| ||
"שיירת הדסה" - השיירה שנשכחה | ||
לפני 74 שנים ב-13 באפריל 1948, כחודש לפני הכרזת המדינה, אירע אחד האסונות הגדולים של היישוב היהודי במלחמת העצמאות - אסון "שיירת הדסה" להר הצופים, ובו נרצחו 78 בני אדם ביניהם גם ד"ר חיים יסקי - מנכ"ל הדסה. מאת: אלי אלון |
▪ ▪ ▪ אסון "שיירת הדסה" שכונה לימים גם בשם "טבח שיירת הדסה" נצרב בזיכרון הלאומי הקולקטיבי הישראלי כאחד האירועים הטראומטיים בתולדות הישוב. גם היום בחלוף 74 שנה מאז התרחש הרצח המחריד, מקום קבורתם של כ-22 מהנרצחים במתקפה אינו ידוע בברור. במשך שנים רבות תקרית "שיירת הדסה" נחשבה ככישלון והיו ניסיונות להצניעה. האזכרות השנתיות היו צנועות ואורגנו על-ידי ארגון הדסה ולא הוזכר בה שם ממשלת ישראל ומשרד הביטחון. היום יודעים שע"ח חללי השיירה היו חלק בלתי נפרד מהלוחמים במלחמת העצמאות שהגנו על ירושלים, ומדי שנה נערך בבית החולי הדסה הר צופים טקס אזכרה ממלכתי לחללי שיירת הדסה בהשתתפות נציגי ממשלה ומשרד הביטחון. רקע להתקפת "שיירת הדסה" לאחר החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947, ובחודשים הבאים שלאחר מכן, הייתה התחבורה העברית בין הר הצופים לירושלים מטרה להתקפות הערבים. על ההר שכנו כידוע באותן שנים שני מוסדות יהודים חשובים: האוניברסיטה העברית שנפתחה ב-1925 ובית חולים הדסה שנפתח ב-1938. הדרך היחידה מירושלים העברית להר הצופים עברה בשכונת שייח' ג'ראח הערבית ודרך שכונות ערביות נוספות. הערבים החלו לתקוף את התחבורה היהודית שעברה בדרך זו בכדורים חודרי שריון ובהטמנת מוקשים. והר הצופים ובית החולים הדסה והאוניברסיטה שעליו הפכו למובלעת בלב אוכלוסייה ערבית עוינת. הגישה אליהם התאפשרה רק בשיירות מאובטחות בפיקוח בריטי. מוסדות הישוב היהודי פנו לשלטונות הבריטים וביקשו לאבטח את הדרך מירושלים העברית להר הצופים העוברת בתוך ריכוזים ערבים עוינים ולדאוג לשלומם וביטחונם של הנוסעים היהודים העוברים בדרך. הבריטים הבטיחו לעשות כן ולאבטח את הדרך מירושלים העברית להר הצופים אולם לא תמיד עמדו בהבטחתם. בתחילת חודש אפריל 1948 החריף מצבו של בית החולים הדסה שעל הר הצופים המבודד והיו צרכים להעביר אליו בדחיפות אספקה וכוח אדם. הוחל בהתארגנות והכנות ליציאה של שיירה גדולה של הספקת מזון וציוד רפואי מירושלים העברית לבית החולים הדסה. מועד יציאת השיירה נקבע לתאריך 13 באפריל 1948. ארבעה ימים לפני כן בתאריך 9.4.48, ערכו אנשי האצ"ל והלח"י התקפה על הכפר הערבי "דיר יסין" ובמהלכה נהרגו עשרות ערבים ובהם גם נשים וילדים. באותו יום ה-9 באפריל 1948 נהרג מנהיג הכוחות הערביים באזור ירושלים, עבד אל-קאדר אל-חוסייני בקרבות הקסטל. שני אירועים אלה הגבירו את המתח בן יהודים וערבים והיה חשש שהערבים יחפשו נקמה. סיירים של ארגון "ההגנה" הביעו חשש ממארב ערבי שיתנכל ויתקוף את השיירה המתוכננת להר הצופים והמליצו לדחות צאתה. אולם לאחר הבטחה למארגני השיירה מהמפקד הבריטי שהדרך בטוחה והיא תאובטח על-ידי הבריטים ונוכח הצורך הדחוף באספקת ציוד והסעת אנשים לבית החולים הדסה וממנו חזרה לעיר העברית, החליטה ההגנה לאשר צאתה של השיירה במועד שנקבע. ההתקפה על השיירה בבוקר ה-13 באפריל 1948 התקבצו הנוסעים וכלי הרכב של השיירה ברחבת מבני המרכז הרפואי ברחוב הסולל (כיום רחוב החבצלת). המרחק מנקודת היציאה להר הצופים היה כ-5 ק"מ בלבד ואולי אף פחות מכך. השיירה יצאה בשעה 9:00 בבוקר לערך מרחוב הסולל אל רחוב שמואל הנביא בדרכה אל הר הצופים. ברחוב שמואל הנביא קיבלה השיירה אישור ליציאתה להר הצופים ממשטרת מאה שערים. השיירה הייתה גדולה מהרגיל, היא מנתה 105 נוסעים ובהם רופאים, אחיות, סטודנטים לרפואה, סגל עובדי בית החולים והאוניברסיטה ואנשי "הגנה". כמו-כן היו בין הנוסעים בשיירה חולים שנסעו לטיפול בבית החולים ואנשים שנסעו לבית החולים לבקר חולים המאושפזים שם. |
| ||
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה