סיפור חיו של העיתונאי צבי בר- שירה

צבי בר שירה [צילום: ראובן קסטרו  באדיבות המשפחה וראובן קסטרו ]

סיפור חיו של  העיתונאי צבי בר- שירה

 

בימים אלה, מלאה שנה למותו  (14.7.16) של   עיתונאי הספורט הותיק צבי בר- שירה,שהיה במשך שנים רבות כתב  וחבר מערכת מדור  הספורט של עיתון  "מעריב"  .בן 83 היה במותו.

 

מאת אלי אלון

צבי בר שירה  נולד בשנת 1932 בוינה  באוסטריה בשם צבי שרצר . ממש עם פרוץ  מלחמת העולם השניה  בספטמבר  1939.בהיתו בגיל 7 לערך  עלה  לארץ עם הוריו חיים וחיה (צרנה) שרצר ואחותו מלכה  והמשפחה התישבה בגבעתיים..צבי למד בבית הספר היסודי בורכוב בגבעתיים ואת לימודיו התיכוניים עשה  בבית ספר "אוהל שם" ברמת גן. בצעירותו שיחק בקבוצת הנוער של הפועל רמת גן עם שחקנים כמו איצ'ה קירשנברג ,משה רסקין  וחנוך מורדכוביץ שלימים  היה  שחקן נבחרת ישראל  .צבי  לא היה  שחקן הרכב  ראשון אבל נכלל בסגל הקבוצה ושימש שחקן מחליף. עוד מילדותו היה צבי  אוהד מושבע של הפועל רמת גן ובילה שעות רבות ב"מכתש "-במגרשה הביתי המיתולוגי של הקבוצה . 

 

 

את הקריירה העיתונאית שלו החל צבי  אי- שם בתחילת שנות ה-50 בעיתון "ספורט ישראל", חברו לכיתה מתקופת התיכון יוסף אנגלהרד שסיקר משחקים בעיתון "ספורט ישראל"   סיפר לעורך העיתון על  הזכרון פנומלי של חברו צבי   ובקיאותו וידענותו   בטבלאות הליגה ונתונים סטטיסיים . העורך זימן את צבי לשיחה   וכנראה התרשם מהבחור הצעיר וביקש מצבי לסקר את  המשחק בין הפועל ר"ג  להפועל פ"ת שהסתיים בהפסד לר"ג בתוצאה 2-3.  למחרת פורסמה הכתבה בעיתון וכך החל צבי  למעשה את דרכו  בסיקור משחקים.

בהמשך הצטרף בר שירה  לעיתון "חדשות הספורט" שנוסד בשנת 1954. על ידי שבעה עיתונאי ספורט מעיתונים שונים. בין הכותבים והעורכים  בעיתון זה עיתונאי ספורט מיתולוגיים וידועי שם  ובניהם  נחמיה בן אברהם, אלכסנדר אלכסנדרוני יזהר ברנר יעקב אפלויג, יחיאל ארזי,יהודה גבאי, ישראל פז.  עיתון חדשות הספורט היה בזמנו עיתון הספורט הפופולרי בישראל והיה עיתון מוביל בתחום הספורט לאורך שנים רבות.צבי החל עבודתו בעיתון "חדשות הספורט" ככתב שטח   וסיקר משחקים.  ב-1966 נכלל בצוות הפרשנים של עיתון "חדשות ספורט"  שנשלח למונדיאל שנערך באותה שנה  באנגליה  צוות הפרשנים של העיתון כלל בנוסף לצבי את יהודה גבאי,יחיאל ארזי,צבי קופמן ,יואל כ"ץ ועוד  . בשנת 1967 לצד עבודתו ככתב מונה צבי  לעורך ומשכתב בעיתון "חדשות הספורט" . 

 

במהלך השנים כתב צבי בר-שירה בשורה של עיתונים נוספים ובעיקר בתחום השחמט  ובהם  עיתון "דבר" , "על המשמר ועוד . אלמנתו יהודית בר שירה  מספרת לי כי  תקופת מה,היה משכתב ומגיה בשבועון "העולם הזה" של אורי אבנרי " בו התחילו את הקריירה העיתונאית שלהם רבים וטובים.

 

בסוף שנות ה-60 תחילת שנות ה70 נושא צבי לאישה את יהודית לימים פקידה בכירה בסוכנות היהודית .

 

בקיץ 1975  מצטרף צבי בר- שירה למערכת הספורט של עיתון "מעריב"  מי שמקבל אותו לעבודה שם הוא  העורך  המיתולוגי של מדור הספורט של מעריב  ,שייע פורת , תחילה היה  חבר מערכת, ואחר כך שימש  מזכיר מדור הספורט  ורכז- ומשבץ כתבים.

 

 אהבתו הגדולה לשחמט

 

אחת מאהבותיו הגדולות של בר שירה היה משחק השחמט.הוא אהב לשחק בכל הזדמנות  והגיע לדרגת מועמד לאמן.אנשי "מעריב" מספרים כי נהג לשחק באופן קבוע עם טומי לפיד חובב שחמט ידוע  כשזה עבד במעריב .

 

צבי  היה פעיל במשך שנים רבות  באיגוד השחמט  ושימש  חבר בהנהלת האיגוד ובכמה מוועדותיו.

בר שירה ערך את עיתון "שחמט, שיצא לאור בשיתוף איגוד השחמט ובמסגרת שירות המילואים שלו  אירגן וניהל  את תחרויות אליפיות צה"ל  בשחמט שנערכה בבית החיל בתל אביב ובמקומות נוספים .

 השופט הבינלאומי אלמוג בורשטיין, יו"ר ועדת החוקה והשיפוט של האיגוד השחמט הישראלי  מספר על צבי בר שירה  : צבי במשך עשרות שנים  ארגן וניהל בכישרון רב  מאות תחרויות שחמט מכל הסוגים והמינים – אליפויות ארציות – לגברים, לנשים ולנוער, אליפויות צה"ל, אליפויות תל–אביב ועוד הוא היה פעיל באיגוד הישראלי לשחמט – נבחר פעמים רבות להנהלת האיגוד, שימש כיו"ר או כחבר באין ספור וועדות,אבל מעבר לכל אלה – צבי בר-שירה היה אדם חם וחכם, חבר טוב, איש שתמיד היה זה כיף בלתי רגיל להיפגש איתו ולשוחח איתו על כל נושא שבעולם. 

בשנת 1974 העניק איגוד השחמט העולמי (FIDE) לצבי בר-שירה את התואר של  "שופט שחמט בינלאומי", אחד הראשונים שקיבלו תואר זה בישראל, ואילו בשנת 2012 העניק לו נשיא פיד"ה אות של כבוד על פעילותו בשחמט במשך 40 שנה.

 

בר שירה התגורר כל שנות חיו בארץ בגבעתיים שנים רבות התגורר ברחוב כצנלסון 105  בעיר  . הוא הובא לקבורה  בבית עלמין ירקון הותיר אחריו  אשה יהודית  ובן חיים בר שירה, איש  מחשבים ושני נכדים ,גל ואייל .

 

"היה אגדה עבור עיתונאים צעירים"

 

העיתונאי רון עמיקם שהיה כתב ספורט במשך שנים רבות ב"מעריב" כותב בדף הפייסבוק שלו על צבי בר-שירה  (  רון  עמיקם אישר לי לפרסם את הדברים)

.  

וכך כותב רון עמיקם:"שנים אחרי שיצא לפנסיה היה ממשיך בר שירה להגיע מדי צהריים לבית מעריב, עושה סיבוב בדסק, מפלרטט עם הכתבניות, ועם המרכזניות ועם ותיקי העיתון שהיו נוהגים לשחק איתו שחמט, ואז היה נכנס למדור הספורט, סתור שיער, מרכיב את משקפי הקריאה האימתניות על חוטמו ומקליד בעוז. מה הוא לא הקליד. אין שער שכבשו בליגה א' שלא תועד, אין חבר או חברת כנסת בני יומם שלא נכנסו לרשימות מכובדות על כל מה שרציתם בעולם. השגרה הזו הייתה החיים שלו. לרשימות האלה אני חייב חלק מהקריירה שלי, לרשימות האלה יש ערך שבעברית המוקפדת של שירקה "לא יסולא בפז". לא היה כמעט יום שלא הגיע, ואף על פי שלא זכה לתמורה, המשיך בהתנדבות ראויה להערכה להמשיך ולהוביל את אגף הסטטיסטיקה של המדור שעברו פה כל כך הרבה צעירים שהפכו אחר כך לעיתונאים גדולים, ... בר שירה, על אף שלא נזכור אף סקופ שלו, היה אגדה עבור עיתונאים צעירים. אין אחד מהם שלא זכה לטלפון ביום ההולדת שלו. הוא לא פספס איש. זה היה פטיש, עוד פטיש של האיש הטוב והמופלא הזה. 

 

העיתונאי גקי חוגי כותב  על צבי בר שירה   : "ברנש יחיד ומיוחד, מצחיק וחד לשון, שמורת טבע של איש אחד. אדם שמרחיב את הלב, ואף דקה במחיצתו לא היתה חינם.

 

 העיתונאי  אמיר שיינקמן כותב : "זכיתי לעבוד לצידו - איש שלא היה בו שמץ של רוע. עדין, לבבי, רגיש וחכם".