ארכיון הקודם2020הבא דצמבר 12 נובמבר 11 אוקטובר 10 ספטמבר 9 אוגוסט 8 יולי 7 יוני 6 מאי 5 אפריל 4 מרץ 3 פברואר 2 ינואר 1 תגובות (0) שלח סדר התגובות : אין רשומות לתצוגה אסון הרכבת ליד משמר השבעה[1962] לצפייה במסך מלא 1 צרכנות ורכב 0 תגובות יום שישי , 9/3/18, 18:38 '' אסון הרכבת ליד משמר השבעה[1962]
אלי אלון עיתונות ישראלית
באתר זה מוצגים מקצת מאמרים וכתבות פרי עטו של אלי אלון שפורסמו בעיתונות הישראלית
אלי אלון החל כתיבתו העיתונאית בגיל 15 כשכתב במדור"חדשות לנוער" בעיתון "מעריב לנוער" לאחר שירותו הצבאי היה כתב עיתון "הארץ" פירסם מאות רבות של ידיעות ,כתבות ,ומאמרים בעיתונות הישראלית
בשנים האחרונות כותב במספר אתרי אינטרנט חדשותיים.
תגיות
- פרס יגאל אלון
- מוטי קירשנבאום
- ניר ברקת
- אגודת העיתונאים תל אביב
- רשות השידור
- גלי צהל
- יוסי אחימאיר
- משה כחלון
- אביגדור קהלני
- רון חולדאי
- פלמח
- כנס אילת לעיתונות
- המועצה לשימור אתרי מורשת בישרא
- קול ישראל
- אוניברסיטת תל אביב
- אלי אלון עיתונאי
- אלי אלון עיתונאי
- אוניברסיטת בר אילן
- עפולה
- עזריה אלון
- אורי אבנרי
- החברה להגנת הטבע
- האגודה למען החייל
- אלי אלון
אסון הרכבת ליד משמר השבעה[1962]
0 תגובות יום שישי , 9/3/18, 18:38
אסון הרכבת ליד משמר השבעה[1962]
אחת מתאונות הרכבת הקשות בתולדות מדינת ישראל והפחות ידועות לציבור הרחב, התרחשה בפברואר 1962 במפגש מסילת הרכבת עם דרך עפר מול מושב משמר השבעה ▪ ▪ ▪ תיאור האסון ביום ראשון 8 באפריל 1962 קצת אחרי השעה 4 אחר-הצהריים, יצאה מבית משפחת אברהם והינדה אברמוביץ' במושב משמר השבעה, במשאית סגורה ועליה 16 מבני או קרובי המשפחה. יעד הנסיעה היה לבית העלמין שפריר לאזכרה ליום ה-30 לאמו של אברהם אברמוביץ' שנפטרה חודש לפני כן. המשאית, מדגם דודג' (שנת יצור 1946) בצבע אפור, מספרה 61-487, הייתה משאית להובלת מוצרי חלב והייתה שייכת ליוחנן אברמוביץ' תושב ירושלים, סוכן-מחלק של מחלבות טרה. מסיבות שלא הובררו סופית, אולי כדי לקצר הדרך, נסעה המשאית על דרך עפר, החוצה את משמר השבעה, עוברת בתוך פרדסים ומובילה בדרך עקיפין לבית העלמין בשפריר. לפי אחת הסברות נהג המשאית החליט לנסוע דרך כביש עפר צדדי ולא בכביש רגיל, מאחר שהרכב לא היה מורשה להסיע נוסעים במספר כזה. נוסעי המשאית ודאי לא שיערו באותה עת כי תוך דקות ספורות רובם לא יהיו בחיים. בשעה 4:15 אחר-הצהריים לערך הגיעה המשאית למפגש בין שביל העפר למסילת הרכבת בקו תל אביב ירושלים שנמצא מול משמר השבעה והחלה להעפיל אט אט בהתאמצות על הסוללה שעליה מונחת מסילת הרכבת. כשגלגליה הקדמיים של המשאית היו כבר על המסילה, נשמעה צפירה ארוכה. רכבת! צעק מישהו מבין נוסעי המשאית. רכבת! נהג המשאית לחץ על דוושת הגז, המכונית זינקה קדימה אולם לא הצליחה לסיים חציית המסילה. רכבת שיצאה מתחנת ירושלים בשעה 14:20 בדרכה לתחנת בית הדר בתל אביב פגעה בעוצמה במשאית ו"זרקה-העיפה אותה מהמסילה למרחק כ-15 מטרים. מעוצמת הפגיעה המשאית רוסקה ונמעכה כמעט לגמרי. הרכבת נעצרה במרחק כ-30 מטרים ממקום ההתנגשות.
.מקום התאונה הפך לשדה קטל ▪ ▪ ▪
אליעזר סורקיס ממשמר השבעה, פקח בעיריית תל אביב, שעבד באותה עת בשדה שלו בקצה המושב בקרבת מקום התאונה, הבחין ברכבת העומדת, הבין שמשהו לא כשורה וחש עם אופנועו למקום. המחזה שנגלה לו היה מחריד. מספר סורקיס: מכונית המשא הייתה הרוסה לגמרי. גופות מרוסקות שכבו בשטח שהפך לשדה קטל, צריחות ואנחות כאב נשמעו. אישה אחת הייתה מוטלת במרחק כ-30 ממקום ההתנגשות, אחרת נלכדה ללא רוח חיים בין קרשי וברזלי המשאית. אברי אדם היו פזורים בשטח התאונה. פצוע אחד עמד ומלמל ונראה שהיה שרוי במצב הלם ובלבול. מיד לאחר שהרכבת נעצרה קפצו ממנה הנוסעים וחשו לעבר ההרוגים והפצועים בניסיון לסייע. בין נוסעי הרכבת היה רופא שמיהר להגיש עזרה לפצועים והדריך כמה מנוסעי הרכבת כיצד להוציא את הנפגעים מתוך המשאית. בין הנוסעים באותה רכבת היה ד"ר ישראל אלדד, שתיאר בשיחה עם סופר עיתון "הבוקר" את שהתרחש בזירת התאונה וכך סיפר: "הרגשנו זעזוע פתאומי, נוסעי הקרונות הבהולים פנו לעבר החלונות והבחינו במשאית מרוסקת שנגררה כמה עשרות מטרים אחרי הרכבת. צרחות ואנחות כאב נשמעו, אולם מיד נדמו". אליעזר סורקיס שהיה בין הראשונים שהגיעו למקום התאונה, בתושייה, "טס" עם אופנועו לעבר משפחה במשמר השבעה, שברשותה היה טלפון אולם הטלפון לא פעל, אולי בגלל עומס שיחות על הקו. סורקיס לא ויתר ודהר באופנועו לבית הדואר בבית דגן ששכן לא רחוק ממקום התאונה, ומשם התקשר למד"א וסיפר על האירוע וכיוון את האמבולנסים איך להגיע למקום התאונה. במקביל דיווחו נהג הקטר ועוזרו באלחוט לפיקוד הרכבת על התאונה וביקשו להזעיק בדחיפות עזרה רפואית למקום. למקום האסון החלו להגיע מכוניות משטרה ואמבולנסים מראשון לציון, מרמלה, מרחובות, מתל השומר, ומבית חולים אסף הרופא. רוב הנפגעים הועברו לבית חולים אסף הרופא ומקצתם לבית חולים תל השומר. בית החולים אסף הרופא נכנס לכוננות חרום. רופאים הוזעקו מבתיהם לטפל בפצועי התאונה. שעות ספורות לאחר התאונה נמנו 10 הרוגים שהועברו למכון הפתולוגי באבו כביר. היו קשיים בזיהוי ההרוגים בשל מצב הגופות. למחרת יום התאונה, יום שני 9.4.1962 מת מפצעיו אחד מנוסעי המשאית (שבתאי שאול) ומספר ההרוגים עלה ל-11. בהמשך מצוין במקורות שונים כי מספר ההרוגים בתאונה המחרידה הוא 12 ומכאן אני למד שפצוע נוסף מהתאונה הקשה מת כתוצאה מפצעיו בהמשך. למקום התאונה הגיע מנהל הרכבת מנחם סבידור (לימים ח"כ ויו"ר הכנסת) ובהמשך הגיע למקום גם מפכ"ל המשטרה. סבידור אמר לעיתונאים כי בארץ כמה מאות הצטלבויות של מסילת רכבת עם דרך עפר וכי לא ניתן מבחינה תקציבית להקים בכל אחת מהן מחסום אוטומטי. שר התחבורה דאז, יצחק בן אהרון הורה, זמן קצר לאחר התאונה, על הקמת ועדת חקירה לבדיקת וברור נסיבות התאונה. כעבור כמה ימים הגישה הוועדה מסקנותיה לשר וקבעה כי האחראי לתאונה הקטלנית הוא נהג המשאית וכי היה עליו לוודא שניתן לעבור בהצטלבות המסילה בבטחה. אלא שעד היום לא ידוע בברור מוחלט מי היה נהג המשאית בעת התאונה. בתחילה העידה אחת מנוסעות המשאית שנותרו בחיים כי הנהג בעת התאונה היה צבי (הרמן) עזריאל ועל כן נגד צבי (הרמן) עזריאל, בן ה-27 הוגש כתב אישום בגין אחריות לגרימת התאונה. אולם במהלך משפטו חזרה העדה מעדותה וטענה כי אינה יודעת מי היה הנהג. ארבעת בני המשפחה שנותרו בחיים העידו כי אינם זוכרים מי נהג במשאית. לאור זאת זיכה שופט בית המשפט ברמלה, השופט צ. אלוף, את צבי עזריאל לאחר שלא הוכח כי הוא זה שנהג במשאית האסון. השופט אלוף, ציין שזה מקרה ראשון בקריירה המשפטית שלו שבו לא הוכח מי הנאשם וכל העדים מעידים שאינם זוכרים מי הנהג. עדותו של נהג הקטר נהג הקטר בתאונה, דב זינמן בן 40 מגבעתיים, ועוזרו ראובן חג'ג' סיפרו על התאונה: "יצאנו בשעה 2:40 מתחנת ירושלים, קטר וחמש קרונות. בק"מ העשירי מתל אביב, כ-200 מטרים אחרי כביש בית דגן, הבחנו פתאום במכונית המשא. היא יצאה מדרך עפר בין פרדסים. שדה הראיה שלנו היה מצומצם. המשאית התקרבה למסילה ועלתה על הפסים. התחלנו לצפור ולבלום, אולם המרחק הקצר לא איפשר בלימה בזמן, ותוך שניות לא רבות הרכבת פגעה במשאית. הרגשנו חבטה, המשאית נזרקה מהמסילה". דב זינמן החל לעבוד ברכבת ישראל, זמן קצר לאחר קום המדינה. קודם לעלייתו ארצה עבד כנהג קטר ברוסיה. נהג הקטר סיפר כי כעבור 20 דקות מהתרחשות התאונה, "קיבלנו הוראה מהפיקוד באלחוט להמשיך לנסוע. הקטר לא נפגע, והמסילה הייתה פנויה כי המשאית נזרקה ממנה. העלינו את כל הנוסעים ואחרי 25 דקות הורדנו אותם בתחנת בית הדר בתל אביב. הרוגי ופצועי התאונה כאמור, כמעט כל הרוגי ופצועי התאונה היו בני או קרובי משפחה אחת. זו תופעה נדירה בתאונות רכבת בסדר גודל זה של הרוגים ופצועים, שכל או כמעט כל ההרוגים והפצועים הם בני או קרובי משפחה אחת. תושבת משמר השבעה מספרת לי כי התאונה הפכה לשיחת היום במושב ו"זיעזעה" את הישוב. וזו רשימת ההרוגים בתאונה כפי שפורסמה בעיתונות דאז (יתכנו שיבושים בשמות, שכן בעיתונות דאז לא תמיד דייקו בשמות (א.א). הינדה אברמוביץ' - עלתה לארץ מרומניה והשתקעה עם בעלה אברהם אברמוביץ' בתחילת שנות ה-50 במושב משמר השבעה שליד תל אביב. כאן הקימו ביתם. בתם, חנה אברמוביץ' (חנה בוים), אחות במקצועה, עברה לגור בקיבוץ רשפים בעמק בית שאן. הבן יוחנן אברמוביץ' התגורר עם הוריו במושב ולאחר שנשא אישה השתקע בירושלים שם עבד כסוכן-מחלק של מוצרי חלב. במושב נשארו הוריו וסבתו (אמו של אברהם אברמוביץ). הינדה הייתה בת 56 במותה. היא נקברה בבית העלמין בקריית שאול בתל אביב. בעלה של הינדה אברהם אברמוביץ' נפצע קשה בתאונה, אושפז ובהמשך מת מפציעתו. בן 63 היה במותו. הוא נקבר ליד רעייתו הינדה בקריית שאול. על מצבת קברם נחקק: "הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו". הרוגים נוספים באסון: אפרים סמי (אולי סיני, א.א) בן 35 מרחוב מאהל 190 בהדר יוסף בתל אביב ואפרים עזריאל תושב ירושלים. בעפולה הובאו לקבורה ארבעת מהרוגי התאונה המחרידה. טובה פישר בת 63, בנה יעקב פישר בין ה-35, בתה שושנה פישר-פרנץ וחתנה שמואל פרנץ. כל הארבעה התגוררו בעפולה. שמואל פרנץ בן 42 עבד כפועל בניין. בשנים האחרונות לחייו היה חבר קואופרטיב "מלט", לתעשיית בלוקים. רעייתו, שושנה פרנץ, בת 36, הגיעה ארצה מקפריסין ועבדה כספרית. שמואל ושושנה פרנץ הותירו אחריהם בת בגיל 9 ובן בגיל 7. יעקב פישר, הגיעה ארצה עם קום המדינה והשתתף במלחמת השחרור. עבד כטייח, הניח אחריו אישה ושני ילדים בגיל 3 ו-8. נמסר כי אשתו של יעקב פישר חלתה יום לפני התאונה ולא הצטרפה לבעלה שנסע למשמר השבעה לאזכרת דודתו אחות אמו ובכך אולי ניצלו חייה. הלווית הארבעה, תושבי עפולה, נערכה ביום שלישי 10.4.62. היא יצאה מבית הכנסת בעיר. מאות הלכו אחר ארונותיהם. בין ההרוגים בתאונה המחרידה גם שולמית (שולה) בן-חיים, בת 28, מקריית ענבים - כלתו של המלחין אפרים בן-חיים (לייבינזון). שולה ביצעה שירים רבים של בן חיים. לימים סיפר אפרים בן חיים כי עם מותה גם שיריו התייתמו. שולה הובאה לקבורה בקיבוצה קריית ענבים. בבוקר שלמחרת התאונה מת מפצעיו אחד מפצועי התאונה, שבתאי שאול - פועל בניין בן 31 שעלה לארץ מבולגריה. שבתאי שאול היה חבר ופעיל במפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י)בסניף בת ים, היה זמר סולן במקהלת רון, הניח אישה בחודשי הריונה האחרונים ובת קטנה. הובא למנוחות בקריית שאול. בתאונה נפצעו ארבעה: חיים (קרול) בוים מקיבוץ רשפים בעמק בית שאן, בעלה של חנה בוים בתם של אברהם והינדה אברמוביץ', יוחנן אברמוביץ' תושב ירושלים, בעל סוכנות לחלוקת מוצרי חלב של חברת טרה, רחל הרשקוביץ מפתח תקוה וצבי (הרמן) עזריאל. תאריך: 08/03/2018 | עודכן: 08/03/2018אלי אלון
|
בתאונה המזעזעת קיפחו חייהם 12 אנשים כולם בני או קרובי משפחה אחת, דבר שמעצים עוד יותר גודל האסון.
פורסם על ידי אלי אלון-עתונאי @ יולי 06, 2020
0 תגובות
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הירשם תגובות לפרסום [Atom]
<< דף הבית