פיגוע מלון סבוי בתל אביב

 

הרוגים ופצועים [צילום: יעקב סער/לע"מ]

פיגוע מלון סבוי בתל אביב לפני 47 שנים בליל 6-5 במרס 1975 הגיעה בחסות החשיכה דרך הים לחוף תל אביב חוליית מחבלים ערביים לביצוע פיגוע  המחבלים השתלטו על מלון סבוי הנמצא בסמיכות לחוף  אורחי המלון הוחזקו כבני ערובה  בפיגוע נהרגו שמונה בני ערובה - רובם תיירים - ושלושה חיילים וכן שבעה מהמחבלים

הפיגוע תוכנן ובוצע על-ידי ארגון הפתח. בראש המתכננים עמד ככל הנראה "   אבו ג'יהאד" מראשי אש"ף. חולית המחבלים שמנתה 8 איש הפליגה בספינת אם קטנה, ספינת מפרש, שיצאה מלבנון והגיעו לאזור מערבית לחוף ת"א לאחר שלושה ימי שיט. בהתקרבה לחוף תל אביב ירדו שמונת המחבלים מספינת האם לשתי סירות גומי, הפליגו בהן לכיוון תל אביב ולא התגלו על-ידי תצפיות חיל-הים. נחיתת המחבלים בחוף תל אביב בשעה 23:15 לערך, נחתה חוליית המחבלים בחוף טיילת תל אביב מול רחוב גאולה. המחבלים נטשו סירותיהם בסמוך לחוף גאולה ויונה הנביא, חצו את רחוב רציף הרברט סמואל כשהם יורים בנשק קל על מספר רכבים חולפים או חונים. לאחר שהגיעו לצידו המזרחי של הרחוב ניסו לפרוץ לתוך בית הקולנוע "סינמה 1" (קולנוע ירון לשעבר) באמצעות ירי צרורות על הדלת. משראו שלא הצליחו, המשיכו לאורך רחוב גאולה ופרצו למלון סבוי הסמוך ברחוב גאולה 5, שהיה מלון קטן בן שלוש קומות. עם היכנסם למלון ירו המחבלים בשוער-פקיד הקבלה של המלון מקס הלפרין בן 63 מתל אביב ופצעו אותו באורח אנוש. הם השתלטו על המלון תוך ירי פראי לכל עבר, ערכו חיפוש בחדרים, ומצאו מספר בני ערובה. מסיבה כלשהי התכוונו לצאת עם בני הערובה מהמלון ליעד אחר, אולי כדי לאסוף שם בני ערובה נוספים. בעת שהתכוונו המחבלים לצאת מהבניין עם בני הערובה הגיע למקום משה דויטשמן חייל גולני בן 21. הוא שמע את היריות מכיוון המלון ורץ אליו עם נשקו האישי. דויטשמן נתקל בכניסה למלון באחד המחבלים ונפצע בקרב היריות שהתפתח. מאוחר יותר מת בבית החולים מפצעיו ועל פעולתו הוענק לו עיטור המופת בשל "אומץ-לב ורוח התנדבות". המחבלים מתבצרים בקומה העליונה עם בני הערובה כנראה שבעקבות ההתקלות עם החיל דויטשמן המחבלים שינו תוכניתם לצאת מהמלון ליעד אחר, והחליטו להישאר במלון הם הובילו באיומי נשק את בני הערובה, כ-11 איש לערך, לקומה העליונה של המלון שם ריכזו אותם באחד החדרים ומלכדו את החדר. המחבלים ישבו בחדר צמוד לחדר בו כלאו את בני הערובה. היריות והפיצוצים נשמעו היטב בכל האזור. מאות סקרנים נהרו למקום והמשטרה נאלצה לפנות צירים באזור הרחובות סביב בית המלון כדי לפלס דרך לכוחות הביטחון וההצלה. כוננות מיוחדת הוכרזה בבתי החולים איכלוב והדסה בתל אביב.

כוכבה לוי [צילום: יוטיוב] גיבורת הפיגוע - כוכבה לוי לאחר שהתבצרו בקומה העליונה של המלון מחזיקים ביותר מ-10 בני ערובה התנהל מו"מ בין המחבלים לכוחות צה"ל, שהקיפו את הבניין. המחבלים הודיעו כי הם דורשים לשחרר מחבלים הכלואים מהכלא הישראלי וכן את שחרורו של הארכיהגמון הילריון קפוצ'י שישב בכלא הישראלי לאחר שהורשע בסיוע לארגון טרור ואיימו שאם לא תענה דרישותיהם הם יהרגו את כל בני הערובה. כמתווכת-מתורגמנית בין המחבלים לנציגי כוחות צה"ל שימשה אחת מבנות הערובה שהחזיקו המחבלים, כוכבה לוי, צעירה בת 31, חיילת נח"ל לשעבר שידעה את השפה הערבית. מחלון אחת מקומות המלון בקול חזק השמיעה כוכבה לנציגי צה"ל שהיו למטה ברחבה מול הכניסה למלון את דרישות המחבלים. במהלך התיווך, שנמשך כשלוש שעות, סיפקה לוי לכוחות הביטחון בצורה סמויה מידע על המחבלים ובני הערובה. בשלב מסוים, הסכימו המחבלים לבקשתה של כוכבה לוי, כמחווה להוציא את אחד מאורחי המלון אזרח בן 60 ששכב פצוע קשה וקטוע רגל בכניסת המלון. לוי גררה בעצמה את הפצוע הוציאה אותו אל הרחוב ומסרה אותו לשני אזרחים, ובמקום לברוח בעצמה - בחרה לשוב בחזרה אל שאר בני הערובה. שר הביטחון שמעון פרס [צילום: יעקב סער/לע"מ] פשיטת צה"ל על בניין בית המלון בהמשך הלילה סגרו כוחות הביטחון את השטח. בתים שכנים למלון סבוי פונו מדייריהם. בסביבות השעה 1 בלילה הגיעו למקום מפקדים וחיילים של יחידת סיירת מטכ"ל ונערכו לפשיטה על הבניין כדי לנסות ולחלץ את בני הערובה הכלואים בו. ראש הממשלה יצחק רבין, שר הביטחון שמעון פרס והרמטכ"ל רב אלוף מוטה גור עקבו במשך הלילה אחר אירועי הפיגוע וקיבלו מקציני ואנשי המטה הכללי דיווחים ועידכונים על המתרחש. עם שחר בשעה 05:15 לערך פרצו ארבע חוליות מכח סיירת מטכ"ל אל המלון, בפיקודם של עמירם לוין, נחמיה תמרי, עמר בר-לב ואלון שמי. הם פרצו ממספר כיוונים של הבניין. בפריצה הפעילו המחבלים את חומר הנפץ בחדר שבו היו בני הערובה. מעוצמת הפיצוץ נהרסה חלק מהקומה העליונה של המלון. מרגע הפריצה עד שהאירוע הסתיים חלפו פחות מ-10 דקות. בהשתלטות המחלצים נהרגו שבעה מהמחבלים. מחבל אחד שנותר בחיים התגלה מאוחר יותר בין הריסות הבניין, כשהוא מפוחד והמום. שלושה בני ערובה חולצו. ביניהם כוכבה לוי. רוב ניכר מבני הערובה נהרגו במהלך הפריצה. רובם הכמעט מוחלט אם לא כולם היו תיירים או אזרחי חוץ. כמו-כן נהרגו שניים מלוחמי הכוח הפורץ, אל"ם עוזי יאירי, מח"ט הצנחנים לשעבר שהצטרף אל הכוח וסמל איתמר בן-דוד, לוחם סיירת מטכ"ל בן ממושב כפר יחזקאל בעמק חרוד. יאירי הגיע למקום חמוש בנשקו האישי, למרות שלא היה אמור ליטול חלק בפעולת הפריצה. חבריו אנשי סיירת מטכ"ל פרצו פנימה, ויאירי החליט להסתער בעקבותיהם. הרוגי הפיגוע ההרוגים מקרב חיילי צה"ל: אל"ם עוזי יאירי מחט צנחנים לשעבר, סמל איתמר בן דוד וטוראי משה דויטשמן. ההרוגים מקרב אורחי ואנשי המלון הם ברובם תיירים ואלה שמותיהם וארץ מוצאם: יוהנס גאסן (גרמניה), מרי דוילרס-לובוינסקי (צרפת), מהארי סימון (אתיופיה), אשר פלדמן (הולנד), אנדרס קרהונבל (שוויץ), קטרינה מריה רוט (שוויץ), הלנה שליווסקי (צרפת), מקס הלפרין (ישראל-שוער המלון). במהלך הפיגוע וחילופי היריות נפצעו למעלה מ-10 איש, חלקם אושפזו בבית חולים. בין הרוגי הפיגוע הנער אשר פלדמן שמוצאו מהולנד. אביו קרול פלדמן היה מבני הערובה, נפצע והוחש לבית חולים איכילוב. על-פי דיווחי העיתונות בימי אשפוזו הראשונים לא גילו לו הרופאים על מותו של בנו בפיגוע מחשש לפגיעה בבריאותו. תפיסת אניית האם משטרת תל אביב דיווחה לחיל-הים על שתי סירות הגומי איתם הגיעו המחבלים לחוף תל אביב. אנשי חיל-הים הגיעו לחוף ועל הסירות התגלו חומרי חבלה שהמחבלים השאירו לצה"ל. היה ברור לאחר בדיקת סירות הגומי אותם נטשו המחבלים עם נחיתתם בחוף תל אביב כי המחבלים שהגיעו הובאו לאזור חוף תל אביב באמצעות ספינת אם, שכן טווח יכולת שיוט ספינות הגומי מוגבל לכמה עשרות ק"מ. הוזנק מטוס הרקולס עם קצין ימי כצופה שגילה אונייה קטנה במרחק רב מהחוף. שתי ספינות טילים של חיל-הים שהיו באימון הופנו אל מיקום האונייה ולכדו אותה מספר שעות לאחר תחילת הפיגוע, כ-70 מייל מערבית לחדרה, מדובר באניית מפרש קטנה בנפח 150 טון ששימשה להובלת ציוד מבירות לקפריסין והושכרה למחבלים על-ידי איש עסקים מבירות. אנשי צוות האונייה נחקרו והתברר כי אכן המדובר באונייה שממנה הורדו סירות המחבלים. אנשי צוותה נאסרו. שניים מאנשי הצוות שהיו מצריים, שוחררו, אחד נדון לעונש מאסר עולם ושלושה אחרים נדונו ל-5 עד 10 שנות מאסר. המחבל היחידי שנותר מהפיגוע נחקר וסיפר תחילה כי הוא הוא וחבריו הגיעו ממצריים אולם כעבור זמן הודה ששיקר וכי הגיעו מלבנון. על הספינה בה הגיעו הופיעה כתובת מצרית והערכה היא שהכוונה הייתה לסבך את מצרים פוליטית ולמנוע גמול ישראלי נגד בסיסי פתח בלבנון. המחבל מוסה ג'ומעה הורשע בבית דין צבאי ונדון למוות. עונשו הומתק למאסר עולם.

תאריך:  10/03/2022   |   עודכן:  10/03/2022 אלי אלון שתף:     |    |     |

טבח מעלה עקרבים" [1954]

 

67 שנים "לטבח מעלה עקרבים" [1954]

ב-17 במרס 1954 התרחש אחד מפיגועי הטרור הטראומטיים בתולדות המדינה אוטובוס של אגד (א.ש.ד) שהיה בדרכו מאילת לתל אביב הותקף ממארב ליד מעלה עקרבים, על-ידי חולית מסתננים שחדרו מירדן וירו מטווח קצר בנוסעי האוטובוס תוך וידוא הריגה בפיגוע שנודע לימים כ"טבח מעלה העקרבים" נהרגו 11 מנוסעי האוטובוס ובהם שני הנהגים האירוע עורר זעם רב בציבור הישראלי

כתיבה ותחקיר: אלי אלון

רקע להתקפה

"מבצע עובדה" בשלהי מלחמת העצמאות קבע את ריבונות ישראל על הנגב. אולם בפועל הריבונות הישראלית בנגב ובערבה בשנות המדינה הראשונות לא הייתה מלאה. באותן שנים מרחב הנגב והערבה, היה שומם וריק כמעט לגמרי, הגבולות היו פרוצים. ומסתננים ממצרים וירדן חדרו בקלות יחסית לתחום הנגב והערבה, אם זה למטרות הברחות או למטרות פיגועי טרור. לא בכדי כונה אז אזור הנגב והערבה "הדרום הפרוע".

כבישי הגישה לנגב והערבה בואכה אילת היו מועטים ולרוב לא עבירים לכלי רכב רגילים. הכביש הישן לאילת שהיה הכביש היחידי לעיר הדרומית היה מלא בפיתולים, עליות וירידות הנסיעה בו הייתה איטית וקשה וכמעט רק משאיות כבדות ואוטובוסים של אגד הצליחו לעבור בו.

תיאור ההתקפה

ביום רביעי 17 במרס 1954 בסביבות השעה 7:00 בבוקר, למחרת החגיגות שנערכו באילת לציון חמש שנים להנפת "דגל הדיו", יצא מהתחנה המרכזית באילת אוטובוס "אגד" (אש"ד) מדגם GMC נושא לוחית מספר 1383 כשיעדו לתל אביב ובו נוסעים שחזרו מהחגיגות. על גג האוטובוס, בחזיתו, התנוססה כרזה: "ליום אילת ברכת אגד - אשד לחלוצי הנגב".

באוטובוס היו כ-15 נוסעים גברים, נשים וילדים (בכמה מקומות מצוין כי היו 16 נוסעים). נוסעים באוטובוס העידו על אווירה חגיגית מרוממת ושמחה במהלך הנסיעה. במהלך פיתולי כביש מעלה עקרבים ירדו נוסעים להצטלם על-רקע הנופים המרהיבים. איש ודאי לא שיער וצפה את האסון הקרב ובא.

בהגיע האוטובוס בסביבות השעה 12 בצהריים ליד אנדרטת "פורצי הדרך" שהקים חיל ההנדסה, בכביש הישן לאילת ליד מעלה עקרבים, הוא הותקף באש מן המארב על-ידי חוליית מסתננים. המסתננים, שמנו לפי הערכה כ-10 איש מצוידים במקלעים, ארבו לאוטובוס מאחורי האנדרטה ובסמוך אליה, ובעת עלותו במעלה ההר, מתנהל לאיטו בשל עיקולי ופיתולי הדרך, ירו לעברו אש מטווח קצר.

ממכת האש הראשונה נהרג קלמן עשרוני תושב רחוב דובנוב בתל אביב שנהג באוטובוס. כתוצאה מהפגיעה בנהג הוא איבד השליטה על ההגה, האוטובוס סטה מעט ממסלולו ונתקע-נעצר בצלע סלע גדול לצד הכביש, כשמנועו ממשיך לפעול. הערכה היא שההתקפה אורגנה ותוכננה בקפידה בשיתוף אולי גורם צבאי כלשהוא. יש הסבורים שהחוליה התכוונה לפגוע בנהג ולדרדר האוטובוס אל התהום. הנהג הצליח בשארית כוחותיו לפתוח את הדלתות. נוסעים החלו לרדת וחיפשו מחסה אולם המסתננים ירו על כל מי שניסה לרדת מהאוטובוס.

ירי ממארב מטווח קצר

המסתננים יצאו ממקומות המסתור שלהם וירו לעבר דפנות וחלונות האוטובוס משלושה כיוונים מטווח קצר. ממכת האש הראשונה לעבר האוטובוס נהרגו או נפצעו רבים מהנוסעים. לאחר מכן עלו מספר מחבלים מאנשי החוליה לאוטובוס, עברו לאורכו וירו בכל הנוסעים, גם בהרוגים, וערכו למעשה וידוא הריגה. מרים לסר בת 28 שעבדה ב"בית החייל" באילת, אחת מניצולות אסון האוטובוס, סיפרה כי עשתה עצמה מתה וגם כשאחד המחבלים שעלו לאוטובוס טלטל אותה וסחב בשערה, לא זזה ולא גילתה סימני חיים, ובכך ניצלו חייה. לסר סיפרה: "במשך זמן רב שכבתי באוטובוס ללא נוע.

לפתע שמעתי לידי את מירי הקטנה בוכה חרישית מחפשת את הוריה אפרים וחנה פירסטנברג שהיו הרוגים באוטובוס. מירי (מירלה) בת החמש וחצי הוסתרה על-ידי חייל שכיסה אותה בגופו והורה לה לשבת בשקט ובכך ניצלו חייה . אחיה חיימק'ה פירסטנברג בן ה-9 שכב בחלק האחורי של האוטובוס מוסתר על-ידי גופתו של חייל מנוסעי האוטובוס שנהרג. המחבלים שעלו לאוטובוס כנראה לא הבחינו בילד. לאחר שעמדו המחבלים לרדת מן האוטובוס, חיים התרומם. ושאל משהו בנוסח "הם הלכו" אחד המחבלים שמע את קולו, חזר וירה בראשו בדם קר.

ארבעת החיילים, שהצטרפו לנסיעה כמאבטחים, לא הספיקו להגיב מפני שנשקם היה מונח על מדפי המטען העליונים של האוטובוס.

כעבור כשעה עבר במקום רכב צבאי קומנדקר ובו שלושה חיילים. כשהחיילים ראו את הפצועים וההרוגים ואת מראות הזוועה נתקפו בהלם, ועזבו בבהלה ובמהירות את המקום אולי מחשש שהמחבלים עדיין בסביבה. הם נסעו במהירות למשטרה הצבאית בבאר שבע ודיווחו על מה שראו עיניהם.

יש הטוענים כי כעבור זמן מה עבר במקום האסון רכב צבאי נוסף ובו קצין בדרגת סגן. על פי הטענה הוא עצר ולקח עימו ברכב שני ניצולים או פצועים. הוא התבקש להמתין כדי לבדוק אם יש ניצולים נוספים באוטובוס אולם למרות שלא נשקפה כל סכנה לחייו ולחיי החיילים עזב את המקום מבלי לסייע לפצועים שנותרו באוטובוס. הוא הועמד לדין בבית דין צבאי מחוזי בגין "התנהגות שאינה הולמת" ונדון להורדה לדרגת טוראי. הוא ערער על הרשעתו אך עירורו נדחה.על ידי הרכב שלושה שופטים בראשות אל"מ נחום שדמי לא ברור עד כמה טענה זו מהימנה. מירי פירסטנברג מניצולי האסון אומרת לי, כי לא ידוע לה על סיפור זה אלא רק על הקומנדקר הראשון.

כשלא הגיע האוטובוס שיצא מאילת לבאר שבע הבין מנהל סניף אגד בבאר שבע דאז עובדיה רכטמן כי משהו קרה. הוא לקח עימו אוטובוס נסע מבאר שבע לאורך כביש באר שבע - מעלה עקרבים עד שגילה את האוטובוס נקוב הכדורים ליד אנדרטת "פורצי הדרך" בפסגת מעלה עקרבים. הילדה מירי עשתה את הלילה בבית משפחתו של מנהל אגד בבאר שבע ולמחרת הועברה לבית קרובי משפחתה .

הרוגי הטבח

בהתקפה הרצחנית במעלה עקרבים נהרגו 11 מנוסעי האוטובוס ואלה הם: הנהג קלמן עשרוני (דסיטניק) בן 35 מרחוב דובנוב בשכונת קריית מאיר בתל אביב. רעייתו של עשרוני שמעה לראשונה על רצח בעלה במהדורת החדשות ברדיו ששודרה בשעה 8 בערב ופתחה בבכי וצווחות. קלמן לא היה נהג קבוע בקו תל אביב אילת והחליף בנסיעה זו נהג אחר.

הנהג השני בנסיעה זו של האוטובוס אפרים פירסטנברג (31) שישב במושב הראשון של האוטובוס (הנהגים התחלפו בניהם כל שעתיים שלוש) נרצח אף הוא ביריות התוקפים. אפרים, איש לח"י בעברו, היה נהג קבוע של "אגד" בקו ת"א-אילת. רעייתו, חנה פירסטנברג בת 30 לבית גרינהולץ, שישבה לידו, נרצחה אף היא ביריות המרצחים. גופתה נמצאה מחוץ לאוטובוס כשכמה מאצבעות ידיה כרותות. המסתננים נטלו את הטבעת שהייתה על אצבעה. שני ילדיהם מירי-מירלה בת החמש וחצי וחיימקה בן ה-9 ישבו בחלק האחורי של האוטובוס. מירי ניצלה. אחיה חיימקה נורה בראשו בדם קר. המשפחה התגוררה ברחוב יהודה המכבי בתל אביב לאפרים ולחנה פירסטנברג נולדה כחצי שנה לפני האסון תינוקת בשם ציפורה (ציפי) היא הושארה בבית קרובי משפחה ולא צורפה לנסיעה לאילת ובכך קרוב לוודאי ניצלו חייה.

הרוגים נוספים בפיגוע הרצחני: חנה קירשנבוים-דיאמנט בת 31 משד' נורדאו בתל אביב רעייתו של חבר "אגד" יהושע קירשנבוים, ראובן נח בוקסבאום בן 20 מרחוב בר כוכבא בתל אביב, בוגר בית ספר הדתי ביל"ו בעיר, יוסף (יוסקה) דיין בן 19 מבית שאן, ברוך משולם בן 20 מירושלים, אברהם חזן בן 42 מרעננה שעבד כשרברב קבלן משנה של "סולל ובונה" באילת, אליהו רועג- ליבוביץ בן 34 מירושלים, עזרא משה בן 21 מרחוב צלנוב בתל אביב שעבד כשליח בבנק וחברו הטוב, יוסף פוליטי בן 21 מתל אביב.

בין ניצולי האוטובוס: אסתר לוי חיילת מלוד שנפצעה קשה והועברה ממקום הפיגוע לטיפול בבית חולים הדסה בבאר שבע, מרים לסר בת 28 שעבדה באילת, והילדה מירי (מירל'ה) פירסטנברג בת החמש וחצי. הילד חיימקה בן ה-9 שנורה בראשו בדם קר בפיגוע הרצחני פונה ממקום הפיגוע לבית חולים הדסה בירושלים שם עבר סידרת ניתוחי ראש מורכבים. במשך כ-32 שנים היה במצב של שיתוק ופגיעה מוחית קשה. ב-1986 נפטר מסיבוכי פציעתו והוא בן 42 במותו. הוא נקבר ליד קברי הוריו. בכך עלה מספר הרוגי "טבח מעלה עקרבים" ל-12 נרצחים.

זעזוע והלם

הידיעה על ההתקפה הרצחנית במעלה עקרבים, הגיע לכנסת לפנות ערב והתקבלה בזעזוע רב. לבניין הכנסת הגיע הרמטכ"ל משה דיין ונפגש לדיון עם שרים וחברי כנסת. ממשלת ישראל יצאה בהודעת זעם ומחאה על הפיגוע הרצחני המתועב ובה נאמר בין השאר כי "ישראל תנקוט בכל הצעדים שברשותה להבטיח כי דם אזרחיה לא יהיה הפקר".

למרות שגופות ההרוגים כבר פונו מהמקום, ממשלת ישראל בראשותו של ראש הממשלה משה שרת, נתנה הוראה להחזיר את הגופות ולהניחן סמוך לאוטובוס, על-מנת שניתן יהיה לצלמן ולפרסם תמונות הזוועה בעיתוני העולם למטרות הסברה בינלאומית. ניתן להבחין כי על-אף שהפיגוע התרחש בשעות הצהריים, התמונות המפורסמות של האוטובוס עם ההרוגים צולמו בלילה.

העקבות הוליכו לירדן

עקבות מבצעי הפיגוע הרצחני במעלה עקרבים הוליכו לירדן. ישראל הטילה את האחריות לטבח במעלה העקרבים על ירדן, זו הכחישה כל מעורבות בפיגוע. ועדת שביתת הנשק הישראלית-ירדנית דחתה את דרישת ישראל לגנות את ירדן, ובתגובה החליטה ממשלת ישראל לפרוש מהוועדה. ישראל הגישה תלונה על הרצח הנפשע.

ביום שישי ה-19 במרס 1954 הובאו לקבורה ארבעה מחללי הפיגוע במעלה העקרבים: אפרים פירסטנברג, חנה פירסטנברג, קלמן עשרוני וחנה קירשנבוים. ארונותיהם עטופי דגל הלאום הוצבו ברחבת מועדון א.ש.ד ברחוב רוטשילד 1 בתל אביב ולאחר דברי הספדים יצאה מסע ההלוויה בהשתתפות המונים לבית העלמין בנחלת יצחק. את הממשלה ייצג בהלוויה שר המשטרה בכור שטרית. בבית העלמין הצבאי בקריית שאול נערכו באותו יום הלוויותיהם של הרוגים נוספים בפיגוע.

"אסון טבח מעלה עקרבים" היה אירוע הטרור מהקשים ביותר בתקופה שלאחר מלחמת העצמאות, זוועות הטבח זכו לסיקור ולדיווח נרחב בעמודיהם הראשונים של עיתוני ישראל. הטבח גרם לזעזוע והלם בציבור הישראלי.

שרת מבקש לעלות המורל בעם

האסון במעלה עקרבים, אירע ביום רביעי. למחרת יום חמישי 18 במרץ היה חג פורים האווירה בארץ הייתה מדוכדכת. בעקבות האסון של מעלה עקרבים בקש משה שרת, ראש הממשלה, מהמשורר יעקב אורלנד ומהמלחין מרדכי זעירא אותם פגש בנשף פורים שנערך ב"מועדון מלוא" של מפא"י ברחוב זמנהוף בתל אביב, לחבר "שיר שמח" שיעלה את המורל ומצב הרוח המדוכדך של הציבור. שני היוצרים ששמם כבר אז נודע לתהילה, התכנסו במטבחון המועדון ועוד באותו ערב, כך מספרים, חיברו את השיר "שיר שמח" הפותח במילים: "אִם גַּם רֹאשֵׁנוּ שָׁח וְעֶצֶב סוֹבְבָנוּ - הָבָה וְנִתְלַקַּח מִן הַשִּׂמְחָה שֶׁבָּנוּ". השיר שבוצע על-ידי "צמד העופרים" ואחרים הפך ללהיט ולקלסיקה בזמר הישראלי.

פעולת התגמול בכפר הירדני נחלין

ב-28 במרס 1954 פשט כוח מיוחד של צנחנים בפיקודו של אריאל שרון על הכפר הירדני נחאלין שבאזור הרי חברון. בפעולה נהרגו כ-10 ירדנים, רובם אנשי המשמר הלאומי הירדני והלגיון הערבי ורבים נפצעו. הייתה זו פעולת תגמול בעקבות רצח שומר על-ידי מסתננים מירדן במושב כסלון שבפרוזדור ירושלים, אולם הייתה בפעולת גמול זו "תזכורת" לירדן בעקבות טבח מעלה עקרבים שאירע כשבועיים לפני כן.

סיירת שקד הורגת את סעיד אבו באנדק

בסוף שנות ה-60 נתקל כוח של סיירת שקד בחוליית מחבלים בסיני, והרג את מפקדה, סעיד אבו באנדק, בן שבט עזאזמה, לו מייחסים שעמד בראש חוליית המסתננים שביצעה את "טבח מעלה עקרבים" ב-1954.

מירי פירסטנברג מניצולי "טבח מעלה עקרבים" שלחה אלי מהאלבום המשפחתי צילום שצולם ב-1953 באירוע משפחתי ובו נראים ארבעת בני משפחת פירסטנברג: ההורים אפרים וחנה פירסטנברג וילדיהם מירלה וחיימק'ה כשהם מחייכים ונראים מאושרים. הצילום צולם חודשים ספורים לפני האסון. מבין ארבעת המצולמים בצילום נותרה בחיים רק הילדה מירלה. לפני מספר שנים יצא לאור ספר בשם "הילדה ממעלה עקרבים" שכתבה מירי (מירלה) פירסטנברג ניצולת טבח מעלה עקרבים ובו היא מגוללת את סיפור חייה ומאבקה לשרוד אחרי האסון הנורא שפקד אותה.

האוטובוס עצמו תוקן ונצבע, חזר לשירות בקו אילת תל אביב זמן קצר ביותר לאחר האסון ונסע עד סוף שנות הששים. ומאז נעלם ולא ידוע מה היה בגורלו

קרדיט וצילום

הלווית הרוגי טבח מעלה עקרבים [צילום: אילן בראונר לע"מ]

אפרים וחנה פירטסברג וילדיהם חיימקה ומירלה [צילום: באדיבות המשפחה]

Meir Amitay ו210 נוספים

20 תגובות

41 שיתופים

לייק

תגובה

שתף