אסון דוד הקיטור בקיבוץ נען 1958

 2/7/17, 13:21

אילנה ברגשטיין אחת מהרוגות האסון [צילום באדיבות המשפחה]        אסון דוד הקיטור בקיבוץ נען  1958 בתחילת חודש ספטמבר  1958, לפני כ-59 שנים, התרחש בקיבוץ נען  שליד רחובות אסון כבד בו קיפחו חייהן שתי ילדות בנות הקיבוץ  .דוד קיטור שהוצב  במקלחת הציבורית של הקיבוץ, התפוצץ,ניתק ממקומו עף ונפל לתוך בריכת השחיה הסמוכה למקלחת  . במעופו פגע בשתי הילדות בנות ה12שהיו ליד המקלחת והרגן   . סיפור אסון זה נשכח ויש אומרים אף הוצנע  ועל כן ידוע רק למעטי מעט. כתבה זו חוזרת 60 שנה אחורה אל אותו אירוע נשכח. מאת: אלי אלון  / יום ראשון 02 יולי 2017   אילנה עם אחותה הקטנה שלומית כיום שלומית דור [צילום באדיבות המשפחה] סיפור האסון ביום רביעי 3 בספטמבר שנת 1958  בשעה 5 אחר-הצהריים לערך . הגיעו שתי בנות קיבוץ נען אילנה ברגשטיין ועדה אוטיקר  למקלחת הציבורית במרכז הקיבוץ.השתיים היו בנות 12 שלמדו באותה כיתה בקיבוץ. בעמדן סמוך למקלחת  הציבורית שבלב הקיבוץ ומשוחחות בניהן, התפוצץ  .דוד הקיטור שניצב  בצמוד למקלחת ונועד לחמם את המים בה . ניתק  בעוצמה ממקומו. עקר את דלת מבנה המקלחת עף  באוויר בעוצמה לכיוון בריכת השחייה של הקיבוץ ששכנה במרחק של כ-70 מטרים ממקום ההתפוצצות ונפל-נחת לתוך בריכת השחייה. במעופו, פגע הדוד ורסיסיו באורח קשה בשתי הבנות שעמדו ליד המקלחת.מבנה המקלחת הקטן נהרס כולו ובלוקים ואבנים שמהם נבנה עפו לכל עבר. עד להתרחשות האירוע היה הנער ישראל רובין בן ה17 הוא סיפר לעיתונאים כי הבחין בשתי הילדות עדה ואילנית המתקרבות תוך כדי שיחה לכיוון המקלחת. "לפתע שמעתי  התפוצצות עזה ואבק מהול בעשן החל מיתמר ממבנה המקלחת הקטן. התחלתי לרוץ מבלי לדעת לאן", רובין סיפר כי ראה את שתי הילדות מוטלות בקרבת הפיצוץ שותתות דם. "זה היה מראה מחריד שלא אשכח כל ימי חיי" אמר הנער. רסיסי הדוד שעפו בעצמה, ההדף החזק ואולי המים הרותחים גרמו  לפגיעה קשה בילדות הן היו  היו שרועות על הקרקע במצב קשה והמראות היו קשים.   למקום הוזעק חבר משק בשם חנן.וחברים נוספים שהעבירו את  הילדות  למרפאת הקיבוץ שם טיפל בהם רופא הקיבוץ שהכיר את הילדות ואת הוריהם.דבר האסון הופץ בקיבוץ  חברי משק מודאגים והמומים החלו להתקבץ סביב המרפאה.מקוים לבשורות טובות אולם  הבשורה שיצאה מהמרפאה הייתה קשה. שתי הבנות הן ללא רוח חיים.ומותן נקבע  . הוריה של  אחת הילדות עדה אוטיקר ישראל ולוטקה אוטיקר היו בזמן האסון מחוץ לקיבוץ כשבנם הקטן יוסי אוטיקר ,שוהה בבית הילדים. הוריה של הילדה אילנה ברגשטיין, טוביה ופנינה ברגשטיין היו בעת האסון בביתם בקיבוץ בחברת שתי ילדותיהם נירה ושלומית   אבל ותדהמה בקיבוץ  אבל כבד ותדהמה ירד על הקיבוץ נען עם היודע דבר האסון הנורא ומותן של שתי בנות הקיבוץ שזה לא מכבר החלו מסלול חייהן. משטרת רחובות הגיעה למקום ופתחה בחקירה כדי לברר ולחקור נסיבות האסון. מהחקירה התברר כי דוד הקיטור היה מונח על כן ליד מבנה המקלחת. נמסר כי הדוד היה עשוי פלדה עבה ומשקלו חצי טון. ליד הדוד הותקן מכשירי ויסות אוטומטי שתפקידו להביא להפסקה אוטומטית של זרימת הקיטור, ברגע שטמפרטורת המים מגיעה לדרגת חום הרצויה. הועלתה סברה שהווסת שבאותו היום הוחלף, הוא הגורם לאסון וכנראה היה לא תקין. לא ידוע אם מי מבין חברי הקיבוץ או האחראים הואשם באחריות לפיצוץ.וגם לא נמסר מהם היו מסקנות ותוצאות חקירת המשטרה .   יש לציין שבאותן שנים היו מותקנים דודי קיטור דומים לזה שבנען בקיבוצים וישובים רבים ברחבי הארץ. וכך מדווח עיתון  "דבר" על אסון הדוד בנען בגיליונו מיום שישי 5 בספטמבר 1958: "האסון עורר הדים בקרב חוגים שונים ורבים נהרו אתמול לקיבוץ נען כדי להתחקות אחר הגורמים לפיצוץ. בעשרות ישובים בארץ היו מצויים דודי קיטור דומים לזה שבקיבוץ בנען".  בצילום משמאל לימין אילנה ברשטיין ושתי אחיותיה הקטנה שלומית (דור) ונירה (ליאור) הלווית הבנות  הלוויתן של הבנות אילנה ברגשטיין ועדה אוטיקר קורבנות אסון הדוד נערכה ביום חמישי 4 בספטמבר 1958. ההלוויה יצאה מבית הספר - "הבית האדום" בקיבוץ. קהל רב הגיע ללוות את הבנות בדרכן האחרונה, כאשר אחרי ארונותיהן צועדים ההורים השכולים מוותיקי קיבוץ נען. שר התחבורה משה כרמל, שהיה חבר הקיבוץ, משלחת מהקיבוץ המאוחד, חברי וילדי קיבוץ נען, ומשלחות מחלקי הארץ השונים.  הבנות הובאו לקבורה בבית העלמין בנען. המורה פרץ כץ הספיד נרגשות  את שתי תלמידותיו.   אילנה ברגשטיין הותירה אחריה הורים, טוביה ברגשטיין (1913-2007) ופנינה ברגשטיין (1917 – 2011) ושתי אחיות, נירה הבכורה, כיום נירה ליאור, המתגוררת עד היום בקיבוץ נען, והצעירה, שלומית, כיום שלומית דור, שהייתה בת 3 בעת התרחשות האסון.  שלומית  דור, אחותה של אילנה ברגשטיין  מספרת לי בכאב "  הורי קיבלו מאוד קשה את האסון והוא ליווה אותם לאורך כל חייהם.  האב טוביה ברגשטיין נולד בפולין ב-1913 משם עבר לברלין ובשנת 1933 עלה לארץ באונייה "מארטה וושינגטון" יחד עם חבריו להכשרה בתנועה הציונית וקבע את מקום מושבו בקיבוץ נען.  האם, פנינה ברגשטיין לבית משפחת קרבלניק עלתה לארץ בשנת 1939 מפולין באניה  "קולורדו" ונשלחה על-ידי הבריטים למחנה הסגר בבית ליד. נציגי ההתיישבות היהודית שיחררו אותם והיא נשלחה לקיבוץ נען ושם קבעה את ביתה.    בשנת 1951 נשלחה פנינה מטעם הקיבוץ ללימודי  מקצוע אחות בבית הספר לאחיות בצריפין ועבדה כאחות במרפאת קיבוץ נען. הילדה עדה אוטיקר הותירה אחריה הורים, ישראל ולוטקה אוטיקר ואח יוסף אוטיקר. האב ישראל אוטיקר(1972-1911) היה מורה בקיבוץ נען, לימד והרצה בסמינר אפעל וחיבר ספרים על תנועת "החלוץ" בפולין. אמה של עדה, לוטקה אוטיקר הייתה פעילה בארכיון קיבוץ נען.  הנצחת הילדות  שתי הילדות ההרוגות הונצחו בקריאת שמן בבניין חדר מוזיקה בקיבוץ  המקום היה בעברו מקום שוקק חיים בו למדו ניגנו ווצמחו  כשרונות רבים. בקיבוץ נען נערכו לאורך השנים  אירועי