סיפורה של בריכת " גן הדסה" בתל אביב
בריכת גן הדסה בתל אביב סיפורה של בריכת "גן הדסה" בתל אביבעל גבעת כורכר במקום בו שוכן כיום "גן העיר" בקרן הרחובות אבן גבירול והדסה בתל אביב, פעלה במשך שנים רבות, בריכת "גן הדסה"- שהייתה למעשה בריכת השחייה הציבורית הראשונה בתל אביב. במחצית שנות ה-60 נהרסה למרות מחאות תושבים, לטובת הקמת מגרש חניה לבניין עיריית תל אביב - סיפורה ההיסטורי של הבריכה המיתולוגית. מאת אלי אלון / יום חמישי 31 אוגוסט 2017 13:12
כאן במקום בו הוקם מתחם גן העיר שכנה בריכת "גן הדסה בתל אביב [צילום:אלי אלון]
בריכת ההשקייה הפכה לבריכת שחייה
בשנת 1925 רכשה עיריית תל אביב תמורת 3000 לירות מאברהים שוקי, אפנדי, תושב הכפר הערבי סומייל, שטח בן כ-50 דונם, באזור בו נמצאים כיום גן העיר וכיכר מלכי ישראל, על השטח היה נטוע פרדס בשם "פורטליס" שנטעו הפלאחים הערבים של הכפר סומייל . – כפר ערבי ששכן על גבעה בפינת הרחובות אבן גבירול וארלוזורוב. התכנית של עיריית תל אביב הייתה להקים על שטח הפרדס, בית חולים עירוני מרכזי שישרת את העיר הגדולה והמתפתחת.מסיבות שונות, התכנית להקמת בית חולים לא יצאה בסופו של דבר לפועל ועירית תל אביב החליטה לעבד את הפרדס ולמכור תוצרתו . בצד הפרדס, על גבעת כורכר (היכן שכיום שוכן "גן העיר") שהייתה הנקודה הכי גבוה בפרדס, הוקמה בריכת מים גדולה יחסית ,שנועדה להשקיית פרדס "פורטליס". סמוך לבריכה נחפרה באר עמוקה שמימנה הוזרמו מים לבריכה ומהבריכה זרמו המים בתעלות שנחפרו כדי להשקות את עצי הפרדס . שטחה של הבריכה היה כ20-X 20 מטרים (אולי קצת פחות) עומקה היה כשלושה מטרים היא הייתה עשויה מאבני כורכר וטיח עבה. לא רחוק מהבריכה צמח לו עץ תותים ענק שעל ענפיו נהגו ילדים לטפס .לא חלף זמן רב מאז רכשה עירית תל אביב את שטח פרדס "פורטליס" ובריכת השקיית הפרדסים שבתחומו הפכה לקראת סוף שנות ה-20 לבריכת שחיה מבוקשת אף מצד שחיינים מקצוענים ששחו והתאמנו בה .
תחרויות ואימוני שחיה בבריכה ב-1935 פנה מרכז "הפועל" לעיריית תל אביב וביקש לקיים בבריכה את תחרויות השחייה של כינוס "הפועל" בחול המועד פסח של 1935. בארכיון עיריית תל אביב מצוי מכתב מהתאריך 9.4.1935 ששלח מ"מ ראש העיר דאז, ישראל רוקח למר א. משל הגנן העירוני, בזו הלשון "הנני מתכבד להודיעך שהסכמנו למסור לשימוש את בריכת השחייה בפרדס "פורטליס" להסתדרות "הפועל" למשך ימי הכינוס שלהם בחוה"מ פסח זה. גם לדאוג שהבריכה תקבל את כמות המים הנחוצה לתחרות השחייה". מאז שמשה הבריכה בעונת הקיץ כבריכת שחייה ובריכה לימודית, בה השתמשו אגודות הספורט מכבי הפועל, תלמידי בתי ספר, שוטרים בריטים פקידי העירייה והממשלה, ברית מכבי עתיד .בבריכה נערכו ,בעיקר בשבתות, תחרויות שחיה עירוניות וארציות בהשתתפות גדולי השחיינים אז בארץ. בין השחיינים יידועי השם שהתאמנו והתחרו בבריכה היו: נחום בוך, שושנה ריבנר, ישעיהו אלבאום ("צמבאי") עמי טרואבר ועוד. בסוף שנות ה-30 עקרה עיריית תל אביב את העצים בחלק המערבי של פרדס "פורטליס" לכיון שדרות קק"ל (בן גוריון)והקימה במקום גן חיות עירוני .בחלקו המזרחי של פרדס פורטליס (לכיוון אבן גבירול)התקינה העיריה ספסלים ציבוריים והוא הפך לגן ציבורי וביוני 1939 נקרא רשמית על ידי ועדת השמות של העיריה. "גן הדסה" על שם הסתדרות נשים "הדסה". בריכת השחייה ששכנה בצדו המזרחי צפוני של "גן הדסה" נכללה במתחם הגן ועל כן בהעדר שם אחר, כונתה בפי כל "בריכת גן הדסה".
