סיפורו של ביס תיכון ע"ד בני-ברק

 

בית ספר התיכון דתי בבני ברק  צילום באדיבות מימי נוי

סיפורו של ביס תיכון ע"ד בני-ברק

כתיבה ותחקיר : אלי אלון

עד תחילת שנות ה50 של המאה הקודמת לא היה בבני ברק בית ספר תיכון דתי עירוני.ב1950 נפתח לראשונה בעיר בית ספר תיכון דתי והשאר היסטוריה.

בינואר 2018 פשטו דחפורים וציוד כבד אחר על מבנה בית הספר התיכון דתי בני ברק ברחוב אבטליון בבני ברק בין השלוש קומות והרסוהו עד היסוד. על חורבותיו הוקמו לימים שני בתי ספר יסודיים חרדים . "אבטליון" ו"באר-יהושע".

בית הספר התיכון הדתי עירוני בבני ברק או בשמו המקוצר תע"ד בני ברק, מהווה פרק היסטורי חשוב בתולדות העיר בני ברק. בין מאות תלמידיו ובוגריו מספר ידוענים לא מבוטל ובניהם, העיתונאי מנחם מיכלסון, איש הטלוויזיה ניסים משעל, אשת הפרסום ג. יפית (אז נקראה יפה מימון), דניאלה ויס מראשי "גוש אמונים", הפיזיקאי הנודע אליהו (אלי) גולדרט ז"ל, אבי הראל מי שהיה המשנה למנכ"ל בנק הפועלים ועוד.

תיכון ע"ד בני ברק נוסד ב ב-1950 מייסדו ומנהלו הראשון היה הרב שמחה במברגר איש חינוך ידוע בבני ברק שלפני עלייתו ארצה היה רב קהילה בשטוטגרט בגרמניה. בשנותיו הראשונות שכן בית הספר בקומה העליונה במבנה בית הספר היסודי הדתי מעלות ברחוב מימון. חיה מיכלסון אימו של העיתונאי מנחם מיכלסון שעבדה כמזכירה ראשית בבית הספר התיכון מראשיתו, במשך עשרות שנים עד פרישתה לגימלאות בשנות ה80, מספרת לי כי המורים הראשונים בבית הספר, היו בעיקר יוצאי גרמניה כמו, הרב שמחה במברגר ד"ר כהן, ד"ר קוליב ומורים נוספים "ממיטב כוחות ההוראה". לאחר פטירתו של הרב במברגר בערב יום כיפור תשי"ח-1958, מונה במקומו לתפקיד המנהל ד"ר צבי מושקוביץ תושב בני ברק, שהיה גם מורה לתנ"ך בבית הספר.

בשנת 1960 לערך עבר בית הספר למשכנו החדש במבנה חדש ומרווח על גבעת כורכר ברחוב אבטליון בבני ברק, לא הרחק ממקומו הישן בבית ספר מעלות . טכס חנוכת המבנה החדש נערך בפברואר 1959.עיתון הצפה בגיליונו מיום 2 במרס 1959 מדווח בזו הלשון: "טכס חנוכת בית הספר התיכון עירוני דתי בבני ברק, נערך בהשתתפות ראש העיר מ.בגנו, המפקח הרב ד"ר אוקס, חברי הנהלת העיר, אישי ציבור והתנועה, הורים ותלמידים. המנהל ד"ר י.צ מושקוביץ, ציין את זכותם של ראש העיר וחבר העסקנים בהקמת המפעל".

מבנה בית בית הספר

מבנה בית הספר החדש היה בן שלוש קומות מוקף חצר. מאחורי בית הספר הוקם מגרש כדורסל ששימש לשיעורי התעמלות ולקיים עצרות בית סיפריות. בבית הספר למדו בנים ובנות בכיתות נפרדות. לאורך שנות קיומו מספר הבנות שלמדו בו היה גדול פי כמה מאשר מספרם של הבנים. היו אלה לימודי תיכון רגילים עם שילוב מוגבר של לימודי קודש, דינים, מחשבת ישראל ועוד. הלימודים נמשכו עד שעה 3-4 אחר-הצהריים. מלבד הפעילות הלימודית הייתה בבית הספר פעילות חברתית ותרבותית שכללה טיולים, יציאה להצגות ועוד. רבים מבוגרי בית הספר מספרים על חוויות וזיכרונות נעימים מבית הספר. תלמידי בית הספר הגיעו לרוב מבתי ספר יסודיים ברחבי בני ברק ובהם מעלות ,משואות, שאר ישוב ועוד והיו מספר תלמידים שהתגוררו בישובים מחוץ לבני ברק.

ישראל ינאי מתמנה למנהל

אי-שם בשנות ה-60 מונה למנהל בית הספר תע"ד בני ברק ישראל ינאי.הוא החליף בתפקיד זה את מנהל בית הספר ד"ר י. צבי מושקוביץ שמונה למפקח תנך במשרד החינוך והתרבות. ינאי, תושב בני ברק, היה מהמנהלים הבולטים של בית הספר תע"ד בני ברק וכיהן בתפקיד זה שנים רבות. הוא התאפיין בהקפדה על משמעת וסדר אך בצד זה היה מנהל מוערך ואהוב. לידו כמנהל בית הספר כיהן במשך שנים רבות כמנהל פדגוגי ד"ר משה . שתיל שהיה מורה מוערך למדעי הפיזיקה ומתמטיקה וגם איש אציל ועדין נפש. ינאי היה איש חינוך ידוע בבני ברק היה לפני כן מורה ומחנך בבית הספר "מעלות" בעיר .לצד היותו איש חינוךמורה ומנהל השתתף במשך שנים רבות עוד משנת 1949 בקביעות בתוכניות "קבלת שבת" בקול ישראל שם קרא בקולו הערב פרקי תורה והפטרה. כמו-כן נהג ינאי לקרא את קריאת המגילה בפורים שהועברה ושודרה ברדיו בקול ישראל.

חיה מיכלסון, "אנציקלופדיה מהלכת" לגבי תולדות בית הספר תע"ד בני ברק, מספרת לי כי ב-1984 לערך מונתה לתפקיד מנהלת בית הספר לאה לנגנטל. לאה גדלה והתחנכה בבני ברק בת למשפחת דימשטין. להוריה היה מפעל וחנות למוצרי בשר ברחוב הרצל בבני ברק. לאה היא אמו של חבר הכנסת לשעבר נחום לנגנטל. לנגנטל מספרת לי כי היתה בוגרת המחזור הראשון של בית הספר התיכון דתי בעיר עוד כשזה שכן בבית ספר מעלות וכי עבדה בבית הספר כ-40 שנה. "עברתי בבית הספר את כל השלבים החל מתלמידה, מורה, מחנכת כיתה, עד תפקיד מנהלת בית הספר".

עם הקמת הישיבה התיכונית בבני ברק והגידול במספר האולפנות והאולפניות שצצו בכל פינה בארץ התמעט מספר הנרשמים לבית ספר תע"ד בני ברק .במבנה בית הספר בשנותיו האחרונות למדו בנות אולפנה ולאחר שעזבו, הפך להיות ב"יס לבנים של הממ"ד. ".

זיכרונות תלמידים ובוגרים

ביקשתי מתלמידים ובוגרי בית הספר שלמדו בתע"ד בני ברק, לספר על חוויותיהם וזיכרונותיהם מבית הספר ובמיוחד ביקשתי לספר על מנהלים ומורים נזכורים להם במיוחד   מבית הספר.

מימי נוי (רוזנבלט), לימים אשת חינוך, גדלה והתחנכה בבני ברק, הייתה תלמידה בבית הספר תע"ד בני ברק בשנים 1961-1964. מימי נזכרת במורה לאנגלית גב' פיש רעיתו של פרופ הראל פיש בכיר באוניברסיטת בר אילן . "היה לה מבטא אנגלי למהדרין. כשקראה לנו את יוליוס קיסר של שקספיר, ממש ראינו את הדמויות מול העיניים. אמרו שהייתה בעבר קריינית ב-BBC,

יוסי שליט (שולץ) י למד אף הוא בתע"ד בני ברק בשנות ה-60, מספר על המורה לספרות שלמה טל "טל חיבב לשבת על השולחן ולהפליא בהוראת הספרות".טל לא מכבר שליט נזכר גם במורה לתנ"ך ד"ר רובין ז"ל, "אביו של החזן והזמר אחיה רובין ושל חבר השכבה שלנו: שלמה רובין, העושה חיל בדרום אמריקה". שליט נזכר נזכר גם במורה לתלמוד הרב אברהם שולמן שהיה מעשן כבדדדד גם בשיעור וברב גרוזמן שהיה מורה מחנך כיתה מוערך .

יוכי הראל זוכרת לטובה מאוד את המורה לפיזיקה ד"ר משה שתיל ז"ל "הוא היה המורה הדגול ביותר שזכיתי ללמוד אצלו. זה כולל גם השוואה למרצים מעולים באוניברסיטה (כולל פרופ' אומן-חתן פרס נובל שזכיתי ללמוד אצלו)".

אשת הפרסום ג.יפית -יפית גרינברג שאז נקראה יפה מימון והתגוררה בסמוך לבית הספר אף היא נמנית עם בוגרי תע"ד בני ברק .ג.יפית מספרת לי כי מנהל בית הספר ישראל ינאי אמר לה" אני מצפה ממך לגדולות יש לך שם משפחה מחייב". יהודית גדנקן נזכרת במורה לכימיה וביולוגיה צבי לפלר שהיה בעל מבטא הונגרי כבד ונהג להציג עצמו בפני התלמידים: "אני צבי, שם שלי לפלר" וכל זאת במבטא הונגרי כבד, דבר שעורר חיוכים וצחקוקים מצד התלמידים. יהודית נזכרת בעוד שני מורים "מיוחדים" שלימדו בבית הספר. אחת, הייתה מורה לספרות שגרה ברחוב מוהליבר ו"איזו שמחה אחזה בנו כשהגיעה לביה"ס נעולה בנעליים משני זוגות שונים...", והשני, מורה לתנ"ך" נדמה לי ששמו שלמה, (שלמה טל?) מורה בעל ידע עצום שתמיד משך את המכנסיים עד שקנינו לו במתנה חגורה".

נורית כהן מספרת על המורה למשנה הרב שרמן "-כשאמרתי שכואב לי הראש ואני רוצה לצאת מהכיתה תמיד אמר "סימן שיש לך ראש".

רחל שרון מספרת:"את אהבתי לצפייה בהצגות תאטרון אני חייבת למר ישראל ינאי ז"ל שהיה מנהל ביה"ס והוציא את כל ביה"ס מספר פעמים בשנה לצפייה בהצגות תאטרון".

אחד ממורי בית הספר היה המורה להיסטוריה ד"ר יהושע הורוביץ, אביו של העיתונאי ואיש הטלוויזיה מנחם הורוביץ. ד"ר הורביץ חבר מערכת האנציקלופדיה העברית וחיבר ערכים בה, היה איש כחוש ועדין ומנומס שלא תמיד ידע להשליט משמעת בכיתה. ספק אם היה שורד במערכת החינוך הנוכחית, לנוכח חוצפתם ואלימותם של התלמידים כיום.

הנה רשימת מורים שלימדו בתעד בני ברק לאורך השנים הגב' אנגל-אנגלית, שולה אטלסוביץ-ספרות, הגב' ציגלמן,- צרפתית, הגב' זיידמן מתמטיקה, שושי שפירא-היסטוריה, ניצה-התעמלות. ראובן גרייסמן, מורה יקה וקפדן להתעמלות (בנים), חנה דגני המכונה "חנלה ספרות", הגב' ש. ראוכברגר, מורה לאנגלית, הגב' ברוידא, אברהם ויסמן מורה למקצועות קודש שהיה גם מנהל בית ספר "מעלות", אלי קופר מתמטיקה, מר עובדיה חמאווי המורה לערבית ותנך . המורה למוזיקה המנצח והחזן הידוע מרדכי סובול. כמובן שהיו מורים נוספים שנשכחו עם השנים.

תלמידי בית ספר לא שוכחים את שרת בית הספר דוד ברגר ("עשינו לו הרבה צרות"). מר ריגלהופט צביקה ברייטר ונוספים.

שני טייסים שנפלו במלחמת ששת הימים

בין תלמידי בית הספר תע"ד בני ברק שנפלו במערכות ישראל היו שני טייסי חיל האוויר: סרן שלמה קרן שנפל ב-7.6.1967 במלחמת ששת הימים במהלך תקיפה מהאוויר על שדה תעופה בעירק וסרן יאיר נוימן טייס טייסת 101 שנפל במלחמת ששת הימים מעל שטח מצרים.במשך שנים הוצבו בחצר בית הספר שלטי הנצחה לזכרם על עמודים בכניסה לבית הספר . לא ברור מי הסיר את השלטים .שהיו חלק מנוף בית הספר.

חייה מיכלסון מזכירת בית הספר המיתולוגית שביקרה בבית הספר בעת שהרסו אותו וראתה את ההריסות מספרת כשריאתי את ההריסות ואת מחיקת בית הספר "נצבט לי הלב", כאן בליתי שנים רבות מחיי

הרס בית הספר תע"ד בני ברק הוא חלק מתהליך שמתרחש בעשורים האחרונים של "מחיקת" מוסדות חינוך ותרבות בעיר בני ברק המזוהים עם המגזר הדתי לאומי בבני ברק.ברשימה זו ניתן לכלול את בית ספר הממ"ד מעלות שהפך לבית ספר חרדי לבנות מרשת "בית יעקב" ואת מרכז התרבות "בית במברגר- "מעוז המפדל" שהפך לבית מדרש חרדי. היו ימים בבני ברק שכנראה לא יחזרו

"פפה" - כוכב מטאור שעצר מלכת

 

 

                    "פפה" - כוכב מטאור שעצר מלכת

                                           תחקיר וכתיבה :אלי אלון

אריה פלדמן שכונה בפי כל "פפה"היה זמר ובדרן אהוב שנהרג במלחמת ההתשה ב-20 באוקטובר 1969, בעת שהופיע בפני חיילי מוצב באזור תעלת סואץ. בן 25 היה במותו. פפה" הוא האמן הראשון שנהרג בארץ בעת הופעה לפני חיילים. מאז מלחמת ששת הימים נרתם "פפה" להופעות בהתנדבות לפני חיילי צה"ל והיה בן הראשונים שיזמו יציאת אמנים לביקורים במוצבים.

מן שכונה בפי כל "פפה"היה זמר ובדרן אהוב שנהרג במלחמת ההתשה ב-20 באוקטובר 1969, בעת שהופיע בפני חיילי מוצב באזור תעלת סואץ. בן 25 היה במותו. פפה" הוא האמן הראשון שנהרג בארץ בעת הופעה לפני חיילים. מאז מלחמת ששת הימים נרתם "פפה" להופעות בהתנדבות לפני חיילי צה"ל והיה בן הראשונים שיזמו יציאת אמנים לביקורים במוצבים.

פרקי חייו

אריה פלדמן -"פפה" נולד בחיפה ב-29 ביוני 1944 בנם של יונה ומרים פלדמן מנהלי  אטליז בחיפה. המשפחה התגוררה ברחוב ארלוזורוב בחיפה. "פפה" למד בבית הספר יסודי גאולה. היה חניך בתנועת "הצופים" בשבט גאולה ויחד עם חברו גדי יגיל היה מארגן שם אירועי  ערבי בידור. כבר מגיל צעיר דבק בו הכינוי "פפה" וכך כולם הכירו אותו. את לימודיו המשיך בתיכון "חוגים"

מספרת אחותו חדווה פינקו גמלאית בנק לאומי: אחי "פפה" תמיד התעניין בארץ ובעולם, קרא רבות וגילה כשרון כתיבה. פרסם מאמרים וכתבות בעיתון "הארץ שלנו" ובמעריב לנוער". בהמשך בהיותו בתיכון שימש כתב בעיתון "חדשות הספורט" וסיקר בעיקר את משחקי מכבי חיפה בכדורגל אותה כה אהב". עוד מספרת חדוה "אחי ניחן בחוש הומור והיטיב לחקות מורים וחברים והשתתף בהצגות בית הספר. "מוריו לא הבינו איך מתגלמים בו שני צדדים מנוגדים. האחד בידור ושעשועים ורעש והשני, שקט, התמדה, חריצות והצלחה בלימודים".

ב-1961 כשהיה נער  בן 17 התייתם פפה  מאביו יונה פלדמן שהלך לעולמו. ב-1962 התגייס "פפה" לצה"ל, והתקבל ללהקת פיקוד הצפון יחד עם חברו גדי יגיל. מי שבחן וקיבל אותם ללהקה היה חיים טופול. טופול ו"פפה" היו בקשר מתמיד לאורך השנים. טופול אירח את "פפה" בביתו באנגליה וכשטופול ביקר בארץ הם היו נפגשים.

 

בלהקת פיקוד צפון השתתף פפה בתוכנית מספר 11 "ידיים למעלה" ובתוכנית מס' 12 "תן חיוך". יחד עמו בלהקה הופיעו יעקב ונטורה (קובי אשרת), גדי יגיל, דני בן-ישראל, נירה רבינוביץ', אלישבע אשל, ועוד.

לאחר שירותו הצבאי פפה התקבל ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. עם בואו לקמפוס נהפך למנחה קבוע של כל נשפי ומסיבות האוניברסיטה. שמו הלך לפניו כסטודנט חרוץ אבל גם כבדרן מוכשר. הוא אירגן את המתיחות המסורתיות של "פי האתון" עיתון הסטודנטים ואירגן מופעים בקמפוס. בתקופת הלימודים בירושלים התגורר יחד באותה דירה עם יונה יהב אף הוא בן חיפה שלמד משפטים באוניברסיטה העברית ולימים כידוע יכהן כראש עיריית חיפה.

לצד לימודיו לא זנח את עולם הבמה

לצד לימודי משפטים באוניברסיטה העברית  לא זנח את עולם הבמה. הוא הופיע בתוכניות רדיו והנחה אירועים ומופעים רבים. כך למשל בחנוכה 1968 הנחה נשף חנוכה לשוטרי משטרת ישראל שנערך בהיכל התרבות בתל אביב  וב-1969 הגיע לכנסת והופיע שם באירוע לכבוד אנשי משמר הכנסת. במהלך האירוע עלה לדוכן במת הנאומים בכנסת וחיקה את ראש הממשלה לוי אשכול להנאתם וצחוקם של משתתפי האירוע. בשכר שקיבל עבור הופעותיו מימן את לימודיו.

 

"פפה" הקליט שני שירים שהפכו בשנות ה-60 לפופולריים יחסית והושמעו לא מעט ברדיו . אחד מהם שיר בשם "אוי אי לי צרות במשפחתי" על-פי שיר צרפתי מצחיק, זה היה להיט גדול וגם שנוי במחלוקת כי היה חיקוי של משפחה יוצאת מרוקו.והיו שראו בשיר זילזול בעדה המרוקאית

שיר נוסף שהקליט "פפה", ונקרא "הלו נאצר כאן חוסיין" הוא שיר פרודיה על "שיר הטלפון", שיחה דמיונית בין המלך ירדן חוסין לנשיא מצריים נאצר. בשיר מכונה המלך חוסן "יה איבן כלב" (יה בן כלב). השיר הפך לפופולרי ב"תוכניות כבקשתך", אולם כעבור זמן מה נאסר לשידור בקול ישראל בנימוק כי" 'קול ישראל' ו"בית השידור הערבי" אינם נוהגים לשדר ביטויים העולבים במנהיגי מדינות ערב".

נפילתו והלם מותו

"פפה" הרבה להופיע בהתנדבות בפני חילי צה"ל במוצבים ובמעוזים בקווים קדמיים באזור סיני, בבקעת הירדן וברמת הגולן. בפברואר 1969 יזם וארגן את יציאתם של סטודנטים אומנים להופעה בהתנדבות במוצבי צה"ל בבקעת הירדן.

ב-20 באוקטובר 1969 ימי מלחמת ההתשה העקובה מדם ירד לסיני והופיע בפני חיילי מוצב צה"ל הנמצא צפונית לפורט תואפיק באזור תעלת סואץ. יחד עימו הופיע הזמר רמי ניר.(הלך לעולמו השנה 2024א.א ) לאחר שפפה ורמי ניר סיימו הופעתם, בסביבות השעה 2:30 אחה"צ. יצאו וחייל נוסף בדרכם להופעה בפני חיילים במוצב במקום אחר.

לפתע החלה הפגזה מצרית לעבר המוצב.פגז מצרי נחת והתפוצץ ליד השלושה שמיהרו לרוץ חזרה לבונקר. רמי ניר נפצע קל ואילו "פפה" נפצע קשה. רסיס הפגז חדר לגופו באזור החזה בסמוך ללב וכנראה גרם לדימום פנימי שלא אובחן מיד. מספרים ש"פפה" שמר על קור רוח ואמר שהוא מרגיש פצוע אבל לא ידע לזהות היכן בדיוק. החלו מתפתחים קשיים בנשימתו ותוך זמן קצר איבד את ההכרה. ניסיונות חובשים ורופאים להצילו לא צלחו ומותו נקבע. אחותו של "פפה", חדוה אומרת לי כי למשפחה נמסר כי "פפה" נהרג מפגיעת צלף מצרי.

האמן הראשון שנהרג בעת הופעה לפני חיילים

הידיעה על מותו של פפה  פשטה במהירות. "פפה" היה דמות אהובה וידועה במיוחד באוניברסיטה העברית בירושלים בה למד משפטים ושם הרבה להופיע בנשפים ובמסיבות וכן היה ידוע ומוכר בחוגי האמנים ובחיפה, עיר בה נולד וגדל. הידיעה על מותו התקבלה בתדהמה. רבים התקשו להאמין שהצעיר החייכן מלא המרץ האהוב על חבריו איננו עוד בחיים.

מספר לי השחקן והקומיקאי גדי יגיל: "אני ו"פפה" היינו חברים טובים עוד מימי חיפה. הופענו יחד  כנערים במערכונים ושירים בסניפי תנועת הצופים בחיפה, יחד התקבלנו ללהקת פיקוד צפון. על מותו הנורא נודע לי עוד באותו לילה של היום בו נפל. שאול ביבר התקשר אלי והודיע לי על כך, היינו המומים וכואבים".

אחותו של פפה חדווה מספרת לי  כי המשפחה לא ידעה שירד לתעלת סואץ "הוא אמר לאמו שהוא יורד לנפוש באילת כדי לא להדאיגה". בשעות הערב דפקו לנו בדלת וקיבלנו את הבשורה המרה מכל. אנו משפחתו וכל חבריו ומכריו היינו בהלם. לאור הנסיבות בהן נהרג החליט צה"ל ל"חייל" את "פפה" ולהכיר בו כחלל צה"ל.

קהל רב בהלוויתו

הלוויתו של "פפה" נערכה בטקס צבאי מלא בניהולו של רב פיקוד צפון סא"ל הרב גד נבון. ההלוויה יצאה מבית הוריו ברחוב ארלוזורוב 9 חיפה. הוא הובא למנוחות בבית הקברות הצבאי בחיפה. קהל רב השתתף בהלוויתו ובהם אמני במה, סטודנטים, וחברי הסגל האקדמי של הפקולטה למשפטים. בין הבאים להלוויה הזמר רמי ניר שנפצע בתקרית בה נהרג פפה כשהוא מחזיק בידו את זנב פצצת המרגמה שהתפוצצה לידם בעת שיצאו מבונקר המעוז.

קצין צה"ל בכיר ספד לו בהלוויה וסיפר כי בעת שהגיע למקום התקרית בו נפל "פפה" גילה ליד גופתו את הגיטרה השמוטה והיה זה מחזה קורע לב. הקצין אמר כי פפה היה הרוח החיה בקרב האמנים שהתנדבו לעלות את המוראל בקרב החילים במוצבים.

אריה פפה ומעריצים 

הנצחתו

"פפה" הותיר אחריו סבתא, אם ואחות. ביום ה-30 למותו חבריו ומכריו הגיעו למקום בו נפל בסיני נפגשו עם חיילי המוצב והתייחדו עם זכרו. לאורך השנים עלו חבריו ומכריו וכמובן בני המשפחה לקברו בחיפה לאזכרה השנתית. אחותו חדוה פינקו מספרת כי לאחר נופלו נערך ערב אמנים שהופיעו בהתנדבות ובכסף שנתרם הוקמה קרן מלגות על שמו ולזכרו בפקולטה למשפטים במחלקת מלגות לסטודנטים המצטיינים בלימודים ובתרומה לחברה. ביער הכרמל נטעה ב-1970, שנה לאחר מותו, חורשה לזכרו והוקמה שם אנדרטה - לוח הנצחה לזכרו. בבית החייל בבאר שבע נקרא חדר על שמו של פפה תרומת תורם מארצות הברית שקרא בעיתון על "פפה".

במכבי חיפה קראו לקבוצת הנערים על שמו - מכבי אריה חיפה ונערכו טורנרים בכדורגל עם גביע לזכרו. גם היום בחלוף 54 שנים מאז אסון נפילתו חבריו הרבים ואוהביו של פפה עדיין נוצרים זכרו בהערכה ובגעגוע רב.

מעוז המפדל הפך לישיבה חרדית שיבה חרדית

 

מעוז המפדל הפך לישיבה חרדית 

תחקיר וכתיבה :אלי אלון

"בית במברגר" ברחוב יהודה הלוי 9 בבני ברק – שהיה מרכז תרבות ראשי לציבור הדתי לאומי בבני ברק במשך שנים רבות "מוסד" מיתולוגי בעיר –שכונה גם מעוז המפד"ל, הפך מזה כבר לישיבה חרדית -לכולל ולבית מדרש חרדי . "בית במברגר" הוא דוגמא קלסית להשתלטות החרדים על מוסדות דתיים לאומים שפעלו בעיר.עם רשימה זו נמנים בית ספר ממ"ד מעלות ברחוב מימון  שהפך לבית ספר חרדי לבנות מרשת בית יעקב  ובית ספר התיכון דתי ברחוב אבטליון שהפך לבית יסודי  ספר חרדי  

בית במברגר בני ברק צילום:אלי אלון

בית  במברגר בית דו קומתי  שוכן ברחוב יהודה הלוי 9 בבני ברק  רחוב שקט יחסית. ממוקם במרכזה של העיר בני ברק , סמוך לרחוב הראשי, רחוב רבי עקיבא. הוא הוקם בראשית שנות ה-60 במטרה לשמש מרכז "לתורה, לתפילה ולתרבות ברוח הציונות הדתית", ונקרא על שמו של המחנך הרב ד"ר שמחה במברגר שהיה מנהלו של בית הספר היסודי העממי "מזרחי" לבנים ובנות בבני ברק ובהמשך יסד וניהל את בית הספר התיכון הדתי העירוני הראשון בבני ברק. הרב שמחה במברגר, מחנך ודמות נערצת, נפטר פתע ב-3 באוקטובר 1957 והוא בן 57 בלבד.

עוד בחייו של הרב במברגר, כשניהל את בית הספר עממי "המזרחי" ששכן ברחוב מימון (העבודה) 28 בבני ברק, היכן שכיום נמצא בית ספר משואות, נפתח ביוזמתו במבנה מסעדת בית הספר, בית כנסת לנוער ולצעירים. בימי חול שימש המבנה כמסעדה לתלמידים, ובימי שבתות ומועדים שימש המבנה כבית כנסת.

הקמת "בית במברגר"

לאחר מותו של הרב שמחה במברגר, החליטו חבריו, מכריו ומוקירי זכרו, להקים ברחוב יהודה הלוי בבני ברק, בשטח בו שכן "בית הפועל המזרחי" בבני ברק, מבנה דו-קומתי גדול שישמש מרכז "לתורה, לתפילה ולתרבות ברוח הציונות" ויקרא על שמו ולזכרו של הרב במברגר. ביום א' 3 בספטמבר 1961, במעמד ראשי העיר ונכבדיה ובהם ראש העיר בני ברק ראובן אהרונוביץ' ומ"מ ראש העיר משה בגנו, הונחה אבן הפינה לבניין החדש.

הבית שנבנה, כאמור, היה בן שתי קומות וכלל אולם תפילה בן כ-400 מקומות ישיבה, אולם קריאה ועיון ואולם מיוחד למשחקי שחמט. עלות הקמתו, כך נמסר בזמנו , כ-200,000 ל"י שנאספו מתרומות בארץ ובעולם. חיש מהר הפך המקום למרכז תרבות ראשי של הציבור הדתי לאומי בעיר ובעיקר הצעירים שבהם.

בשבתות ומועדים גדש המקום במאות מתפללים, ובשל הצפיפות התקיימו במקום שני מניינים: אחד בקומה העליונה והשני בקומת הקרקע. מלבד מקום תפילה שימש מבנה "בית במברגר" לעריכת אירועים, כינוסים, הרצאות וחוגים. כך למשל נערכו בו חוגי דרמה, חוג ריקודי עם לבנות, מסיבות בת מצווה משותפות, ומסיבות סוף שנה של בית ספר משואות הסמוך. במסגרת "בית כנסת לצעירים" שפעל בבית במברגר  בקומה העליונה, נערכו באופן פעיל ושוטף ולאורך השנים, שיעורי תורה, חגיגות הקפות שמחת תורה, מסיבות סיום מסכתות, "תיקון ליל שבועות" - לימוד תורה לאורך שעות בשבועות, דרשות ודברי תורה מפי רבנים אורחים. ב-1969 היה אורח המקום ד"ר משה רוזן, שהיה אז רבה של רומניה וסיפר הרצה על מצב יהודי רומניה. ב-1966 נערכה באולם בית במברגר אליפות רשבסקי בשחמט. ובשנות ה-80 נפתח ב"בית במברגר" חוג "שומרי משקל".

צמוד ל"בית במברגר", שכן ברחוב יהודה הלוי 7 בניין סניף בני עקיבא בני ברק, שהיה מהגדולים בארץ. לא פעם השתמשו חניכי הסניף בחדרי ואולם "בית במברגר" לקיום אירועים של הסניף. מספר חניך הסניף לשעבר: "הצגות 'שבת ארגון' בשלב כל שהוא היו "גדולות" על הסניף דאז ולכן הועברו לאולם בבית במברגר. חניכה בסניף מספרת: "היו חדרים קטנים ב"בית במברגר" שלפעמים קיימנו בהם פעולות".

אותיות בית במברגר נפלו ובמשך שנים איש לא טורח לשנות הכיתוב[צילום אלי אלון]

מעוז המפד"ל

האוכלוסייה הדתית לאומית בני ברק היוותה עד שנות ה80 כמחצית מתושבי העיר/ רבים מתושביה הדתיים לאומיים של בני ברק הצביעו בבחירות באורח מסורתי למפלגת "הפועל המזרחי" - מפד"ל (ב')/ בית במברגר היווה החל משנות ה60 אחד ממעוזי המפד"ל בעיר. כאן פעלו וצמחו דמויות כמו זבולון המר, זאב אורלב, יוסק'ה שפירא, רפאל מרובקה, לימים בעלי תפקידים בכירים במפד"ל ובמוסדותיה ובמפלגות הציונות הדתית לאומית.

לא פעם קיימו ראשי ואנשי המפד"ל בעיר בחדרי "בית במברגר"  "מפגשים והתייעצויות" לעיתים לתוך הלילה. מספרים כי לעיתים התנהלו התייעצויות אנשי המפד"ל גם בהפסקות התפילה. המקום הפך לאחד ממעוזי המפד"ל בבני ברק ובעיקר לביתם של אנשי "סיעת הצעירים" במפד"ל ("צעירי המפדל") בראשם עמד זבולון המר תושב העיר בני ברק.

דעיכתו של הבית

בשנות ה-80 ואילך התגברה באופן עקבי ומתמשך הגירת אוכלוסייה דתית לאומית מבני ברק לישובים עוטפי בני ברק וגוש-דן כמו, פתח תקוה, גבעת שמואל, שוהם, מודיעין ועוד, והאוכלוסייה הדתית לאומית בעיר, שהיוותה כאמור כמחצית מתושבי העיר, הלכה והידלדלה. באופן טבעי קהל המשתתפים בפעילות בית במברגר שהורכב רובו בעיקר מהציבור דתי לאומי בבני ברק, הלך והתמעט בצורה משמעותית. מספר המתפללים ב'בית במברגר' התמעט בהדרגה. "בית במברגר" שהיה בעבר שוקק פעילות במיוחד בתפילות שבת הלך ודעך.

שלט הנצחה בכניסה לבית במברגר  [צילום אלי אלון]

המרכז הדתי לאומי הפך לבית כנסת חרדי

ביקרתי ב"בית במברגר" בשנת 2017 ופעם נוספת ביוני 2019. אולם בית הכנסת הדתי לאומי בקומה העליונה הפך לבית מדרש חרדי. ובקומה הראשונה של "בית במברגר" נפתח מעין מעון לילדים קטנים, זרם חרדי.

הכתובת שעל קיר חזית הבניין בצד שמאל "בית כנסת ובית נוער ע"ש הרב שמחה במברגר ז"ל" הולכת ונמחקת. כמה אותיות של הכתובת נפלו מקיר חזית הבניין ואיש לא טורח לחדש ולרענן את הכתובת הדהויה והנמחקת (ראו צילום). סביר להניח שגם המנורה בעלת שבעה הקנים עם הסמל הציוני מגן דוד המוצבת בראש גג הבניין בחזית הכניסה ל"בית במברגר" "תיעל"ם באיזשהו שלב בהעדר תחזוקה ניאותה.

על-פי אתר גיידסטאר - אתר העמותות של ישראל, הרשומות במשרד המשפטים, נרשמה בשנת 1988 ברשם העמותות של משרד המשפטים עמותה בשם "בית במברגר - בית כנסת ומרכז לתורה ולתרבות ע"ש הרב ד"ר שמחה במברגר ז"ל (ע"ר מס ארגון 580037794)". בסעיף מטרות העמותה נכתב: "להנציח את זכרו של הרב ד"ר שמחה במברגר ז"ל. לנהל בית כנסת ומרכז לתורה ולתרבות ברוח דתית-לאומית. לקיים תפילות ושיעורי תורה בימי חול, שבת ומועד, במשך כל ימות השנה. ליזום ולבצע פעולות תורניות, חינוכיות וחברתיות". אני לא יודע מה מצבה של עמותה זו כיום ומי העומדים בראשה. מה שכן אני מבין ומתרשם שהפעילות במקום או לפחות רובה היא לא בדיוק "מרכז לתורה ולתרבות ברוח דתית-לאומית".

                      

סיפורו של בית העלמין שפיים

 

קברם של האלוף אברהם אדן ברן ורעייתו מרים [צילום: אלי אלון]

סיפורו של  בית העלמין שפיים

ביקר וכתב : אלי אלון

בית העלמין בקיבוץ שפיים  נמצא  בפאתיו הצפוניים של הקבוץ לא הרחק מכביש החוף. זהו בית עלמין אזרחי המנוהל על-ידי קיבוץ שפיים. קבורים בו בצד חברי הקיבוץ וותיקי האזור, גם מספר ידוענים לא מעטים ובהם: שחקנית התיאטרון חנה מרון ובעלה האדריכל יעקב רכטר, האלוף אברהם ("ברן") תת-אלוף אורי בן ארי, המדענית רננה בן-גוריון. המלחין  נועם שריף המוזיקולוגית מיכל זמורה כהן ונוספים.

ניצלתי לא פעם את השתתפותי בכנסים הנערכים במרכז הכנסים בקיבוץ שפיים כדי לקפוץ מידי פעם לסיור ושיטוט מעמיק בן חלקותיו וקבריו של בית העלמין שפיים הנמצא לא רחוק משם כך שאני מכיר את בית העלמין היטב 

בית העלמין תעודת זיהוי

בית העלמין משתרע על שטח של כ8 דונם ובו כ500 קברים (הערכה גסה) הוא  מטופח וירוק עם שבילים מסודרים וגישה נוחה. הגינון בו אינו אחיד ונמסר כי ניתנת למשפחה האפשרות לבחור את סוג הגינון סביב קבר יקירה.

בית העלמין בשפיים הוא בהגדרה בית עלמין אזרחי שלא מנוהל על-ידי הרבנות. רוב הקבורים בו הם אנשים שאינם ידועים ומוכרים  לציבור הרחב. חלקם הגדול הם חברי קיבוץ שפיים וותיקי ישובים אחרים באזור השרון שנפטרו לפני עשרות שנים. בעשור האחרון ואף עוד לפני כן  היה בית העלמין בשפיים סוג של ענף כלכלי  בקיבוץ בדומה לקיבוץ גבעת השלושה ועוד. קיבוץ שפיים המנהל ומתחזק את בית העלמין  אפשר  קבורה גם של אנשים שאינם חברי הקיבוץ. וגבה עבור הזכות להיקבר בבית העלמין ועבור אחזקת הקבר  ככל הנראה סכומים לא מבוטלים. וזאת לדעת, במספר קיבוצים קבורה הוא ענף כלכלי בקיבוצים לא תמיד ששים לדבר ולמסור מידע על בתי העלמין שבאחריותם, יש לא מעט בעיות וחיכוכים עם משרד הדתות ורשות מקרקעי ישראל וגם ויכוחים בן החברים עצמם לגבי מי זכאי להיקבר מי לא זכאי. זהו סיפור בפני עצמו שלא אכנס אליו בכתבה זו.לגבי בית העלמין בשפיים אומרת לי האחראית לבית עלמין בקיבוץ כי עניין קבורת נפטרים שאינם חברי הקיבוץ או תושבי הקיבוץ פסק מזה כבר.

תולדות בית העלמין

בית הקברות בשפיים קיים למעלה מ-80 שנה. הוא נפתח בספטמבר 1938. הנקברים הראשונים בו היו ארבעה נוטרים דב בורקה גולדין, צבי יוחה, מכס סיפרהלד, חובב מוגילוביץ חברי קיבוץ שפיים שנהרגו ב-18 בספטמבר 1938 במהלך אירועי המרד הערבי הגדול (1939-1936) כאשר הרכב בו נסעו עלה על מוקש ליד הקיבוץ. הארבעה  קבורים בקבר משותף בבית העלמין בשפיים. קברם היה כאמור הראשון שנכרה במקום זה.

בין הדמויות הידועות והמוכרות הקבורים בבית העלמין בשפיים - שחקנית התיאטרון המיתולוגית חנה מרון (1923-2014) כלת פרס ישראל שנקברה לצד בעלה האדריכל יעקב רכטר אף הוא חתן פרס ישראל. סמוך לקבריהם נמצא  קברו של נעם שֶׁריף  שהיה מוזיקאי, מלחין, מנצח, מחנך ומעבד חתן ופרס ישראל למוזיקה לשנת 2011. שריף נפטר ב– 25 באוגוסט 2018 מהתקף לב.

האלוף אברהם אדן

במרכז בית העלמין  נמצא קיברו של האלוף אברהם "ברן" אדן, (2012-1926) מניף "דגל הדיו" באום אל רשרש במלחמת העצמאות, שבין תפקידיו היה מפקד גייסות השריון, מפקד פיקוד הדרום ונספח צה"ל בארצות הברית. לאחר שהשתחרר מצה"ל היה מבקר המשטרה. לצד קבר אדן קבורה של מרים רעייתו. סמוך לקברו של אדן קברו של איש צבא בכיר נוסף: תא"ל אורי בן ארי (2009-1925)  שהיה מפקד גייסות השריון ובמלחמת ששת הימים היה מפקד חטיבת השריון "הראל" שהשתתפה בקרבות על ירושלים .בהמשך כיהן בתפקיד קונסול ישראל בניו- יורק.על קברו נחקק : "תת אלוף אורי בן-ארי בנרי "לוחם הפלמ"ח ,מפקד גייסות השריון, אדם וחבר איש ספר ועט .נוע נוע ! סוף.

 

סמוך לקבריהם של אדן ובן ארי שוכן קיברה של המדענית רננה לשם בן-גוריון, (2008--1925) בתם הצעירה של ראש הממשלה הראשון של ישראל דוד בן-גוריון ורעייתו פולה. רננה הייתה מדענית בתחום המיקרוביולוגיה וממייסדות המכון הביולוגי בנס ציונה. היא נפטרה בגיל 83 ממחלת האלצהיימר. על קברה נחקק מדענית בשירות העם

ידוענים נוספים הקבורים בבית העלמין בשפיים: המוזיקולוגית מיכל זמורה כהן (2015-1926), שהייתה מנהלת האקדמיה למוזיקה בירושלים ומנהלת חטיבת המוזיקה של "קול ישראל", רעייתו של השופט חיים כהן.

בחלקה הצבאית של בית העלמין נמצא  קברו  של אל"ם אברהם חידו (1985-1944) שהיה בן שאר תפקידיו, סמח"ט גולני, מפקד עוצבה, וחונך ראשי מטעם צה"ל לצבא דרום לבנון.חידו  נהרג במהלך קרב באזור גשר ערב-סלים במלחמת לבנון בשנת 1985 והוא בן   40 בנפלו. רעייתו תמר שהייתה פקידה שלו בגולני היא בת קיבוץ שפיים.

בין הקבורים בבית העלמין בשפיים: פרופ' גדעון דורון, שהיה פרופ' בחוג למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, המשפטן עו"ד מיכה ויתקון אחיינו של שופט בית משפט העליון אלפרד ויתקון ואל"ם נאווה פלס (ליפשיץ) (2002-1942) בת קיבוץ גן שמואל שהייתה מפקדת בסיס הדרכה לנשים - בה"ד 12 ובעברה הייתה כדורסלנית ששיחקה בליגה לנשים בכדורסל. נאוה  נפטרה ב-2002 ממחלת הסרטן. אחותה היא רונית (גיל) שרף, אף היא כדורסלנית.

עוד בין הקבורים כאן בבית העלמין  מרים אורי אמן שהייתה המורה הראשונה בשפיים וגידלה דורות של תלמידים, לאחר צאתה  לגימלאות ניהלה מרים את פעילות מועדון הוותיקים של המועצה האזורית "חוף- השרון", ואח"כ של מועדון הוותיקים בשפיים. בשנת 2003 הוציאה מרים ספר על חייה שנקרא- "זו אני מרים". מרים נולדה בירושלים  ב-1.9.2014  ונפטרה ב- 1.7.2014 בת 100 היתה במותה  על מצבת קברה נחקקו מדברים שאמרה : "ראה את יפי העולם דע את הטוב באדם ,דבר אהבה ושלום ומצאת אשריך יום יום .ליד קברה נמצא קברו של בעלה דוד אמן מראשוני קיבוץ שפיים ומי שכיהן ראש-המועצה האזורית  חוף-השרון.

ב1959 שכלו מרים ודוד אמן  את בנם האהוב  אורי אמן חיל סיירת  חטיבת הצנחנים שנפל בעת מילוי תפקידו והוא בן 20 בנופלו .אורי נטמן אף הוא בבית העלמין בשפיים.

בבית העלמין נטמנו כמה מנרצחי טבח  התקפת הטרור של החמאס על ישראל מקיבוץ כפר עזה שפונה לקיבוץ שפיים ובהם סמ"ר ים גולדשטיין אלמוג שהייתה חיילת בת  20 בנפלה ואביה נדב גולדשטיין אלמוג שהיה  בן 48 בהירצחו   ליד קבריהם נמצא קברו של עמר חרמש בן כפר עזה שאף הוא נרצח בהתקפה הנפשעת של החמאס אוקטובר 2023 עומר חרמש הוא בנו שלשי חרמש  שכיהן בעבר כראש המועצה האזורית שער הנגב וח"כ מטעם קדימה.