קיבוץ טבריה"-הקיבוץ שנעלם

‎1

חברה וקהילה  קיבוץ טבריה

0 תגובות   יום ראשון, 11/2/18, 17:04

הכנרת צילום משה מילנר לשכת העיתונות הממשלתית      "קיבוץ טבריה"-הקיבוץ שנעלם  בשנים 1932-1929, שכן בעיר טבריה קיבוץ "השומר הצעיר"  שכונה בין השאר בשם (הלא רשמי) "קיבוץ טבריה"  סיפורו של קיבוץ זה,שלא ידוע לרבים ,מהוה עוד פרק היסטורי בתולדות ההתיישבות בעמק הירדן. מאת:אלי אלון  News  / יום ראשון 11 פברואר 2018  12:36   הרקע להקמת "קיבוץ טבריה" בשנים 1929-1928 התמקם בחצר המושבה כנרת למטרת גיבוש והכשרה ,גרעין קבוצת המייסדים של קיבוץ אפיקים (השם ניתן מאוחר יותר) רבים מחברי הגרעין היו מיוצאי לטביה ורוסיה ובשל כך כונתה הקבוצה בעיתונות דאז ,ובחוגי ההתיישבות "קיבוץ השומר הצעיר מססס"ר."  בפברואר 1929 מצטרפים לחברי "גרעין אפיקים" שבחצר כנרת, עולים חדשים חברי תנועת נצ"ח (נוער צופי חלוצי)שזה לא מכבר עלו לארץ מלטביה מרוסיה,  לעולים החדשים נערכת ב-17.2.1929 מסיבה וקבלת פנים. עתה מתקרב  מספר חברי הגרעין בחצר כנרת ל-100 חברים. בפסח של שנת  1929, נערכה  בחוגי גרעין  קיבוץ אפיקים  אסיפה ובה דנו  על הצורך בהקמת קיבוץ נוסף, שני  , עבור יוצאי לטביה (נצ"ח) ורוסיה. הוויכוח היה קשה ועקרוני, האם להקים קיבוץ אחד גדול או שני קיבוצים קטנים?  באסיפה הוחלט להקים ועדה מיוחדת שתדון  ותחליט בנושא  וזו קבעה  שיש להקים קיבוץ שני נוסף. ב-9 בספטמבר 1929 התחדש בלשכת הקשר של התנועה הדיון בנושא, המצדדים בהקמת קיבוץ שני נוסף, טענו כי צפויה עליה מלטביה וזה הזמן המתאים לממש ההחלטה שהתקבלה, ולהקים לאלתר קיבוץ שני נוסף שיורכב מחברי "גרעין אפיקים". המתנגדים טענו כי יש להקים את הקיבוץ הנוסף רק לאחר שקבוצת אפיקים תגדל תתבסס ותרחיב פעילותה התרבותית חברתית.  ב-23 באוקטובר 1929 נערכה אסיפה שלישית ומכרעת  והתקבלה החלטה גורפת להקמת קיבוץ שני לאלתר והרכב חבריו - עולים חברי התנועה מלטביה ורוסיה. (היו שני מתנגדים וארבעה נמנעים) ובכך לא הסתיימו חילוקי הדיעות .התעורר ויכוח על מיקום הקיבוץ . התנועה דרשה שיוקם במרכז הארץ ואילו חברי אפיקים דרשו שיהיה בעמק הירדן. לבסוף הוחלט כי הקיבוץ יוקם בעמק הירדן. חברי קבוצת קיבוץ טבריה [ארכיון קיבוץ כפר גלעדי ]    הקמת "קיבוץ טבריה" הקיבוץ החדש נוסד ב-7 בנובמבר .1929 והתיישב  במחנה נטוש של "משק הפועלות", מול תחנת המשטרה בטבריה עלית של היום. בתנועה הקיבוצית הוא נקרא "קיבוץ "השומר הצעיר השני" (הראשון - אפיקים), אולם היו שכינו אותו "קיבוץ טבריה" בשל מיקומו. הקיבוץ החדש בטבריה קלט עולים מלטביה, ליטא וברית המועצות, רוב רובם של חבריו היו רווקים  בשנות ה-20 שלהם. היו מספר קטן ביותר של  משפחות עם ילדים. מספר שמואל לולב מאנשי "קיבוץ טבריה" באתר קיבוץ כפר גלעדי: "קיבוץ טבריה" כלל, בית חד קומתי בן חמישה חדרים.  בניין בטון קטן ששימש במקורו לול עופות והפך להיות מטבח וחדר אוכל, צריף מגורים, מחסן גדול ומספר אוהלים מעודפי ציוד של הצבא הבריטי. חברי הקיבוץ מספרים בזיכרונותיהם , כי לא פעם הפילו רוחות החורף העזות את האוהלים על דייריהם הישנים. כמו-כן, היו בקיבוץ החדש, גם מספר פחונים שנבנו במקום ושימשו לשירותים שונים. בחצר היה גן ירק שסיפק את הירקות למטבח, וכן פרה לחלב וזוג פרדים להובלת משאות ובריכת מים. לתאורה השתמשו במנורות נפט. האוכל היה דל, ובושל על פתיליות ופרימוסים. עבודה ופרנסה חברי "קיבוץ טבריה" עבדו באזור. קבוצת בניין עסקה בהקמת בתים בקריית שמואל ובסלילת כבישים. קבוצה נוספת עבדה בנהרים בתחנת הכוח של רוטנברג. היו שעבדו בטיפול בעצי השדרות שניטעו על-ידי עיריית מועצת  טבריה . לעובדים בנהריים הייתה פריווילגיה מיוחדת. הם נסעו לעבודתם ב"אוטובוס" - בטנדר פורד ישן, שהותקנו בו ספסלים והוסב למעין אוטובוס. כל היתר הלכו לעבודה ברגל. חברות אחדות עבדו בחדרנות בבתי המלון בטבריה. לא תמיד הייתה עבודה לכולם .כהכנה להתיישבות עתידית נשלחו חברים אחדים להכשרה בקיבוצים ותיקים. לרשות הקיבוץ היו שתי סירות דייגים ששימשו להובלת זיפזיף מהחוף המזרחי של הכנרת,למטרות בניין. הובלת הזיפזיף התנהלה כך: לפנות ערב הפליגו ספינות משוטים למושבה כנרת, ולנים שם. ובבוקר הפליגו לחוף המזרחי ואספו זיפזיף עם טוריות וסלים אל תוך הסירות. פרופ' משה גופן  ומנהל המעבדה לחקר הכנרת,לשעבר  ששני הוריו נמנו עם  חברי "קיבוץ טבריה" מספר כי אביו היה בין העוסקים במלאכת הובלת הזיפזיף. חיי היום יום בקבוצה בקיבוץ התנהלו חיי חברהותרבות עשירים למדי  . פעלו בו:  מקהלה, חוג דרמטי ואפילו יצא לאור עיתון  . הקיבוץ שימש אכסניה לצעירים שנהגו להסתובב בארץ.   פרופ' משה גופן מספר לי  כי גם חברי אפיקים בחצר כנרת וגם אנשי מועצת פועלי טבריה שרצתה להזרים דם צעיר לציבור הפועלים בטבריה ויישובי האזור, הרבו לבקר את חברי "קיבוץ טבריה" בערבי שירה בלילות שבת..   אסונות בקיבוץ על שמחת היצירה בהקמת הקיבוץ העיבו שני אסונות שפקדו את "קיבוץ טבריה" וגבו חייהם של חמישה חברים. באחת השבתות בשנת 1931 יצאו חברי הקבוצה לטיול בכנרת התחוללה סערה ובלית ברירה נחתו עם סירתם על החוף המזרחי של האגם. רוב החברים חזרו ברגל, שלושה חברים נותרו לשמור על הסירה. מזג-האוויר הסוער נמשך ימים אחדים עם שוך הסערה, ב-20 לינואר נראה היה שאפשר לחזור לחוף המערבי והשלושה עלו לסירה והחלו לשוט לכיוון חופו המערבי של הכנרת, אולם במהלך השייט נתקלו במשב רוח פתאומית שהפכה את הסירה. אחד מתוך השלושה ידע לשחות וניצל, אך השניים האחרים שלא ידעו לשחות טבעו. לא חלף זמן רב ואת הקיבוץ פקד אסון נוסף .באוגוסט 1932 הרתיחו שלוש חברות מקיבוץ טבריה מים על הפרימוס עקב טיפול לא זהיר בפח הדלק פרצה אש. הצריף התלקח והחברות מצאו את מותן בלהבות. שני החברים ושלוש החברות הובאו לקבורה בבית הקברות של כנרת. סופו של הקיבוץ ב-26.3.1931 (פסח) פנו אנשי אפיקים וקיבוץ טבריה במסגרת כנס שהתקיים בדגניה א' לקבל אדמות להתיישבות קבע. על הפנייה חתמו אריה בהיר ומיטיה קריצמן מאפיקים ומשה אוורבוך (אגמי) וגרישה רימשון מ"קיבוץ טבריה." חודשיים לאחר-מכן הוחלט להקצות קרקע לאפיקים שעלתה על הקרקע ב-1932 במקום בו היא נמצאת עד היום.  קיבוץ טבריה טבריה המשיך לגדול אך לא היה ברשותו מספיק מקורות פרנסהבשנת 1932 לאחר שחברי אפיקים (השומר הצעיר) עלו לנקודת הקבע שלהם והתחילו לבנות הקיבוץ החדש ולעבד הקרקע, הוחלט על-ידי מוסדות התנועה, שמרבית חברי קיבוץ טבריה עוברים לכפר גלעדי כדי לחזק אותו .וקיבוץ טבריה נינטש סופית. בזה למעשה נחתם סיפורו של קיבוץ טבריה אשר תרומה לו להתיישבות בעמק הירדן הפורח ולעיר טבריה בירתו.