פעילות אינטנסיבית בבריכה בעונת הקיץ בעיתון המשקיף מיום שני 10.8.1942 מופיעה ידיעה בזו הלשון : "תחרות שחיה רבת משתתפים נערכה בשבת בבריכת "גן הדסה" בת"א. השתתפו בתחרויות כ-100 איש ממכבי וברית מכבים עתיד",ואילו ב"דבר" מתפרסמת ידיעה בתאריך 28.6.57 הודעה וזו לשונה :" עונת השחייה נפתחה בבריכת "גן הדסה". מתקבלים, ילדים וילדות ,נערים ונערות בוגרים ובוגרות, מתחילים ומתקדמים. האימונים בימים א-ה' משעה 15:00 - 18:00 ובשבת בשעות 8:00 - 11:00 בבוקר." בשנות הארבעים והחמישים הוסיפה הבריכה לשמש בריכת שחייה לימודית, ואל הקבוצות והנבחרות שנהגו להתאמן בה נוספו גם אגודות הספורט אליצור, בית"ר, זבולון והכוח. בארכיון עירית תל אביב יודעים לספר כי ארגונים נוספים שביקשו להתאמן בבריכה, כמו הסתדרות הנוער העובד והלומד, נענו בשלילה מפאת חוסר זמן ומקום. בבריכה נערכו לאורך השנים חוגי ושיעורי שחיה, בהם נטלו חלק אלפי תלמידים מבתי הספר ברחבי תל אביב ..בבריכת גן הדסה נערכו אימוני ותחרויות שחיה של אגודות ספורט של ת"א הפועל, מכבי ועתיד. המאמנים היו בעיקר עולים חדשים, מאוסטריה והונגריה, שהביאו קצת מתרבות הספורט של אותן הארצות. .בין בתי הספר שתלמידיהם למדו שחיה בבריכה: "הקליר","הכרמל", בן יהודה", "גרץ" ועוד. אחד מהתלמידים שהשתתף בשעורי השחיה בועז סתר תלמיד בית ספר "בן יהודה" מספר לי: " אני זוכר היטב את גבעת הכורכר שעליה היינו מטפסים כדי להגיע לבריכה שהייתה בראש הגבעה. המים בבריכה היו עמוקים, והלימוד נעשה לא פעם באמצעות קרש ומקל שהוחזק על ידי המדריך ונועד לאלה שאינם יודעים לשחות . בועז סתר, מספר כי הצד המערבי של הבריכה היה צמוד לגן החיות וכי לא פעם הרגישו – השוהים בבריכה בסירחון עז שעלה מגן החיות הצמוד כשכיוון הרוח היה ממערב- מזרחה . מעניין לדעת אם במשך כל תקופת פעילותה של הבריכה במשך 30 שנה ויותר אירעו טביעות בבריכה, אחרי הכל מדובר בבריכה שכולה מים עמוקים. אמנון בקר וזכרונותיו מבריכה הדסה שטח הבריכה היה אמנם מגודר, אולם הדבר לא הפריע לחבר'ה. בעיקר מילדי האזור "לחדור לשטח הבריכה בלילות הקיץ החמים ולטבול במים הצוננים לעיתים ללא בגדים.הסופר המשורר והצייר אמנון בקר שגר בילדותו כדבריו "50 מטר מהבריכה " מספר לי כי בילה שעות ארוכות בחייו בבריכה וזו היותה חלק מנוף ילדותו . מספר אמנון:" אני זוכר, שכשהייתי בן תשע או עשר נרשמתי ללמוד שחייה ב"ברית מכבים עתיד". מדריכי השחייה היו יֶינֶה וטיבי. הונגרים. הם הושיבו בשער הבריכה פולני, עולה חדש, שלא ידע עברית אבל היה אמור להכניס לבריכה רק את מי ששילם את שכר הלימוד. הוא היה יושב בקצה תור ארוך של ילדים לובשי כובעי שחייה ובודק את הרשימה. על כל ילד שלא שילם היה צועק בקול גדול: "הולך הביתה!". כל הילדים כינו את האיש הזה "הולך הביתה". שומר הבריכה היה איש נחמד ושמו הָנְס. הוא הכיר את ילדי השכונה ונתן להם להיכנס ולשחות בחינם לפני שבע בבוקר. אני זוכר איך בחופש הגדול היינו מגיעים לבריכה, רועדים מקור אבל מאושרים לשחות שם בלי כסף" -נזכר אמנון בקר מן הסתם בהרבה געגועים לתקופה. מויישה "הבוס של הבריכה השומר ואיש האחזקה של הבריכה היה, כך מספרים ותיקי תל אביב גבר בשם מויישה (את שם המשפחה מתקשים לזכור). הוא היה בן 45 לערך תמיד לבוש מכנסי חאקי קצרים ועל ראשו חבש כובע קסקט . הוא היה השולט בעניינים ונותן ההוראות על פיו ישק דבר . משה כך מספרים היה איש לא קל וידע לצעוק כהוגן על מי שצריך, אבל לזכותו יאמר שדאג והקפיד על ניקיונה של הבריכה ועל הסדר והמשמעת.. סופה של הבריכה כאשר הוחלט להקים את בנין עירית תל אביב באבן גבירול, הוחלט להרוס את בריכת "גן הדסה " כדי להקים על שטחה מגרש חניה עבור בנין העיריה החדש. הדבר עורר מחאה מצד אגודות ספורט בשחייה כמו אגודת "ברית מכבים עתיד" שפנתה לבית המשפט בבקשה למנוע הריסת הבריכה עד שתועמד לרשותן בריכה אחרת לצרכי אימוני שחיה .בדיון שנערך ביום ו' 19.3.1965 הוציא שופט השלום ד"ר א. וקס צו איסור זמני להרס הבריכה .המבקשים טענו בנימוק לבקשתם כי לאגודת ברית מכבים עתיד יש זכויות חזקה בבריכה או לפחות זכויות של דייר מוגן ולכן אין העיריה יכולה להרוס את הבריכה מבלי להקים בריכה אחרת. עוד טענו כי ברית מכבים עתיד משתמשת בבריכה מאז 1936 באישור העירייה ועידודה וכן באישור המוסדות הלאומיים.
לא חלפו שבועיים וביום ו' 2.4.1965 ביטל שופט בית משפט המחוזי בנימין כהן את צו המניעה שהוציא השופט ווקס וקבע כי עירית תל אביב היא בעלת הבריכה ולאגודת "ברית מכבים עתיד" אין זכות חזקה עליה. "אסיפת אבל" ביום ד' 10 בפברואר 1965הפגינו סביב הבריכה הריקה כ200 מפגינים רבים מהם ילדים ובני נוער וערכו "אסיפת אבל" לרגל הרס הבריכה וחיסול מקום האימונים. המפגינים נשאו שלטים בצבע שחור ועליהם נכתב: "לא נטבע, נתבע בריכה", "אין ברכה ללא בריכה" ועוד . ב"אסיפת האבל" נשא דברי הספד ישעיהו אלבאום המכונה "צמבאי" שאמר בלהט כי הבריכה משמשת מזה כ-30 שנה מקום אימונים לשחיינים וקרא להשאיר את הבריכה לשנה נוספת ולבנות בינתיים אחרת . לא עזרו ההפגנות והמחאות ,בריכת גן הדסה נהרסה , גבעת הכורכר שבראשה שכנה "גולחה" ובשנות ה-80 הוקם במקום מתחם "גן העיר". |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה