כאן בבית זה ברחוב טיומקין 10 בת"א שכנה במשך שנים רבות המערכת הראשית
של עתי"ם [צילום אלי אלון]
זיכרונותיי מעבודתי בעתי"ם
למעלה מ-30 שנה עבד בצלאל גילאי כמתרגם ועורך חדשות פנים וחוץ בסוכנות החדשות עיתי"ם החל משנת 1953 עד שנת 1987. בימים אלה מלאו לו 87 שנים. הוא מתגורר בחולון מזה שנים רבות. איש פעיל ומתנדב בקהילה נשוי מזה כ-64 שנים לאמנית ברכה וינגר יקירת העירבצלאל גילאי שלח אלי במסגרת כתבה שכתבתי על סוכנות החדשות עתי"ם את זכרונותיו מעבודתו רבת השנים בעתי"ם ואני מביא אותם כלשונם.
זיכרונות מעבודתי בעתי"ם / מאת בצלאל גילאי
ביולי 1953 פרשתי מעבודתי כמתרגם ועורך חדשות-חוץ בסוכנות החדשות יו.פי. ועברתי לעבוד בתפקיד דומה בסוכנות עתי"ם. מעבר זה הקנה לי את הזכות לעבוד 23 שנים במחיצתו של מר חיים בלצן – עיתונאי, בלשן, משפטן ואיש אשכולות, שהיה מיסד הסוכנות ועורכה הראשי.
אני זוכר עד היום את הראיון שהיה לי איתו בעת קבלתי לעבודה. לאחר הצגת השאלות המקצועיות הרגילות שאל אותי אם אני נשוי ואם יש לי ילדים. עניתי בחיוב, והוספתי כי בימים אלה נולד לי בן ראשון ושמו ירון. עיניו של מר בלצן אורו והוא אמר: "גם לי נולדה בת לפני כחודש ושמה רויטל".
שאלתי מדוע מצבי המשפחתי חשוב לו, ועל כך השיב כי מי שאחראי לפרנסת משפחה חזקה עליו שיתייחס ברצינות לעבודתו.
לפני צאתי מן החדר ניסיתי להרשים אותו ואז הערתי כבדרך אגב, שאני עובד בשיטת "הפירמידה ההפוכה". דומני שההערה הזאת מצאה חן בעיניו וכך נתקבלתי לעבודה. בשנים הראשונות הועסקתי כמתרגם ועורך חדשות-חוץ. כעבור כמה שנים הסתכסך עורך חדשות הפנים עם ההנהלה ופוטר, ובעקבות זאת קיבלתי אני את התפקיד.
לאחר שעשיתי את המשמרת הראשונה שלי בתרגום היו העיתונים למחרת מלאים בידיעות שלנו, כולן מסומנות ב-ע"ר (עתי"ם-רויטרס), בעוד שהמתחרה יו.פי. נעלמה כמעט כליל. דומני שבכך כבשתי את לבו של מר בלצן.
כך עבדה המערכת בשנות ה-50
הצעירים בני הדור הנוכחי, אנשי האינטרנט והדואר האלקטרוני, ודאי לא יבינו בכלל על מה אני מדבר. לכן חשוב אולי לספר את זה.
מחלקת חדשות החוץ הייתה מבוססת על ידיעות "רויטרס" בלבד ועל תרגומן לעברית. במחלקה היו שתי יחידות: יחידת הקליטה ויחידת התרגום. הידיעות היו מתקבלות באנגלית ממרכז רויטרס בלונדון, על גבי סרט ברוחב כ-2 ס"מ. האותיות היו מלוכסנות ולא חדות והייתה דרושה מיומנות מסוימת כדי לזהות אותן. גם האורך האינסופי של הסרטים היה מכביד על הטיפול בהם. השידור התקבל באלחוט ולכן כל הפרעה אטמוספרית גרמה לשיבושים קשים שהיו מכבידים על הפענוח. היה לנו צוות מפענחים שהיו קוראים את הכתוב בסרטים ומעתיקים במכונת כתיבה על גבי דפים רגילים, ואלה היו מועברים לידי המתרגם.
עבודת המתרגם הייתה שילוב של מיון, עריכה ותרגום. המפענחים עבדו משעות הבוקר ועד חצות ואילו עבודת התרגום נמשכה רק מ-15.00 עד חצות. התוצאה הייתה, שבבואו לעבודה מצא המתרגם כמות גדולה של חומר מצטבר שהמתין לטיפול. עליו היה למיין את החומר לפי טעמו של הקורא הישראלי, לפסול את מה שאינו מעניין, לאחד ידיעות שונות שהתייחסו לאותו נושא, ולעתים להשהות את הטיפול בידיעה מרכזית בהמתנה להתפתחות נוספת ולבסוף לכתוב סיכום של כל הקטעים. לעתים קרובות היו הטקסטים משובשים והיה צורך לנחש את הכתוב.
את החומר המתורגם היינו מכתיבים ישירות לכתבנית שהייתה מדפיסה במכונת כתיבה על גבי שעוונית (Stencil). בכל שעה או שעתיים היה מגיע שליח, נוטל את השעווניות שהצטברו, משכפל אותן על גבי נייר לפי מספר המנויים ויוצא על אופניים לחלק את החומר למערכות העיתונים.
המחלקה לחדשות פנים עבדה באותה השיטה. הכתבים התל-אביביים היו מביאים את הידיעות שלהם כתובות על נייר והכתבים משאר חלקי הארץ העבירו באמצעות הטלפון. כל החומר שנתקבל התרכז אצל העורך, הוא היה מתקן את הדרוש תיקון ומעביר לכתבנית להעתקה על סטנסיל. גם את החומר הזה היה השליח משכפל ומעביר למערכות בכל שעה-שעתיים.
העורכים היו חייבם להיות חשדנים, כדי לגלות כל בעיה ולעצור את הידיעה הבעייתית לפני הפרסום. היה עלינו לשלוט היטב בחוק הדיבה כדי לעצור ידיעות העלולות לשמש עילה לתביעת דיבה. כן היה עלינו להיזהר מפני טעויות שנגרמו כתוצאה משגיאות-שמיעה של הכתבניות.
הנה סיפור משעשע על שגיאת שמיעה שגרמה לאיום בתביעה משפטית. באחד הימים באתי לעבודה ביום ראשון בצהרים כאשר שימשתי כעורך חדשות פנים. כדבר ראשון עיינתי בעיתוני הערב ובעמוד האחרון של "ידיעות אחרונות" מצאתי ידיעה על משחק כדורגל שהתקיים אתמול (כלומר בשבת) בין נבחרת מטולה לבין נבחרת כוח או"ם (יוניפי"ל). הידיעה הסתיימה במילים אלה: "את בעיטת הפתיחה בעט רבה של מטולה". הידיעה הייתה מסומנת בסימון עתי"ם.
ראיתי את זה וחשכו עיניי. ואכן, כעבור כמה דקות הגיע טלפון מן הרב של מטולה. הוא השתולל וצעק, שבשבת אחרי הצהרים הוא נותן שעור תורה בבית הכנסת שלו ואינו בועט בשום כדור. כמובן שאיים לפנות לעורך הדין שלו ולהגיש נגדנו תביעת דיבה. ניסיתי להרגיע אותו והבטחתי לו לערוך ברור מקיף ולפרסם תיקון טעות ככל שיידרש.
ברור עם הכתב העלה שהייתה זו שגיאת שמיעה של הכתבנית. הוא אמר "את בעיטת הפתיחה בעט רב"ש של מטולה" והיא הבינה "רבה של מטולה". כמובן שרב"ש אינו רב אלא "רכז בטחון שוטף". שאלתי את הכתבנית אם זה לא נשמע לה מוזר, והיא השיבה: "אני לא עורכת, אני כותבת מה שאני שומעת".
עם זאת מוזר, שהידיעה עברה בלי לעורר חשד, לא אצל הכתב התורן ששימש אצלנו כעורך במוצאי שבת, ולא אצל עורך העמוד בידיעות אחרונות.
איך יצאנו מזה? מר בלצן טיפל, פורסם תיקון, הרב נרגע ובסופו של דבר לא הוגשה תביעה.
יש לציין שידיעות שגויות רבות עצרתי לפני הפרסום, הודות לחוש החשדנות שסיגלתי לעצמי ליד שולחן העריכה.
עתי"ם בתנופת פיתוח
מר חיים בלצן עשה כל העת מאמצים בלתי-נלאים להסתגל לשינויים הטכנולוגיים ולהפעיל שירותים חדשים, כדי להגדיל את ההכנסות ולנטרל את התחרות. בשלב מסוים בוטל שרות השליחים והותקנה מערכת טלפרינטרים מודרנית (במושגים של הימים ההם). לא עוד כתיבה על סטנסילים אלא כתיבה על גלילי נייר ובו בזמן יצירת סרט מנוקב. כאשר היו מזינים את הסרט הזה למתקן השידור היה החומר מתקבל בו-זמנית בטלפרינטרים בכל מערכות העיתונים. החיסכון בזמן העלה את טיב השרות בכמה וכמה דרגות. לא עסקתי בענייני כספים ולכן לא אוכל לומר כמה זה עלה, אבל אני בטוח שההוצאה הכספית הייתה גדולה מאד. הנה כי כן, מר בלצן הוכיח את עצמו לא רק כעיתונאי ובלשן, אלא גם כאיש-עסקים מצליח.
בשלבים הבאים השיגה עתי"ם את הזיכיונות להפצת הידיעות של סוכנויות בינלאומיות נוספות: סוכנות החדשות הצרפתית (AFP), סוכנות אסושייטד פרס (AP), סוכנות יונייטד פרס אינטרנשונל (UPI) וסוכנות הידיעות היהודית סט"א.
עתי"ם וחידושי מילים
העובדה שעתי"ם סיפקה חומר לכל אמצעי התקשורת העניקה לה את האפשרות להכניס מילים חדשות לשימוש יומיומי. הנה שתי דוגמאות:
צוות המתרגמים בעתי"ם המציא את המילה "מבזק" כתרגום למילה האנגלית Flash"", ששימשה את הסוכנויות הבינלאומיות להתראה לקראת העברתה של ידיעה מפתיעה וחשובה, בדרך כלל כזאת שצפויות בה התפתחויות. למשל, במקרה של חטיפת מטוס, היו כותבים כך:
Flash Flash Flash
Airliner hijacked
ואנחחנו תרגמנו:
מבזק מבזק מבזק
נחטף מטוס נוסעים
זאת כהתראה ראשונה לעורכים שצפויה ידיעה מפתיעה, מורכבת ורבת פרטים והתפתחויות. אני סבור כי הודות לשימוש שלנו במילה הזאת היא נקלטה בכל אמצעי התקשורת ובעקבות זאת גם בשימוש הכללי.
דוגמה שנייה: תרגום המושג Coexistence . היינו כותבים "קיום-יחד" או "קיום בצוותא", אבל תמיד הרגשנו שזה לא מספיק טוב. עד אשר באחד הימים ישבתי עם כתבן שהיה בעל משרה די בכירה במקום אחר ועבד אצלנו כדי להשלים את המשכורת. הוא היה אינטליגנטי מאד ומעורה בהוויות העולם, ולפעמים התייעצתי איתו כאשר נתקלתי בקושי. באותו יום הכתבתי לו בשטף רב ופתאום נעצרתי. ניחשתם נכון – הגעתי ל- .Coexistence סיפרתי לו על הקושי, ואז אמר כי באחרונה שמע הרצאה של אבא אבן והוא השתמש בביטוי "דו-קיום" ומיד הסביר כי כוונתו ל- . Coexistence מאז השתמשנו בביטוי הזה באופן קבוע, אמצעי התקשורת האחרים אימצו אותו וכידוע הוא נקלט בלשון כביטוי תקני.
עתי"ם סיקרה אירועים היסטוריים
זכורים לי לפחות שלושה מקרים שבהם סיקרה עתי"ם אירועים בעלי חשיבות היסטורית. כוונתי לרצח קנדי, משפט קסטנר ומשפט אייכמן. אקדיש כמה מילים למשפט האחרון, אשר בו טיפלתי בעצמי בתקופת עבודתי כעורך חדשות הפנים.
את הסיקור בשטח עשו שני הכתבים הירושלמיים, חיים אלרואי ומיטלמן, שהתחלפו ביניהם: כאשר האחד ישב באולם ושמע, ישב השני במשרד וכתב. כמות החומר הייתה אדירה וללקוחות היו אינטרסים שונים. היו כאלה שהיו מעוניינים לקבל את הכל בגלל החשיבות ההיסטורית יוצאת-הדופן, והיו כאלה שהעדיפו סיכומים קצרים יותר, כי לא היה להם מספיק מקום. אני מצאתי דרך לספק את כולם: עד שעת סגירת הדיונים בבית המשפט הייתי מעביר את כל החומר בתיקוני-עריכה מתבקשים, ולקראת שמונה בערב הכנתי "סיכום לילה", שכלל את כל הפרטים החשובים והחזיק כ-400-500 מילים.
היו אלה ימי עבודה ארוכים וקשים יותר מן הרגיל אבל החומר נקלט היטב. היו עיתונים שהקדישו עמוד פנימי שלם לסיקור המלא ונוסף לזה נתנו את ידיעת-הסיכום בעמוד הראשון, והיו כאלה שהסתפקו בסיכום בלבד. אבל אני יכול לומר בוודאות שכולם הסתמכו באופן בלעדי על עתי"ם בסיקור המשפט ההיסטורי הזה.
אחרית דבר
בשנת 1987 פרשתי לגמלאות מעתי"ם ולכן לא אוכל להעיד ממקור ראשון על מה שהתרחש לאחר מכן. עם זאת ידוע לי, שבתקופת כהונתו של אלתר ולנר כמנהל ועורך ראשי הצטיידה עתי"ם במערכת ממוחשבת לקבלת ידיעות והפצתן.
לכן אני דוחה מכל וכל את הטענה שעתי"ם נסגרה בגלל אי-הסתגלות לשינויים הטכנולוגיים. אני סבור שהדבר נגרם על ידי התפתחויות אובייקטיביות ובראש וראשונה דעיכת העיתונות הכתובה, דבר שגרם להעלמות מרבית הלקוחות הפוטנציאליים של הסוכנות.
אני מבין את התסכול שחש מר חיים בלצן בערוב ימיו ואני שותף לתחושה הזאת, אבל כנראה שיש התפתחויות המשנות סדרי בראשית ואין לנו השפעה עליהן.
"דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת" (קֹהלת, א', 4).
עורכי וכתבי עתי"ם לדורותיהם
מאת: אלי אלון
במשך למעלה מ-50 שנות קיומה עבדו בשירות עתי"ם עשרות רבות של עורכים, מתרגמים וכתבים.
בעתי"ם גדלו דורות של עיתונאים, חלקם עבר לעיתונות הכללית או לכלי התקשורת האלקטרוניות.
עורכים ראשיים:
חיים בלצן משנת 1950-1976
אלתר וולנר משנת 1976-
חיים נוי משנת 1998
עורכים ומתרגמים: בצלאל גילאי, אמתי מלר, מרדכי בן טל, יוסף לוויטה, חיים בלצן, אלי ארום, אמיל הלוי, אריה מייזלס.
כתבים (חלקם היו גם עורכים):חיים נוי יעקב קיפר, צבי מגן, זיו שורר, הלל מרגו (מרגושילסקי), ריצארד רועי, שבח בן גבריאל(ספורט), שפי גבאי, צבי ציפר, אילן גור, אורי בינדר, ניצה רימון, שלמה חדד, יצחק לוינסון, יאיר דקל שי בזק,ניצן חן איתמר אייכנר,יורם לוי.ירון זכאי.
כתבים בירושלים: חיים אלרואי, שמואל מיטלמן, גד ליאור, עוזי ניבון(בנזימן) ונוספים.
כתבים בחיפה: מאיר שושני, אריה מאיר.
כתבים אזורים: יוסף גלילי- צפת ובגליל העליון, יוסף וקסמן- בטבריה והאזור, יוסף אורי- עכו והגליל מערבי, אריה מאיר- עמק יזרעאל ונצרת, דוד אפל -אשדוד אשקלון עזה וסיני, נחום סנה וטובי ארבל - הדרום ובאר שבע, עמנואל פריפז -בנתניה והשרון הצפוני, יהושוע מרקוס-הרצליה והשרון הדרומי, יעקב שליש-בת ים וחולון, מרים פלג - בעכו ובגליל המערבי, שמואל עציוני ואליעזר זוליר - בנגב באילת, ועיסה חביב -בשכם ובמשולש.
מפורסמים שעבדו בעתי"ם
ולאחר אימות ובדיקה יצורף כמובן שמו לרשימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה