (ציץ)להט ראש העיר ה -7 של תל אביב שנפטר שלשום  בן 87. להט נטמן בסמוך לנחום גוטמן וראש העירייה לשעבר, מרדכי נמיר.   .                                    מאת:אלי אלון להט אלוף בצה"ל כיהן כראש עיר במשך כ 20 שנה בשנים 1993- 1974.ונחשב לאיש חזון ומעש .ולזכותו נזקפת הקמת הטיילת,הקמת בית האופרה, הסנימטק ופרוייקטים רבים שהפכו את תל אביב למרכז תרבות ועסקים בינלאומיים.בתקופת  כהונתו הוטבע למעשה המונח "עיר ללא הפסקה". קודם לכן בשעות בוקר הוצב ארונו במשכן האמנויות הבמה  בתל אביב, שם נערך טקס האשכבה. קהל של כמה מאות בני משפחה קרובים ומוקירי זכרו הגיעו למשכן לחלוק לו כבוד אחרון. . בן הבאים:  הנשיא ראובן ריבלין , הנשיא לשעבר שמעון פרס , רב העיר תל אביב יפו הרב ישראל מאיר לאו ,שר האוצר,יאיר לפיד ורעייתו ליהי, ראש הממשלה ושר הבטחון לשעבר אהוד ברק ורעייתו נילי ,יו"ר מפלגת העבודה ח"כ יצחק הרצוג, ח"כ עמרם מצנע  ,שר האוצר בייגה שוחט ורעייתו תמה , ראש אגף מודיעין לשעבר האלוף  במיל אלי זעירא ,האלוף (במיל) אלעד פלד, ,האלוף  (מיל)יוסי בן חנן, זוג העיתונאים  אורלי וילנאי וגיא מרוז ,העיתונאית ברוריה אבידן בריר. אשת העסקים עפרה שטראוס, השחקן והזמר מייק בורשטיין , איש התיאטרון יוסי אלפי, השחקנית גילה אלמגור,   וכן ח"כים, ראשי ערים וחברי מועצת העיר ובכירים בעיריית תל אביב מהעבר וההווה.   בן הבאים לטקס האשכבה לשלמה להט   ראש הממשלה ושר הבטחון לשעבר רב אלוף (מיל) אהוד ברק ורעייתו צילום אלי  אלון   שמעון פרס ספד לו ואמר ""צ'יץ' סימל את האביב, כמו העיר רצת למרחקים ארוכים למענה של העיר תל אביב  ולעולם לא התעייפת עד שהפכת את העיר הקטנה תל אביב לעיר הנוגעת בשחקים .היה בך צירוף נפלא של אדם אוהב בריות, בעל אוזן קשובה, בנאי בחסד של עירו.ורגיש עם אוזן קשבת לכולם. היית רץ למרחקים ארוכים ומעולם לא התעייפת. היית מטפס הרים ואף פעם לא עצרת". היית מפקד לדוגמא במסלולך הצבאי הארוך, ואזרח למופת של עירך".  עוד אמר פרס."  העיר תל אביב  צמחה, התפתחה והפתיעה והיתה לשובבה והפכה לשם דבר בעולם. יש ערים גדולות מתל אביב, אבל אין גדולה כמוה". ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי,נעדר מהטקס בשל שהות בחו"ל  ,דבריו הוקראו על ידי מנחה הטקס  חיים טופול  :  וכך כותב חולדאי: "עם מותו של צ'יץ' איבדה העיר לא רק את אחד מיקיריה, אלא את אחד מהאנשים שהפכו את תל אביב למרכז תרבות ועסקים בינלאומיים.הקדימות שנתן לחינוך, רווחה ותרבות - הקפיצו את תל אביב בשנות דור והפכה אותה מושא לקנאה. עם מותו, איבדתי את מי שהיה ראש העיר שלי. אמרתי את הדברים לא רק לאחר מותו אלא גם בחייו, ביום הולדתו ה-85".  "העיר ללא הפסקה, שייצרת - עוצרת היום למענך".   הרב לאו, אמר כי נפל בחלקו הזכות לעבוד עם ציץ כ-40 שנה ורמז כי בניגוד לתדמית  האנטי דתית שניסו להדביק לו   היתה לו זיקה  לערכים היהודיים: "מי שהחייה את עולם החזנות היה צ'יץ'. מי שפתח את שערי היכל התרבות למופעי חזנות היה צ'יץ'. בקטעים מסויימים של תפילה צ'יץ' בכה בדמעות שזולגות לשטיח. אני עד באזוניי שצ'יץ' מחה נגד פתיחת חנות וקיוסק בשבת". הרב לאו סיפר ". "צ'יץ' גם היה האבא של חסידי אומות העולם",לא רק של תושבי תל אביב אלא בכל הארץ כי  דאג להם בכל עת.    הקבר הטרי של שלמה להט בטרומפלדור צילום אלי אלון   דן להט בנו של להט חבר מועצת עיריית תל אביב, ספד לאביו  ואמר . כשאני עומד כאן עם אימי, אחי, משפחתנו, ברגעי הפרידה האחרונים מאבי, ורואה סביבי אתכם, המוני מכרים, מוקירי זכרו, חברים לנשק, קולגות לעבודה, תושבי העיר, אני חייב להתוודות שאני מתרגש מאוד. לו אבא שאל את עצמו אי פעם- מי יבכה עלי כשאמות, הנה יום התשובה הגיע בסמיכות לכניסתו של יום הדין והחשבון.  אמנם הייתה לנו הכנה מכאיבה ורבת שנים, התוודענו מקרוב לסאגת הזקנה, אבל בכל זאת כשזה קורה, כשאני מבין שאבא שלי, דמות המופת שלי, נפטר מהעולם וזה סופי, זה מכה כמו בי כמו ברק.  עכשיו אני יתום מאב, בהגדרה, וגם לי זה קרה, כמו בשיר של יהודה עמיחי, כש-"אָבִי פִתְאם, מִכָּל הַחֲדָרִים, יָצָא לְמֶרְחַקָּיו הַמוּזָרִים".  אין לי מושג היכן הוא עכשיו, אבל אני יכול רק להודות לו על כל רגע במחיצתו, כמו גם על כל הרגעים הרבים בהם לא היה נוכח, אבל השאיר את הילתו סביב המשפחה, גם בהעדרו. באחרונה, חשבתי בליבי, שאילו היה באפשרותי להעניק לו מתנת פרידה, הייתי מעניק לו את היכולת לראות את עצמו כפי שאני רואה אותו, ואז היה נוכח לדעת עד כמה היה אדם מיוחד במינו, עד כמה אהבתי אותו.      דן להט :נשא הספד מרגש עבור רובכם הנוכחים כאן, הוא היה איש צבא, אלוף, ראש עיר, חבר. אומרים שתל אביב מזוהה ביותר עם שלמה להט, גיבור אורבאני שהפך אותה למפעל חייו. עבורי, צ'יץ' היה אלוף ילדותי ונעוריי, הגיבור האישי שלי. אבא שהוא מושא גאווה ומקור לחיקוי. אין לי מושג איזו ילדות חווה ילד שגדל בבית נורמטיבי, בו מתנהלת שגרת חיים לפיה אבא ואימא יוצאים מדי יום לעבודתם וגם שבים מדי אחה"צ, ערב. הייתה לי זכות גדולה לגדול בבית קצת אחר. ודאי לא סטנדרטי. היום מדברים על זמן איכות שיש להקדיש בין הורים לילדיהם, עסוקים ככל שיהיו. אני כבכור, ואבנר הצעיר ממני, חלקנו את אבא שלנו עם הכלל.  חלונות זמן האיכות שלי איתו היו כשנטלתי חלק בעשייתו. נולדתי אל חיקם של מגורי הצבא, מדי הצבא, השפה הצבאית, גדלתי לתוך הוויה של אבא מפקד חטיבה, חווייתי איתו שעות טיסה במסוקים ובמטוסים, הייתי איתו בתרגילים, במוצבים. בגיל 10 כבר הייתי די בוגר כדי להבין מקרוב משמעותה של מלחמה – מלחמת התשה, ומגורים ברפידים היו נוף ילדות בלתי נשכח. הייתה לי זכות גדולה להיות בן לאבא שנולד עם מעטפה ביד שבתוכה משימות שליחות. הייתה בו שליחות פנימית עצומה לעשייה אמיתית למען מטרות חשובות ומשמעותיות, למען מדינת ישראל. פעם הן היו במישור הביטחוני, אחר כך כשפרש מהצבא ערב פרוץ מלחמת יום כיפור- ממש בימים אלו לפני 41 שנים, הוחלפו במישור העירוני, אבל עבורי השינוי היה רק בכותרת, בשם התואר של התפקיד, שכן ממילא אבא שוב לא היה הרבה בבית, שוב צלל לעשייה למען מטרה חשובה. והילתו- תמיד נותרה איתנו. גם כלוחם וגם כראש עיר, אבא תמיד תמך, היה הרוח במפרש חיינו, תמיד עודד ושמח וחלק איתנו הצלחות וכישלונות, פירגן, התפעל – הוא היה עמוד האש לפני המחנה. הוא לא נהג להתערב בהיבט הרע של המילה. לא העיר, לא נזף, לא כיוון, לא ניהל, לא היה שיפוטי, ותמיד נהג לשדר- יהיה בסדר, אני אתכם. הוא היה אבא ישיר- לא כזה שיכנה אותי דנדוש וירעיף עלי מיני פינוקים מנטאליים. זוכר שיחה ביני ובינו שארכה כהרף עין. התקשרתי אליו במהלך יום עבודה, ושאלתי אותו: "מה שלומך?" הוא ענה: "בסדר"... וסגר. פניתי לאימא מודאג וסיפרתי לה על תוכן השיחה, שלא היה בה תוכן.  בבירור איתו היא שאלה האם קרה משהו ביני ובינו והוא ענה: חס וחלילה, הוא שאל מה שלומי ועניתי שבסדר. הוא לא שאל מעבר לכך.... היינריך היינה, גדול משוררי גרמניה, שאבא דיקלם בגרמנית פרקי שירתו בהערצה, אמר בזמנו- "כדי לדבר היטב יש לומר כל מה שצריך ולא יותר." כנראה שאבא הסכים איתו לגמרי.  האהבה של אבא שלי לאמא שלי – זיוה'לה הייתה כמו כל חייו, בלתי מתפשרת, כל שנה היה שולח לה זר פרחים ביום ההולדת, בשנה האחרונה לא שלח, אז הבנו שהמצב ממש חמור. הוא גם פינה המון מקום לאימא לחנך אותנו, ונמנע מלקלקל, כי באמת מי יודע מה היה יוצא מאיתנו עם אבא היה נוטל את שרביט החינוך בבית כשביד אחת הוא אוחז בעוד ספר מאת היינה, וביד השנייה אולי מנצח עלינו באיזו אריה מאת שוברט, תוך כדי חשיבה על מהלכי קרב או תהליך אורבני כלשהו. זכות גדולה הייתה לי לגדול, להתבגר, ולהיות מי שאני, כשמלווה אותי מנטור כמו אבא שלי, שליווה אותי בדרכו המיוחדת. למדתי ממנו רבות, ואני יודע שאין לי אלא להודות בכך שאני היום מי שאני בעיקר בזכותו. למדתי ממנו פרקים שלמים על נתינה וזו אחת הסיבות שאני מקדיש עצמי בעשייה לא רק לביתי, אלא תמיד גם למען תושבי תל- אביב יפו. למדתי ממנו פרקים שלמים על יושר והגינות, בעבורם הוא הוערך גם על ידי מי שחלקו על דעותיו. יושר מן הסוג הטהור ביותר, הבלתי מתפשר, שאם להיות ישרים עם עצמנו- לא בדיוק משגשג במקומותינו. לו היו עוצרים אותו בעוון יושר, היו מספיק ראיות כדי להרשיע אותו.  הייתה בו צניעות ומעולם לא ביקש דבר לעצמו. מעולם לא חשב שהוא טוב מהאחר.  הייתה בו המון חמלה, היה בו המון טוב, יכול היה להכיל את כל תבל ומלואה בליבו הענק, כשהדאגה והחמלה באו ממקום של עוצמה, ואת זה ראוי ללמוד וללמד בכל מוסד חינוכי. אבא הפך את תל אביב לאי של שפיות, מתוך האני מאמין שלו בחופש האדם, בחייה ותן לחיות, מתוך כבוד הדדי לכל מגוון האוכלוסייה שגרה בעיר הגדולה- חילוניים, דתיים, וערבים. מכאן הניח את התשתית למערך הרווחה, חוקק חוקים לפתיחת מקומות הבילויים בסופי שבוע, וטבע את הסלוגן- עיר ללא הפסקה. אבא היה אדם מאושר בדרכו, שמח בחלקו, ליבו היה שלם עם מעשיו ופועלו, ולו רק יכולנו להציץ אל ליבו פנימה היינו מגלים בו שלמות למעט שבר אחד. זה היה שברון הלב על רצח יצחק רבין, האיש שהעריץ ואהב, והאסון פקד אותו דווקא במשמרת של אבא, כמארח. הכאב הזה לא קהה עד יומו האחרון. עכשיו כשפתחתי בפניכם צוהר אל האבא האישי שלי, כשאתם חושבים על איש הצבא וראש העיר, אתם ודאי מבינים שכל המהות נבעה מאותו מעיין. מעיין הלהט שנוסד אי שם בברלין. כמו שאמר ראש העיר רון חולדאי "מעולם לא הכרתי אדם ששמו היה כל כך כמוהו – הכל בלהט". תם ונשלם, נסגר פרק בחיינו. אני גאה בהיותי ענף באילן היוחסין של משפחת להט. אבא נתגעגע אליך ! יהי זכרו ברוך  יסמין להט נכדתו של שלמה להט,ספדה לסבה ואמרה: "סבא, אומרים שמהללים את אלה רק כשעברו הלאה, אני יודעת שהיית הסבא הכי טוב שאפשר לבקש, לא היית רק דוגמה אישית אלא אישיות לדוגמה לכולנו".               בן הבאים להלוויתו של שלמה להט:  ראש אגף מודיעין לשעבר  האלוף (מיל.)אלי זעירא  צילום [אלי אלון]                              בן הבאים לטקס האשכבה לשלמה להט ז"ל שנערך  במשכן האמנויות בתל אביב שר האוצר לשעבר אברהם בייגה שוחט ורעייתו תמה למי שאינו יודע תמה היא בתו של ראש הממשלה השלישי של ישראל (יושבת לשמאלו) צילום אלי אלון. כתבות נוספות של כותב זה