מלון כרמל בעפולה [צילום א.אלון ]
סיפורו של מלון "כרמל" בעפולה
מאת א.אלון
מלון כרמל בעפולה הוקם בסוף שנות ה-20 הוא למעשה היה המלון השני שהוקם בעפולה אחרי מלון שפירא המלון הראשון שהוקם בעיר.סיפורו של המלןן
מאת אלי אלון
תחילתו של מלון הכרמל בצריף מגורים קטן שהקימו שושנה ופסח שולמייסטר זוג עולים מפולין מפולין בשנות ה-20 עולים מפולין על שטח ביו שני מגרשים צמודים מול תחנת הרכבת של עפולה. . הצריף חולק לשני חלקים. בחציו האחד על מנת לשמש הן כמגורים הן כמזנון לממכר גלידה, משקאות וכריכים. עקב הביקוש הרב למקומות לינה ומנוחה בעפולה ומיקום השטח סמוך לתחנת הרכבת החל הזוג כבר בשנות 1928 להשכיר מיטות שסודרו בשורות, זו ליד זו, תחת כיפת השמים בחצר תמורת מיל אחד לאדם!
המבנה כלל שתי קומות מספר חדרים ומסעדה בה השמיעו מוסיקה לריקודים .בלילות הקיץ החמים בהיעדר מזגן ישנו האורחים על מחצלות בחצר המלון. את המלון רכש בתחילת שנות ה-50 איתמר אונגר שהיה עובד סניף הדואר בעפולה בשנות הראשונות של המדינה, חותנו של פסח שולמייסטר . המלון קיים עד היום ומנהל אותו דרור אונגר בנו של איתמר אונגר.
מלון העמק
מלון נוסף שנפתח בעפולה היה מלון העמק .בהנהלתו של נח הררי המלון הוקם בשנת 1952. היה זה מלון קטן בן שתי קומות ובו כ-10 חדרים בלבד . המלון נסגר בשנת 1987
מלון "ישראל" "קפה סן-רמו"
מלון "ישראל" הוקם בקומה השנייה של קפה סן -רמו בעפולה המיתולוגי ששכן מול מבנה המשטרה בעפולה. ב-1946 נבנתה מעל בית הקפה קומה שנייה ונועדה להקמת מלון . המלון נפתח ב1948 ונקרא שמו מלון "ישראל"
המלון ובית וקפה סאן רמו הוקמו על ידי חנוך פסלוב ורעייתו חיה (לבית אסנין) שהגיעו לעפולה בשנת 1925 .את המלון ניהלה משפחת פסלוב ואילו את המסעדה ובית הקפה סן רמו שבקומה הראשונה השכירו לאחרים. בהמשך נסגר המלון והמבנה הושכר למשרדים
נחנך מצפה גשר אל-חמה
 שלט המספר סיפורו של גשר אל חמה במצפור חדש שנחנך בסמוך לגשר[ צילום יותם פלמוני]
נחנך מצפה גשר אל-חמה
מאת:אלי אלון סמוך למוצב צה"לי נטוש "מוצב ברכה". נחנך בסוף השבוע מצפור גשר "אל-חמה" ממנו ניתן לצפות בשרידי גשר "אל חמה" שהיה אחד מעשרת הגשרים שפוצצו לוחמי הפלמ"ח במבצע "ליל הגשרים.-סיפורו הנשכח של הגשר וסיפורם של אנשי הפלמ"ח שהשתתפו בפיצוצו.
במסגרת אירועי 70 שנה ל "ליל הגשרים", נחנך בסוף השבוע (17.6.16) בדרום רמת הגולן מצפור גשר "אל-חמה", ממנו ניתן לצפות בשרידי גשר "אל חמה" שהיה אחד מעשרת הגשרים שפוצצו לוחמי הפלמ"ח במבצע "ליל הגשרים" שנערך לפני 70 שנה בלילה שבין 16 ל-17 ביוני 1946. גשר "אל-חמה" הוא היחידי מבין עשרה הגשרים שפוצצו ב"ליל הגשרים" שנותר היום במצבו כבליל הפיצוץ.
המצפור החדש ממוקם בדרך העולה מחמת גדר לרמת הגולן בסמוך למוצב צה"ל הנטוש "מוצב ברכה". מהמצפור ניתן לראות את שרידי "גשר אל חמה" שעל הירמוך וגם נוף יפה. במקום הותקן שלט הסבר דקורטיבי ובו גם צילומים, המספר את סיפורו של הגשר ואת סיפור פיצוצו על ידי לוחמי הפלמ"ח ב"ליל הגשרים".
בטקס חנוכת המצפור החדש והסרת הלוט משלט ההסבר, השתתפו כ-150 איש, ובהם לוחמים שהשתתפו בפיצוץ הגשר, אנשי פלמ"ח מכל רחבי הארץ ובני משפחותיהם. את הלוט הסירו פז בן דוד שסבה עלי ישראלי השתתף בפעולת פיצוץ גשרי עזה, ורוני שלמוני בנו של שייקה שלמוני שהשתתף בפיצוץ גשר אל חמה .
רבקה צביאלי יוזמת הקמת המצפור ,נכדתו של ההוגה והמחנך יעקב פלמוני (פולונסקי) , שאביה משה שרק -דרור, היה מלוחמי הפלמ"ח שהשתתפו בפיצוץ גשר אל-חמה, אומרת,כי גשר "אל חמה" הוא היחידי מבין עשרה הגשרים שפוצצו ב"ליל הגשרים" שנותר היום במצבו כבליל הפיצוץ, אולם לא רבים יודעים על נסיבות פיצוץ הגשר ועל המבצעים אותו. המצפור החדש, בא לספר, ובמיוחד לנוער ולצעירים, את סיפור הגשר ואת סיפורם של לוחמי הפלמ"ח שהשתתפו בפעולת פיצוצו בליל הגשרים ב"ליל-הגשרים " לפני 70 שנה.
סיפור גשר אל-חמה סיפורו של גשר אל-חמה מתואר כאמור בליווי צילומים בשלט ההסבר שהותקן במצפור : אורכו של הגשר כ -130 מטר, ויש אומרים כי היה הגשר הגדול ביותר בארץ ישראל אז. הוא נבנה בשנת 1904 מעל ערוץ הירמוך על ידי השלטון העות'מאני, כחלק מן הסעיף המערבי של המסילה החיג'אזית, שנועדה להוביל את עולי הרגל המוסלמים מסוריה למכה.
בתקופת השלטון הבריטי שוקם הגשר, והיה חלק ממסילת הרכבת שחיברה את ארץ ישראל עם עבר הירדן וסוריה. ב"ליל הגשרים" הלילה שבין 16 ל-17 ביוני 1946 (י"ח בסיוון תש"ו),פוצצו לוחמי פלמ"ח עשרה גשרים שחיברו בין ארץ ישראל לשכנותיה. הגשרים פוצצו כמחאה על המשך המדיניות "הספר הלבן" של ממשלת בריטניה, שהגביל עלית יהודים לארץ ישראל גם אחרי השואה ומנע הקמת מדינה יהודית עצמאית. בין עשרת הגשרים היה גשר אל-חמה. הגשר פוצץ על ידי כיתת חבלנים מפלוגה ג' בגדוד השלישי של הפלמ"ח. הלוחמים והלוחמות בפיקודו של אהרון ספקטור, יצאו מקיבוץ אפיקים. לאחר סיום המשימה, בעלותם בדרכם חזרה לגדה המזרחית של הירמוך נקלעו הלוחמים לחילופי יריות עם רוכבי "חיל הספר העבר הירדני" אך הצליחו לחצות את הירמוך מערבה ולשוב ללא נפגעים לבסיסם בקיבוץ אשדות יעקב.
בפיצוץ גשר מסילת הרכבת באכזיב בפיקודו של נחמיה שיין נהרגו ב"ליל הגשרים" 14 לוחמי פלמ"ח מסיבות מבצעיות, גשר הכביש באכזיב לא פוצץ. מבין עשרה הגשרים שפוצצו ב"ליל הגשרים" ,גשר אל חמה היה היחידי שנותר היום במצבו כבליל הפיצוץ. מכריע היה חלקם של הקיבוצים בפיקוד ובבניית הפלמ"ח, הכוח הלוחם המגוייס של "ההגנה "והמוביל בהתיישבות ובהעפלה. בכך שניאותו בשעות נשבר ומבחן לשמש לפלמ"ח בסיסים, אפשרו הקיבוצים את רצף ההכשרה והפעילות של לוחמיו. בכל אחד מהקיבוצים בעמק הירדן ובבקעת כנרות היה בסיס פלמ"ח.
קדם לטקס הסרת הלוט מפגש רעים של לוחמי פלמ"ח ובני משפחותיהם לציון אירועי 70 שנה ל"ליל הגשרים" ו-75 שנה לפלמ"ח שנערך בשעות הבוקר ב"בית גבריאל" לחוף ימה של הכינרת. בין הבאים: אשת הפלמ"ח נעמי פולני שהייתה מכוכבות להקת הפלמ"ח,"הציזבטרון", איש הפלמ"ח המיתולוגי אליהו סלע ("רעננה" ) ,עמרי שלמון מנכ"ל המועצה לשימור אתרי מורשת,איתן דפני,מורה דרך מהמושב שרונה נכדו של יצחק שדה, יואב רגב חוקר, כותב ומרצה ארץ ישראל, בנו של צבי רגב ממשתתפים בפעולת פיצוץ גשר אל-חמה, ועוד.
" עמק הירדן הבית של פלוגה ג' " באירוע ריגש את הקהל עמיחי צור (שטינברג) כיום בן 90 שהיה חבר גרעין של הצופים באפיקים ומלוחמי הפלמ"ח שהשתתפו בפיצוץ גשר אל חמה. צור שלימים היה קצין בכיר בצה"ל בדרגת אל"מ ובעת הפעולה שימש מ"כ מספר: "פיצוץ 11הגשרים ב"ליל הגשרים",באותה שעה היה מבצע לוגיסטי ענק ורחב ממדים במושגים של אז שהשתרע מהדרום הרחוק ועד הצפון. הוא דרש כמות גדולה של חומר נפץ "אני לא יודע מאיפה היה לפלמ"ח כל כך הרבה חומר נפץ"? פיצוץ הגשרים סגר את התנועה מירדן, מסוריה וממצרים ובא להוכיח לבריטים מה יכול לקרות להם והמסר הובן. צור מספר עוד : עמק הירדן היה ביתה של פלוגה ג' של הגדוד השלישי בפלמ"ח ובאתי לכאן להגיד תודה לאנשי עמק הירדן שאירחו אותנו באותם ימים ,שביתם היה בתינו, איתם עבדנו, יחד, אכלנו באותו חדר אוכל וגדלנו עימם. צור הודה גם לאנשי עמק הירדן כיום על היזמה להנציח את פעלה של הפלוגה ולוחמיה ב"ליל הגשרים".
רבקה צביאלי הרוח החיה מאחורי הקמת המצפור, נשאה אף היא דברים באירוע וכך אמרה" לפני 75 שנה ב15 במאי 1941 החליטה המפקדה הארצית של ההגנה להקים כח צבאי מגויס מאורגן-9 פלוגות מחץ -הפלמ"ח. למפקד כח זה מונה יצחק שדה שקרא לשני אנשי העמק דווידקה נמרי מאשדות יעקב וז'ורה שנאן מאפיקים להיות יד ימינו סגניו בבנית תורת ארגון ואימון תכנית לכח קבע צבאי. בן המגויסים הראשונים היה יגאל אלון מגנוסר לימים מפקד הפלמ"ח בעת קרב.
על פעולת פיצוץ גשר אל חמה אמרה צביאלי: "ב-16 ביוני 1946 יצאו מאפיקים כ-40 לוחמים ולוחמות אנשי פלוגה ג' של הגדוד השלישי של הפלמ"ח למבצע פיצוץ הגשר שעל הירמוך במסגרת "ליל הגשרים" . רוב ההולכים לגשר נקראו לפעולה על ידי המפקדים שעות ספורות לפני תחילתה. ההולכים לגשר והמשתתפים בפעולות הסיור החיפוי והסחה באו מרקע חברתי שאפיין אז את המתגייסים לפלמ"ח. המפקדים היו מוותיקי הפלמ"ח ובלוחמים קבוצת "ילדי טהרן" שניצלו מהתופת באירופה, קבוצת בני נוער וצעירים שעלו מסוריה ועירק, קבוצת מתגייסים עירונית שנקראה החיטרונצ'קים על שם מפקדם נתנאל חיטרון, קבוצת הכשרה של "השומר הצעיר" בבית זרע וקבוצת הכשרה של "הצופים" באפיקים. רבקה צביאלי: מבין כ- 40 הלוחמים והלוחמות שהשתתפו בפעולת פיצוץ גשר אל-חמה הצלחנו לאתר שמונה איתם שוחחתי והם שיתפו אותי בסיפורם ואיפשרו לי לגעת בפיסת היסטוריה". השמונה הם :שייקה שלמוני, צבי רגב, עמיחי צור,אלעד פלד יוסקה הניג ברקאי, מיכל דוניה ברנר, רולי מורו גולדמן, ישראל שפירא. בנוסף נאספו מסמכים, עדויות ,צילומים שמסרו בני משפחות של לוחמים ולוחמות שהשתתפו במבצע פיצוץ גשר אל-חמה. וכן נשלחו חומרים מארכיון הפלמ"ח, מארכיוני הקיבוצים חצרים ,אפיקים ועוד. רבקה צביאלי : רבים מהלוחמים שהשתתפו בפעולת פיצוץ הגשר אינם אתנו עוד בחיים ובהם: אהרון ספקטור, נתנאל חיטרון, ראובן נצר, משה שרק דרור, מוסא שלוח, משה גרין, אברהם זיבלי זמיר, נח קירשנברג, אברהם פסטרנק סביון, יחיאל בארי, גדעון סטוצינר שניר, חיים קליפשטיין רום, גידי נתנאל, שרגא לוין, מתי מגד, משה פינקל- זוהר ובני מהרשק., אולם חלק מבני משפחותיהם אותרו וסיפקו מידע, צילומים ומסמכים.
אחד המסמכים ,מספרת רבקה צביאלי, נשלח אלי על ידי דורון גרין ובו מצאתי את התיאור הבא: "החלק המרכזי של הגשר אני מעריך-40 מטרים אורכו, התרומם לגובה רב, אדום ולוהט ומתיז ניצוצות והבזקים וכאשר הגיע לשיא הגובה כאילו נמלך בדעתו, כאילו המתין רגע עד שנפל " כך מתאר את רגע פיצוץ גשר אל-חמה אבא של דורון ,משה גרין איש הכשרת הצופים באפיקים מ"מ בפלמ"ח, תעשיין וצייר שהשתתף בפיצוץ גשר אל חמה. שניים מאנשי הפלמ"ח שהשתתפו בפיצוץ גשר אל-חמה נהרגו במלחמת העצמאות שרגא לוין חבר הכשרת גרעין צבר של השומר הצעיר בבית זרע נהרג בקרב ניצנים ביוני 1948.ואילו משה (מוסא) שלוח שהתייתם בגיל צעיר מאד משני הוריו עלה לארץ בשנת 1942 מסוריה כילד במסגרת תנועת החלוץ הגיע לאפיקים ,עבר לחברת הנוער בכפר מאיר שפיה חזר לאפיקים והתגייס לפלמ"ח היה ב-1946 מראשוני המתיישבים בקבוצת חצרים החדשה ושימש למעשה בתפקיד מוכתר. נהרג בספטמבר 48 בעת שרכב על סוסתו כשנורה ממארב בעת פגישה עם מודיע שבגד בו. בן 22 בלבד היה במותו .
הקמת המצפור היא בשיתוף עמותת הפלמ"ח ,קק"ל וגורמים נוספים וכמובן המועצות האזוריות עמק הירדן והגולן , שכן המצפור נמצא בשטחה של המועצה האזורית גולן ואילו שרידי גשר "אל-חמה" ממול נמצאים בשטחה של המועצה האזורית עמק הירדן.
בחלק האמנותי באירוע הופיע בשירי פלמ"ח הזמר אמוץ ברונטמן בליווי מוריס בבאני  המראה הנשקף מהתצפית של גשר אל חמה [ צילום יותם פלומני]
כתבות נוספות של כותב זה:
 שרידי הגשר |
סיפור בית הקברות הישן של עין חרוד בגדעונה
 מאת:אלי אלון 11/04/2016 | עודכן: 11/04/2016 בפאתי דרום מזרח הישוב גדעונה בגלבוע, למרגלות הר הגלבוע סמוך למעיין חרוד, שוכן מזה כ-94 שנים בית הקברות הישן של עין-חרוד. ביקרתי בסוף השבוע (8.4.16) בבית קברות מיתולוגי והיסטורי זה. המחזה שנגלה לעיניי לא מלבב. בית הקברות ישן מאוד ומוזנח למדי הכיתוב על חלק גדול מהקברים הולך ונמחק עד כי לעיתים קשה לזהות את שם ופרטי הנפטר ואפילו שער הכניסה לבית הקברות במצב עלוב ומתפורר. בבית הקברות קבורים חלוצי וראשוני מתיישבי העמק, חברי עין חרוד, תל יוסף קבוצת "חוגים" (בית השיטה) ואחרים. מספר הנקברים המדויק בו אינו ידוע, קבורים בו ילדים ומבוגרים שנפטרו במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, קורבנות מגפות ומחלות למיניהן, אירועי דמים, פרעות ותאונות לא עלינו וגם כאלה שלא יכלו לקשיי וסבל החיים באותן שנים ו"שלחו יד בנפשם" (התאבדו). קברו בו בעיקר במשך כ-16 שנה משנת תרפ"ב 1922 עד שנת תרצ"ח 1938.משנת 1939 נקברו מתי עין חרוד בבית הקברות החדש של עין חרוד ליד גבעת קומי לשם עבר קיבוץ עין-חרוד ממעין חרוד. בצדו המזרחי של בית הקברות הישן של עין חרוד ולמעשה באותו מתחם נמצאת חלקת הקברים הנוכחית של הישוב גדעונה.  קברו של אברהם פרוינד שנהרג בעבודה מנגיחת פר [צילום: אלי אלון]
בית העלמין נפתח ב-1922
המצבות הישנות בבית הקברות הישן של עין חרוד פזורות על טרסות אבן. חלקן עשויות אבני בזלת ועליהם כיתוב שם ופרטי הנפטר. בשטח בית הקברות סביב הקברים פזורים חלוקי אבן רבים ועצי בר המצילים (מלשון צל) את המקום. בית הקברות נחנך באדר תרפ"א כאשר במקום נקברים שני חברים צעירים, נחמה אברונין, בת 23 ואהרון רוזין בן 24. שנה לאחר מכן ב-1923הובאו לקבורה במקום שלושה חללים נוספים: מאיר מלצמן שעל מצבתו חרוטות המילים "חיל המשטרה המעולה", טוביה אנגל שנקבר בתמוז תרפ"ג, ויהודה שוסטר בן 21, ש"נפל במחצבת עין חרוד". בשנת 1924 נקבר במקום יעקב ויסר על מצבתו נחרט: "שלח יד בנפשו". בשנת 1926 מתווספים לבית הקברות שבעה קברים נוספים: חיים פלקסר, בן 25, צפורה לבית זמיר, בת 18 שנה. יוסף חרמוני, בן 26, על קברו נכתב: "פה טמון צעיר הענפים בצמרת אילננו שנקטף בדמי עלומיו". צפורה וילנסקה, אסתר לוברסקי, בת 23 שעל מצבתה נכתב "נקטפה בעצם התגשמות חלומותיה". אביגדור בן דב ויינר, בן 35 על מצבתו מצוין כי "נפטר מטיפוס". לאה שניאורסון, בת 27. עלתה בתר"פ.
בשנת 1927 - נקברים בבית הקברות עין חרוד (הישן): דור (אולי דוד) בירנבאום, בן 25, על קברו מצוין כי "נהרג ע"י הרכבת לא ברור נסיבות האסון והיכן התרחש. נקבר נוסף בבית הקברות הישן של עין חרוד ב-1927 היה אברהם פרוינד, יליד לודז' בן 21, ועל קברו של נכתב: "נהרג בעבודה מנגיחת פר" עוד נקברו במקום באותה שנה: זכאי גלזר בן 22, מרחובות, ישראל בן נתן, בן 24, ורחל בת אוריה, בת 34, "חברה במשק עין חרוד". חשוב להדגיש כי ייתכן שנקברו בבית הקברות במהלך השנים אנשים נוספים. אני רשמתי לפי הרישומים והעתקתי מהכיתוב על גבי המצבות. מאחר שהכיתוב שהולך ונמחק לא תמיד ברור ייתכן שנפלו טעויות בכתיבת השמות והתאריכים. ואיתכם הסליחה מראש. ב-1928 נקברו בבית הקברות הישן של עין חרוד 4 ילדים: קשט בן בלהה ויעקב מילונובסקי בן שנה, הילד עובד בן שנה, עמירם, בן שנה. אסתר ספיר, בת 5. כן נקברו במקום באותה שנה: יהודה בן זלמן וולפזון, בן 31, זאב בן פסח פרידין - י"ח בתמוז תרפ"ח, על מצבתו נרשם: "נהרג בעבודה בגורן ע"י מכונת הדישה בעין חרוד "לא בספר הזהב כי אם בספר העבודה נרשמת כבוד לנצח".  קברו של אריה אנדרמן שנרצח [צילום: אלי אלון] נקבר נוסף באותה שנה(1928) אריה בן שלמה אנדרמן –על מצבתו נחרט: "רוקח בבית החולים בעין-חרוד. נולד בגליציה בניסן תרנ"ה. עלה ארצה בתרפ"ח. נרצח במיטב שנותיו ביום כ"ה בתשרי תרפ"ח". בן 33. לא הצלחתי לברר באילו נסיבות נרצח ועל-ידי מי. בהמשך נקברו בבית הקברות הישן של עין חרוד: בתרפ"ט 1929-נקברו: הילדה מרים, בת שנה, פריל פרק, בת 33, עליזה פס בת 21, אברהם נוז'יק, בן 35. בשנת 1930 נקברו יצחק פינקל, בן 27, "נפל בשמירה בכרם". תהילה טל בת 27. ב-1931 נקבר יהודה טוביה, בן 19, נולד באמריקה .ב-1932-נקברו בבית העלמין: בלה ליפשיץ – "שלחה יד בנפשה". הלל לבנון, בן 32. איזיק חייקין, בן 33. ב-1933 הובאה למנוחות במקום מלכה הנדיל בת 32 הייתה במותה. ב-1934 הובאו לקבורה בבית הקברות, זלמן וולפזון, בן 73 ככל הנראה אביו של יהודה וולפזון שנטמן כאן 6 שנים קודם לכן ב-1928 ואברהם דובניקוב - בן 23, ש"נפטר בתאונה במעין חרוד". ב-1935 הצטרפו לבית הקברות הישן של עין חרוד ארבעה נפטרים והם: מתתיהו שרייר - בן 33 משדה נחום, שלום שנירר (ממינכן) - בן 27, "שלח יד בנפשו", גדעון אוריאל בן 24, "שלח יד בנפשו" חנוך נימנוב - בן-27 "טבע בסחנה".  קברו של משה רוזנפלד [צילום: אלי אלון]
משה רוזנפלד - "החלל הראשון של "המאורעות"
ב-1936 החלה תקופת מאורעות הדמים 1936-1939 הידועים גם בשם מאורעות תרצ"ו-תרצ"ח כאשר הערבים תוקפים פורעים באנשי הישוב היהודי בארץ. הסרג'נט משה בן שלמה יצחק רוזנפלד היה ככל הנראה החלל הראשון של מאורעות תרצ"ו תרצ"ח. רוזנפלד נולד בכסלו תרס"ה במנחמיה, נפל חלל בהר הגלבוע "בעמדו על משמר הלאום בתאריך י"א מר-חשון תרצ"ו" - בן 31 היה במותו. הוא מובא לקבורה בבית העלמין שליד מעיין חרוד על קברו נחרט "הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים. ראשון חללי הישוב במאורעות" .  קברו של דב שטורמן בבית הקברות הישן [צילום: אלי אלון] דב שטורמן באותה שנה -שנת 1936 נקבר בבית העלמין זה דב שטורמן איש עין חרוד. שטורמן נולד בשנת 1916 ברשקוב שבאוקראינה למרים וזאב. הוא התייתם מאביו בגיל שנתיים ובשנת 1926 עלה עם אמו לארץ ישראל. בארץ הצטרפו לקיבוץ עין-חרוד. הוא התחנך בבית הספר היסודי ואחר כך למד בכפר הנוער בן שמן. בסיום לימודיו בשנת 1935 התגייס על-פי החלטת הקיבוץ למשטרה ושירת בשרונה ובפתח-תקווה. ביום (2.2.1936) נהרג במילוי תפקידו בפתח תקוה על-ידי פליטת כדור שהוכנס על-פי הסברה במזיד לרובהו על-ידי שוטרים ערבים. בן 21 היה במותו. על מצבתו נחרט: "היה חניך בית הילדים התגייס למשטרה על משמרתו קופד פתיל חיו" . נקברים נוספים בשנה זו בעין חרוד היו: דוד מוזס שעלה מגרמניה והיה בן 31 במותו, וישראל קליימן, בן 40. בשנת 1937 נקברו בבית הקברות הילד משה בן מאיר, בן שנה. הילד יורם בן יעקב, בן שנתיים הילדה נורית, בת שנה. צפורה רזניק, בת 22, צפורה שטרן בת 21, אליהו ס"ט בן 47. עלה בשנת תר"ע בשנת 1938-הובאו למנוחות בבית הקברות בעין חרוד (הישן): אברהם דרובנים, בן 4, אסתר דרובנים, בת שנה. זאב (וילי) - בן 21, יקים הס, מראשוני עליית הנוער שהגיעו מגרמניה לעין חרוד, ושמעון לס "קרבן מאורעות הדמים" בן 27. רעיה קרפובסקי, בת 37. לאה הרשבויט בת 23 -"שלחה יד בנפשה".  קברו של שלמה לביא ורעייתו רחל בבית הקברות הישן [צילום: אלי אלון]
קבר שלמה לביא
ביולי 1963 הובא לקבורה בבית העלמין הישן של עין חרוד שלמה לביא, חלוץ ,איש העלייה השנייה, מאבות התנועה הקיבוצית וחבר הכנסות הראשונה והשנייה . לביא שהיה בן 80 במותו נקבר לצד אשתו רחל לבית זיסלה שנפטרה בתחילת שנות ה-30 בדמי ימיה ונקברה בבית העלמין הישן של עין חרוד. שלמה לביא בן למשפחת לבקוביץ מחסידי גור יליד העיר פלונסק שבפולין עלה לארץ ישראל בשנת 1905, עבד כפועל בפרדסים בפתח תקוה וסג'רה. בשנת 1909 השתתף בהקמת ארגון "השומר". היה ממנהיגי מפא"י וממייסדי הקיבוץ עין חרוד בשנת 1921, והתגורר בו עד מותו. שני בניו, ירובעל לביא והלל לביא, נפלו במלחמת העצמאות. לאחר הקמת המדינה היה חבר הכנסת הראשונה והשנייה. במהלך אחת מנסיעותיו מקיבוצו לישיבות הכנסת פגע לביא בעת שנהג בטנדר בכביש ואדי ערה בעת שנעשו עבודות בכביש בפועל שעבד בכביש וגרם למותו. אל אף חסינותו כחבר כנסת התעקש לביא להסיר חסינותו ולהעמידו לדין. בקשתו נענתה והוא הועמד לדין ונקנס בסכום סימלי. על שמו בית התרבות "בית לביא" בקיבוצו עין חרוד ורחוב שלמה לביא בקריית חיים.
ברבות השנים הוזנח בית הקברות הישן של עין חרוד שדומה כי אין עוררין על חשיבותו ההיסטורית והמורשתית. עשבים בגובה רב כיסו אותו ובשל תנודות הקרקע וסחף מים שזרמו מהר הגלבוע הצמוד שקעו חלק ממצבותיו ונטו על צידם. ב-1988 בעידודו של אברהם יריב מי שהיה אז ראש המועצה האזורית גלבוע נעשו עבודות שיקום של בית העלמין. ומאז עברו קרוב ל-30 שנה מצבו כיום של בית הקברות אינו מלבב. כך לא צריך להיראות פנתיאון קבורה ובית קברות היסטורי ומורשתי כמו זה. אומרים לי כי יש להשקיע בחיים ולא במתים, וזה נכון. אולם לא מדובר כאן בהקמת מצבות שיש מפוארות בעלות מאות אלפי שקלים אלא בעיקר בעבודות חידוש הכיתוב שעל מצבות הקברים שהולך ונמחק, ובשיפור התשתית והמראה של בית הקברות. עלות עבודות אלה בהתחשב שמדובר בבית עלמין קטן, לא צריכה לעלות כספים רבים. המצב המוזנח כיום של בית הקברות צריך לבייש את אנשי עין חרוד וקיבוצים נוספים שראשוניהם קבורים במקום וכן את המועצה האזורית גלבוע שבשטח שיפוטה נמצא בית העלמין. יש לשקם בית קברות זה שהוא אתר היסטורי ומורשתי בעל חשיבות וגם פוטנציאל לאתר תיירות. ניתן להפעיל לשם כך מתנדבים וגם הקיבוצים באזור שחלקם עשירים מאוד צרכים להירתם למבצע שיקום בית קברות זה ולהפכו למקום עם מראה מכובד מבלי לפגוע בצביונו המקורי. אנו נעקב ונדווח.
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה