20 שנה לרצח הבנות בנהריים

 

 

סדר התגובות :

נויאור

  10/2/17 07:12:

מקום מרגש.

20 שנה לרצח הבנות בנהריים

לצפייה במסך מלא

‎1

טיולים ותיירות  ארנה שמעוני

1 תגובות   יום חמישי, 9/2/17, 20:53

גן הפרחים לזכר הבנות צילום לפני מספר שנים [צילום נחלת הכלל ] 20 שנה לרצח הבנות בנהריים   במלאות 20 שנה לרצח 7 הבנות  ב"אי השלום" בנהריים, נערך במתחם האתר  טקס הנצחה ממלכתי  לזכרן . קדמה לטקס  "צעדת השבע" - בהשתתפות למעלה מ-1000בני נוער  שיצאה מאשדות יעקב איחוד לאתר נהריים.   מאת :אלי אלון    באתר נהריים שבעמק הירדן  אל מול "אי השלום"  נערך היום  (9.2.17) טקס הנצחה ממלכתי  לזכר 7 הבנות מבית שמש וממושב צלפון  שנרצחו לפני 20 שנה  בעת שביקרו ב"אי השלום" על ידי חיל ירדני שירה לעברן . בטקס  השתתפו שר החינוך, נפתלי בנט,  ראש המועצה האזורית עמק הירדן עידן גרינבאום, שגרירת ישראל בירדן עינת שליין  ,מפקדי צה"ל בכירים ובהם אלןף פיקוד המרכז רוני נומה  ,אורנה שמעוני יוצרת אתר ההנצחה, ולמעלה  מ-1000 בני נוער   וכמובן בני המשפחות השכולות. במהלך הטקס עלו קרובי משפחתם של הבנות וסיפורו כל אחד בתורו  על בת המשפחה שאיבדו ,על הרגע בו קיבלו את הבשורה המרה על מות  יקירתן ועד כמה גדול הכאב והאובדן.דברים נשאו שר החינוך נפתלי בנט, ראש  המועצה האזורית עמק הירדן עידן גרינבאום ונוספים .דברים נרגשים במיוחד נשאה ארנה שמעוני מקיבוץ אשדות יעקב שסיפרה על יום הרצח   להלן דבריה של אורנה .   דברי אורנה שמעוני בטקס  שר החנוך נפתלי בנט צעיר בן 24 היית והן יכלו להיות היום בנות  34. מכובדיי מעריית בית שמש, שנים שאתם מלווים את זכרן של הבנות כאן בטקס . ראש מועצת עמק הירדן חברי עידן גרינבויאם, גם אתה צעיר היית וזו לך ולשר הפעם הראשונה בטקס לזכרן של בנות ה- 14. מכובדיי וחבריי מקרן קיימת, אתם המנצחים על כל הטקסים, מאז הרצח הנתעב הזה, יחד אנו מנסים להכות ברוצחים, בנטיעות של שבעה זני אקליפטוסים. להפריח מקום שספוג כאב וצער, על 7 ילדות, שכל שרצו זה לטייל בדרכי הציונות, באי שהביא אור ממים, באי של שלום.. גברתי שגרירת ישראל בירדן עינת, מכובדיי ממשרד החוץ ומכובדיי מירדן, שבאים כל שנה לכאוב יחד איתנו. אלוף פקוד המרכז רוני נומה. מכובדיי כולם , נוער יקר, הבנות היו צעירות מכם בשנה. קשה שלא להזכיר לכולנו ובפרט לך אדוני בנט שר בממשלה את אורון שאול והדר גולדין זכרם לברכה, שגם הם צריכים להיות עם כולנו – בבית.   על אף הכאב הנורא, אחזיר אתכם לאותו יום. יום של שמש. הייתי איתן על אותה גבעה. חלום היה לי להקים שם פרק לנוער שוחר שלום ירדני ישראלי.. האמנתי שרק נוער בשימחת  צמיחתו יוכל להנביט ניצני שלום אמיתי.   כל זה נרקם ביני לבין השלום המיוחל וקרן קיימת,    לפני הכל, לפני הרצח. באותו יום הייתי שם, כדי לתכנן את הפרק ולקחתי איתי ילדים מכתה ב מנופית, עם נכדתי הבכורה. הטיול שלהם הסתיים . ירדתי מהאוטובוס, הם נסעו.   לפתע פתח הרוצח בירי. ראיתי את הבנות מתגלגלות במורדי הגבעה וצורחות. הזעקתי את משטרת בית שאן בצרחות בטלפון , יש כאן טווח תשלחו מסוק. בינתיים העלו הירדנים את הבנות לאוטובוס ודממה נפלה. לא ידעתי מי בין החיים. על כפיי נשאתי את הילדות והורדתי אותן מהאוטובוס. חיבקתי וליטפתי והן צרחו: תביאי לי את אחותי, יעלא היא החברה הכי טובה שלי, איפה היא, והאחרת בכתה וצעקה נטלי הייתה לידי, שירי, מה קרה לה, עדי תשמיעי קול, קרן נתתי לה יד, תביאי לי את נירית, אחת צעקה ללא הפסק סיון נשארה שם. צרחת השמות מוטטה אותי . בצעקה קראתי למורה  תספרי אותן! היא סופרת וצועקת בבכי:, חסרות 9 ילדות. חשתי מעולפת , מה שהעיר אותי הייתה הסירנה של האמבולנס. צעקתי לו סע פנימה, נשארו שם בנות. והמורה צעקה: כיסיתי אותן בחרדליות הפרחים הצהובים. הוא טס לגבעה ומצא שם את קרן וסיון. עוד 7 לקחו לבית חולים בירדן, לשונה. שתיים פצועות. מורה ותלמידה.....חמש ללא רוח חיים. באותו לילה בעזרתו של מושיק ריניץ ז"ל העבירו אותן להדסה. קברו את הילדות בעיר מגוריהם בבית שמש ובצלפון. כולן זכרן לברכה. את שמותיהן אז, לא ידעתי.  אחרי יומיים בשבעה, באתי לבקר בבית הספר, לחבק את הילדות הפצועות, בגוף ובנפש ואת המשפחות. רק אז למדתי לקרוא להן בשמותיהן, למורות למדריכים ולפצועות. מהמפגש הכואב הזה צמחה "גבעת הפרחים שנקטפו". מה שאתם רואים כאן: עץ עם גזע אדום, ענפים שרופים שבראשם שבע גבעות של שמות הבנות בפרחים. נוער יקר הדם, הכאב והאובדן,  לא יקחו מכם את האהבה לארץ, את הרצון לטייל ברגביה ולטעת עצים.  כל שנה אני מזכירה לכולם שאיל שלי נטע את רעיון נטיעות היער לאחר הרצח, איל חזר מלבנון עטוף בדגל. מאז מגונן מצמרות העצים על המלאכיות שלכן . בוקר בוקר, יורדת אני בחשיכה, כדי להיות לידכן בשעת הזריחה, לסרק שערותיכן לאחר יקיצה, ללוות אתכן עם פרח, לספר לכן על חברותיכן שהקימו משפחות, על נכדים שמביאים אושר  להורים. ואתן, בתוכם, בכל המתחדש, מלווים אותם בחייהם.  נוער יקר , משרד החינוך וקרן קיימת, אלפי המטיילים שמגיעים  ויוצאים עם שמות הבנות בליבם, כולנו נמשיך  לחזק את המשפחות. צחוק הילדים ושמחת הנוטעים יביאו את ההתחדשות והם יחזקו את הציונות.   יחזירו את האור לאי השלום.     לא ניתן לשכוח אתכן, תמיד ניצני פריחה שלא סיימו ח' כתות.           עד כאן דבריה המרגשים של אורנה שמעוני  .   לאחר הטקס נערכה נטיעת  כ-1000 עצים ובהם 7 זנים של אקליפטוסים, ב"יער הבנות" שניטע על ידי קק"ל לזכר שבע הבנות. שלט הכוונה ב"צעדת השבע "-אתמול בעמק הירדן    "צעדת השבע" קדמה לטקס ההנצחה הממלכתי, "צעדת השבע" בהשתתפות כ1000 בני נוער  שיצאה בסביבות השעה 11 בבוקר מקיבוץ אשדות יעקב(איחוד)  לאתר ההנצחה הבנות  בנהרים. שם נערך כאמור טקס ההנצחה הממלכתי .הצועדים הילכו בין שדות הירקות  ומטעי הבננות של  עמק הירדן וקיבוץ אשדות יעקב   חוו המראות הירוקים והנוף היפה באזור ושמעו הסברים מפי מדריכי קק"ל על האיזור. לאורך מסלול הצעדה הוצבו  שלטים ובהם  תמונות הבנות שנרצחו וליד התמונות  מספר פרטים עליהן, אישיותם,תחביבהן וכדומה.              אתר  ההנצחה לבנות צילום  כיום   פברואר 2017    סיפור הרצח   "ב-11 במרץ 1997 יצאה לטיול שנתי קבוצת בנות מבית הספר "פירסט" בבית שמש. בצהרי יום חמישי  , ב-13במרץ הגיעו הבנות  באוטובוס לאתר נהרים. האוטובוס בו היו כ50 תלמידים ומורים  נכנס לשטח   ל"אי השלום" בנהריים, שטח בריבונות ירדן במפגש הירדן והירמוך והבנות ירדו ממנו כדי  להשקיף על מפעל החשמל הראשון בארץ ,של פנחס רוטנברג.בהיותן על גבעת התצפית ב"אי השלום" בעודן מקשיבות להסבר על האיזור ועל הסכם השלום עם הירדנים, פתח חייל ירדני באש ,רצח שבע  שבע תלמידות. חמש תלמידות ומורה נפצעו לפני שהיורה עצר בגלל מעצור בנשקו.  אורנה שמעוני  חברת קיבוץ אשדות יעקב שעמדה באותה שעה על גבעה המשקיפה  אל גבעת הרצח ושמעה את צרור היריות הקטלני וזעקות אימה של הבנות  היא היתה בין הראשונות להזעיק עזרה לבנות שנפגעו .אורנה הגיעה באותו יום  כדי לתכנן  רעיון   שהגתה  ויזמה  להקים  ב"אי השלום" בנהריים פארק לנוער ישראלי וירדני שוחר שלום, בשיתוף קק"ל . לאחר ביקור בבית שמש ומפגש מרגש עם המשפחות האבלות ,החליטה אורנה  להנציח את זכרן של שבע הבנות במקום בו נהרגו בנהריים בפרחים ועצים" אתר ההנצחה לזכר שבע הבנות   שהוקם ביוזמתה של ארנה שמעוני ,("לזכר הפרחים שנקטפו")   כולל שבע תלוליות המוקפות בדשא, כשבכל תלולית מעוצב שמה של אחת הבנות באמצעות פרחים.  שבע הבנות שנרצחו בנהריים   נטלי אלקלעי- אהבה טיולים ופעילות חברתית הצטיינה באוספים מיוחדים והיתה פעילה בבית הנוער במסגרת המדצים ובסניף בני עקיבא זכתה במדליית הזהב של פרס הנוער שירי בדייב -תלמידת כתה ח' אהבה טבע ואמנות .הרבתה לצייר וביטאה את כשרונה בשיעור אמנות בבית ספר ציור גדול שציירה  התנוסס על קיר במסדרון בית הספר והיה מעין זכרון לנפשה היצירתית חברותיה מספרות שבטיולי בית הספרהתעניינה שירי במיוחד במראות הנוף   יעלא מאירי -תלמידת כיתה ח' אהבה טבע ומדעהיתה פעילה מאד בכיתה ובתנועת הצופיםאהבה שירה וריקוד .חברותיה מספרות שבלטה מאד ביושרה ,בגילוי לבה ובכנותה.התחבבה מאד על בני משפחתה ,שכניה, וידידיה לספסל הלימודים.   עדי מלכה- תלמידת כיתה ח' אהבה לסייע בכל עת .בביתה עשתה רבות למען הוריה החירשים אילמים.במסירות ובאהבה אין קץ בבחינת כבד את אביך ואת אימך.עדי התנדבה במסגרת פעילות קהילתית של בית הספר .חברותיה מספרות שייחדה מזמנה לטובת אחרים גם בשכונת מגוריה וגם בבית ספרה קרן כהן- תלמידת כיתה ח' אהבה ספורט הצטיינה בייחוד בהדיפת כגור ברזל,השתתפה בתחרויות ספורט של רשת אמית ויצגה בכבוד את בית הספר.אהבה לטייל והתמסרה בכל מאודה לתרבות החינך הגופני.חברותיה מספרות שהיתה חזקה להפליא בגופה ובאופיה ? נירית כהן- תלמידת כיתה ח' אהבה ללמוד והצטיינה במקצועות הלימוד .חבריה כינו אותה "החכמה". ילדה שקטה וצנועה .היתה כל כך נוחה והתחבבה מאד על ידי חבריה ,הוריה הוריה ומוריה . סיון פתיחי -תלמידת כיתה ח גרה במושב צלפון אהבה מאד את חיי המושב נקשרה להפליא לחבריה בבית שמש .אהבה טיולים ופעילות חברתית .הרבתה בקריאת ספרים ,אהבה ספורט מחשבים ומוסיקה סיוון העניקה ותרמה מזמנה לאחרים ,היתה חניכה פעילה בתנועת הנוער העובד והלומד ועמדה להצטרף לקורס מד"צים טיול הדמים קטע את חלום ההדרכה שלה     על קורבנות הטבח בנהריים, בהרחבה (נא ללחוץ על הקישור) כתבות נוספות של כותב זה: