יום שבת, 3 בנובמבר 2012

"זוכרים את משה זנבר"/ מאת אלי אלון - TheMarker Cafe


      
       "זוכרים את משה זנבר"
                                            מאת :אלי אלון
                                  
"זוכרים את משה זנבר"- אירוע לזכרו של משה זנבר ממעצבי הכלכלה הישראלית  ונגידבנק ישראל לשעבר במלאות שלושים למותו נערך אתמול  יום ו' ( 2.10.2012 ) באולם לאונרדו בבית התנועה הקיבוצית בתל אביב,בהשתתפות בני משפחתו.אנשי משק וכלכלה, אנשי אירגוני ניצולי השואה וקהל מוקירי זכרו .
 
דברים לזכרו נשאו יו"ר מרכז האירגונים של ניצולי השואה קולט אביטל, גליה מאור לשעבר מנכ"ל בנק לאומי, אבנר שליו  יו"ר "יד ושם" ,  ודוברים נוספים.
 
הדוברים ציינו את תרומתו של זנבר לחברה ולעיצוב הכלכלה הישראלית ופועלו לרווחת ניצולי השואה וסיפרו על מפגשים עימו ועבודה משותפת במחיצתו  .הדוברים העלו על נס  את אישיותו הנעימה ,חוכמתו ויכולת הניתוח שלו ,מתן העצה הטובה והחכמה ,את היותו  בעל חזון ומנהל נחוש  ואת היכולת  שלו  להשפיע, לשכנע ולהשיג את מטרותיו בדרכי נועם ,ואת הזכות הגדולה
שהיתה להם להכיר את האיש ועד כמה מורגש חסרונו. את האזכרה ליוו קטעים מסרט על זנבר שהופק על ידי עמותת "עופות החול" ,

 
   גליה מאור:"זנבר היה מיזוג מיוחד בין היותו איש תיאוריה וגם איש מעשה, ובין היותו
כלכלן מבריק וגם איש תרבות רחב אופקים ואינטלקטואל של ממש

 
 
 
 ואלה דברי גליה מאור יו"ר בנק לאומי לשעבר,שהכירה את זנבר עוד מימיה ככלכלנית צעירה בבנק ישראל,
אמרה באירוע "הכרתי את משה שנים ארוכות, מתקופת כהונתו כנגיד בנק ישראל – כאשר התחלתי את דרכי באותו מוסד ככלכלנית צעירה. תמיד התפעמתי מהדרך המרשימה שעשה האיש הזה, שהגיע באניית מעפילים מאירופה המדממת הישר אל מלחמת העצמאות, סלל את דרכו האישית והציבורית בעשר אצבעותיו והיה לאחד ממעצביה המרכזיים של הכלכלה המקומית. בהישגים האישייםהכבירים האלה יש גם משהו ישראלי מאד; הדרך שאותה פילס משהלעצמו בזכות כישרונו, חריפותו ונחישותו, נסללה גם על ידי חזון פטריוטי אמיתי – רצונו לראות את המשק הצעיר מתייצב, גדל ומתפתח, ומגבש מדיניות מוצקה ועצמאית.
 אין פינה בחבל הארץ של הכלכלה הישראלית, שלא טבועה בה דריסת רגלו של משה: כאיש אקדמיה וכחוקר במכון למחקר חברתי שימושי, במגזר העסקי, במגזר הציבורי ובעיקר – בשירות המדינה ...

 אין לי ספק שהמיזוג המיוחד הזה, בין היותו איש תיאוריה וגם איש מעשה, ובין היותו
כלכלן מבריק וגם איש תרבות רחב אופקים ואינטלקטואל של ממש – הוא מה שהפך את משה ואת
הקריירה שלו למרשימים ונדירים כל כך.

 
קולט אביטל יו"ר מרכז האירגונים של ניצולי השואה אמרה באירוע 
 "קשה לפרוס את רוחב היריעה של הקריירה המקצועית או את מגוון תפקידיו הציבוריים של
משה זנבר. קשה לתפוס ולהעריך את עומק התמורות שהוא עבר. ננסה להביא בפניכם, על קצה
המזלג, את תרומתו הסגולית לכלכה ולתרבות הישראלית, וכמובן לרווחת אחיו, שרידי
השואה. ובכל זאת, בנושא אחרון זה חשוב להזכיר שהיו אלה משה זנבר ז"ל ונח פלוג ז"ל
שהגו את רעיון הקמת מרכז הארגונים כגוף שתפקידו יהיה לנהל מאבק משותף למען זכויות
ושיפור תנאי חייהם של הניצולים. זאת הם עשו בארץ, מול האוצר, אך גם מול ממשלת
גרמניה כאשר הצטרפו לועידת התביעות. תביעתו של משה אבל גם נצחונו היו כפולים: בכך
שהצליח לצרף לועידת התביעות נציגים של הניצולים, וגם בשל השגיו הכספיים עבור
הניצולים במסגרת קרן סעיף 2.

 
 
 
המרכז (מרכז האירגונים א.א )היה  ונשאר, בלשונו "הבייבי שלי" והיום המרכז מרכין את ראשו. היום, במלאת שלושים להליכתו מאתנו, כאשר אנו מעלים על נס את תרומתו רבת המימדים לחברה הישראלית,
חשוב לנו לדבר לא רק על הישיגיו אלא על האדם שבו. חשוב לזכור ולהזכיר את קווי דמותו
הנדירים- את חוכמתו, את יכולת הניתוח שלו, את שיקול דעתו, את יכולתו לייעץ תמיד, את
האיזון הנכון בין הרצוי לאפשרי- וכן- את טוב ליבו ואת נדיבותו. זכור לי שלפני שנים,
כאשר פרנסוא מיטראן התמודד לנשיאות צרפת, סיסמת הבחירות שלו הייתה "La force
tranquille" דהיינו העוצמה השקטה. משה ניחן בדיוק בזה: בעוצמה השקטה. היו לו
תעצומות נפש, הייתה בו נחרצות-אך כל זה בקול שקט, ג'נטלמני, ברוגע ובחיוך. ולא פחות
חשוב בחוש הומור דק-כלפי אחרים אך גם כלפי עצמו. משה זנבר זכר את העבר אבל בחר את
העתיד.

 
 
הוא חי חיים מלאים. הוא היה אחד האנשים הבודדים שידעו לעצב את חייו, ובעצם גם את
חיינו. הייתה זאת זכות גדולה לפגוש אדם כמוהו, להיות ולעבוד במחיצתו. הוא חסר לי
וחסר לנו מאוד. יהא זכרו ברוך.

 
 
  הנכד, שביט בן אריה, ריגש את הקהל ואמר : "סבא הפריד בין עיסוקיו וחיי המשפחה. הוא התמסר כולו למען הכלל ובשנים האחרונות הצטער מאוד על ש'לא היה שם מספיק'. כשניסה בגיל 80 לצמצם פעילות, אני זוכר היטב את שיחת הטלפון שבה ביקש שנדבר יותר קרובות. והוא אכן התמסר והיה מעורה, ליווה והתעניין.
 
 
בשנותיו העמוסות ביותר בשירות המדינה ובבנקאות, הקפיד יחד עם סבתא לקחת כל נכד
לטיול באירופה. סבא מאוד אהב לטייל בטבע. בכל נקודה על מפת הארץ היה לו סיפור שקשור
בהקמתה או על שילוב התעשייה בה. אנחנו מאוד הערכנו את העשייה הרבה. מזה מספר שנים
שהגשנו, ללא ידיעתו, את טפסי המועמדות לפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
בכל שנה התאכזבנו מחדש; רצינו לראות אותו מקבל הכרה שחשבנו שכל-כך הגיעה לו.    
משה היה אדם מיוחד. גם כסבא היה ענייני וחשב על הפרטים הקטנים. היה לו חשוב שהנכדים
ירכשו השכלה ויעבדו בעבודה מאתגרת ומספקת. לכל אחד מאיתנו היה סבא פרטי משלו: כמו
הנכדה שלימדה אותו לתפעל מחשב ואינטרנט, הנכד שלמד כלכלה, ואני שהתעניינתי
בהיסטוריה והמשכתי אתו את אוסף הבולים שהתחיל ואוספים אחרים.

 
 
 
לפני שנתיים הוציא לאור את ספר זכרונותיו, שם ציין שלושה כללי השרדות שקבע לעצמו
בתקופת המלחמה:  לא לאבד את צלילות הדעת - לשמור על הכבוד העצמי ככל האפשר - לא
לאבד את הרצון לחיות. העקרונות הללו הנחו אותו גם באותן הזדמנויות שבהן נתקל במוות:
במחנה הכפייה, במחנה הפליטים שם חלה בטיפוס, במלחמת העצמאות, ובראשית דרכו בארץ
כשכמעט וטבע בים התיכון. בחודשים האחרונים נוכחנו בחוזקה שלו - צלול עד רגעיו
האחרונים, בעל רצון חיים, ובכל הנוגע לכבוד העצמי הוא התמיד עד שהבין שמה שיהיה הוא
לא שיהיה עוד. בימים שבהם ניכר שהבין, הוא נכנע לראשונה בחייו, אבל באופן הצלול
והחזק ביותר.   החוזקה הזו היא שהוריש לנו בכל מעשיו. נער יתום שמקבל החלטה לשקם את
חייו ולשאוף הכי גבוה שאפשר; סטודנט צעיר שמתמקח על שכר הדירה על מנת שיוכל להתפנות
ללימודים ולסיים שנה מוקדם מהנדרש; איש ציבור שמקדיש חלק ניכר מזמנו לפעילות
התנדבותית, שנים רבות לפני שהגיע לרווחה אישית ומשפחתית.

 
 
 
עם כל האופי החזק התקיימו אצלו בגלוי גם שתי נקודות רגישות: - החרטה על ההיעדרות
מהבית, אותה קיבלנו באהבה. - והפרידה שלא הייתה מהוריו, שלמה ומרים זנדברג שראוי
וחשוב לציין במעמד זה את זכרם לברכה. לפני כעשור הקימה המכללה למנהל, שסבא היה
ממייסדיה, את המכון לחקר הכלכלה על שם משה זנבר. בעתיד הקרוב תשקול גם המשפחה דרך
נאותה להנצחתו באופן של תרומה לציבור.

 
 אבנר שלו, יו"ר יד ושם, הכיר את זנבר עוד כשהיה יו"ר מנהל התרבות במשרד החינוך, ולאחר מכן כיו"ר יד ושם. וכך אמר שלו בדברים שנשא בארוע על משה  זנבר: "האידאולוגיה
הציונית לא הייתה עבורו דבר מופשט. היא הייתה תמצית הווייתו, ועמדה בבסיס כל מעשה
שעשה. הוא היה איש חכם שנעזרתי בחכמתו פעם אחר פעם. הוא היה חד כתער ופרגמטי, אך
פעל תמיד רק על פי צו מצפונו. הוא היה מהראשונים שחשב כי את זכרון השואה צריך
להנחיל לדורות הבאים, וכבר ב-1955 פרסם ספר זכרונות "שנה לאין קץ", מעשה יוצא דופן
בתקופה זו שבה רוב הניצולים הדחיקו את עברם ונמנעו מלדבר עליו. והוא כתב לא רק את
זכרונותיו, אלא נתן ביטוי גם למסקנות האנושיות שצריך לטעמו לגזור מאירוע נורא כמו
השואה.    



בין הנוכחים באירוע: השר לשעבר משה ארנס,השר לשעבר רפי איתן, אנשי התאטרון שלמה בר שביט ,יהודה אפרוני,שמואל עצמון (זנבר היה חובב תרבות ושימש כיו"ר חבר הנאמנים  של תיאטרון הבימה ולאחר מכן כנשיאו, )


הנחה את האירוע  המנכ"ל והמנהל האמנותי של תיאטרון "יידשע שפיל" הזמר והשחקן ששי קשת.

בית שומאכר - מראשוני בתי המושבה הגרמנית בחיפה

  מוניציפלי/מקומי    |    נדלן /   הצטרפות ל-  VIP   אלי אלון   ●  עיתונאי ●  דוא"ל   ●  בלוג/אתר   ●  רשימות   ●  מעקב מועדון VIP להצט...