מעברה א' באר שבע(צלם לא ידוע) צילום מארכיון דרורי גואל באדיבות מנהל הארכיון מיכל קרצמר
מיצב מעברות באר שבע
מאת:
אלי אלון
בכיכר
במפגש הרחובות בית אשל פינת רמב"ם בבאר שבע, סמוך לשוק העירוני בעיר, הוקם בימים
אלה "מיצב מעברות באר שבע" הבא לספר את סיפורן של מעברות באר שבע ששכנו בעיר
בעשוריה הראשונים של המדינה. המיצב יחנך בקרוב בטקס חגיגי בהשתתפות ראשי העיר ובוגרי
המעברות.
המיצב
כולל שלט מורשת גדול של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל המספר את סיפור מעברות באר
שבע, וכן שישה צילומים מחיי המעברות, ספסלים, שמשיות (המזכירות אוהלי המעברה) וגינון
ברוח התקופה. בין יוזמי ומתכנני המיצב, צלם, סופר ואמן רב תחומי, גואל דרורי, שהיה
תינוק במעברה א' של באר שבע. (שהייתה מוקמת בשטח עליו ניצב היום השוק העירוני).
רקע להקמת המעברות
מיד
לאחר קום מדינת ישראל, ביוני 1948, החל גל עליה גדול לארץ של אלפי עולים. תחילה יושבו
במחנות עולים או במחנה מעבר. כשנמשך זרם העולים (כמיליון עולים עלו בעשור הראשון להקמת
המדינה) והצפיפות במחנות העולים גברה, יזם לוי אשכול שעמד אז בראש המחלקה להתיישבות
של הסוכנות היהודית, הקמת "שיכוני עולים" ("שכונות עולים") ברחבי
הארץ, שכונו מעברות.
המעברות
הוקמו בעיקר בשולי ישובים ותיקים או בישובים ערבים נטושים. 80 אחוז מיושבי המעברות
היו עולים מארצות ערב. בעוד במחנות העולים קיבלו העולים מזון ודיור ללא תשלום, דיירי
המעברות נדרשו לדאוג לפרנסתם בעצמם. במאי 1950 הוקמה המעברה הראשונה בהרי ירושלים ותוך
שנים ספורות הוקמו כ-100 מעברות בכל רחבי הארץ.
מעברות באר שבע
בבאר
שבע, כך מספרים היסטוריוני העיר, הקימה וניהלה מחלקת הקליטה של הסוכנות בשיתוף גורמים
נוספים לפחות ארבע מעברות: מעברה א', מעברה ב', מעברת "משקי עזר" ומעברת
"חצרים" שכונתה בפי העם מעברת ממבו.
תחילה
הוקמה בבאר שבע בשנת 1950 בסמוך לעיר העות'מאנית בשטח עליו עומד כיום השוק מעברה
א' מעברת אוהלים-בדונים כעבור פחות משנה הוקמה בשטח זה מעברה ב'. אף היא בעיקרה מעברת אוהלים בדונים . בהמשך הוקמה
מעברת "משק עזר" ששכנה בשטח שכונת נווה-נוי של היום ומעברה גדולה בשם
"חצרים" ששכנה על הכביש לחצרים בשכונת נווה-זאב כיום.
בקיץ
1950 חיו במעברות א וב' כ-2,300 נפשות. באוקטובר 1951 היו רשומים במעברות אלה
4,872 אנשים שמהם 3,310 חיו במעברה בפועל. תושבי המעברות בעיר באר שבע הגיעו ממגוון
ארצות: רומניה, עירק תימן פרס, וארצות צפון אפריקה.
תנאי חיים קשים
חיי
העולים במעברות במיוחד בשנות המדינה הראשונות
היו קשים העולים ששוכנו בהם גרו בצפיפות רבה ובתנאי תברואה קשים ביותר שירותים
חיוניים כמו אספקת מים וחשמל היו לקויים, דבר שהגביר את אי-הסדר והמהומות במעברות.
המקלחות והשירותים היו משותפים. הברזים בחוץ שמשו כמקלחות, והשירותים היו שירותי
"בול פגיעה" או בשדה הפתוח. בחורף חדר הגשם לאוהלים והרוח העיפה אותם ואת
הבדונים. בקיץ להטו הפחונים. בתחילה לא היו כבישים פנימיים, הביוב זרם בתעלה פתוחה
בתוך המחנה והוצאת האשפה הייתה פעמיים בשבוע . מלבד קשיי היום יום, תנאי המצוקה, התברואה,
ופגעי הטבע, היו עליהם להתמודד עם שפה קשה, תרבות ואורח חיים חדש, חוסר תעסוקה ובעיות
ביטחון
גואל
דרורי צלם סופר אמן רב תחומי, יקיר באר שבע מספר: "הורי שהגיעו בתחילת 1950 ממחנה
העולים באירן, קצת לפני מבצע עזרא ונחמיה (אפריל 1950 עד 1951) הגיעו בין הראשונים
למעברה א'. הם שוכנו באוהל הודי. בדצמבר 1950 היה אחד החורפים הקשים ואמי כרעה ללדת,
אי-אפשר היה להבהיל אותה לבית חולים הדסה שרק נפתח והוחלט לילד אותה באוהל שבו גרה
המשפחה. תוך כדי הלידה, אחיזת האוהל בקרקע התרופפה והאוהל התעופף לו, וכך באה אחותי
כרמלה לעולם גשום".
צבי
וייסלר אף הוא יקיר העיר באר שבע מספר באתר "הקשר הרב דורי" על תקופתו במעברת
א' בעיר הדרומית: נולדתי בעיר בוקרשט ברומניה, בן יחיד להורי יצחק ואיטה. הורי ואני
עלינו לארץ ישראל בינואר 1950 כשהייתי בן ארבע
וחצי. זמן קצר לאחר עלייתנו, המשפחה הועברה למעברה א' בבאר שבע. הייתה זו מעברת אוהלים
ובכל אוהל שוכנה משפחה עם 7-5 נפשות.
התנאים
במעברה מספר צבי וייסלר היו קשים ולמרות היותי ילד קטן אני זוכר שהאוהל שהיה עשוי מבד קר, ברוחות לא היה
יציב וכמעט נעקר ממקומו. בחורף היה קר מאוד, במיוחד בשנת 1950, בה ירד השלג הראשון
בבאר שבע. בתקופה זו היו מחבלים (מסתננים א.א) שהגיעו לגנוב ולרצוח ונשמעו יריות. הורי
שהיו ללא רקע צבאי היו "רועדים מפחד". צבי ומשפחתו חיו במעברה א' כשנה, משנת
1950 עד שנת 1951. בשנת 1951 עברה המשפחה לגור בבית של 28 מ"ר ברחוב שחל בבאר
שבע.
מעברת "משק עזר" ומעברת חצרים
"מעברת משק עזר" בבאר שבע הוקמה בתחילת
שנות ה-50, הייתה צמודה לשכונת "משק עזר" כיום שכונת נווה-נוי. התגוררו בה
בעיקר עולים מצפון אפריקה, ממרוקו ומתוניס והיא פורקה ב-1957, אולי אף באופן רשמי בשנות
ה-60.
בסוף
1955 הוקמה מעברת חצרים שהייתה ממוקמת בשטח בו שוכנת כיום שכונת נווה זאב. המעברה הוקמה
עבור העלייה מצפון אפריקה. העולים הראשונים הגיעו ב-18 באוקטובר 1955 בחשכת לילה. ליד
כל צריף היו שני מבני בטון אחד לשירותים ואחד דמוי מקלחת שבו זרמו רק מים קרים.
שמה
הרשמי היה מעברת חצרים או שכונת חצרים אולם בפי התושבים כונתה מעברת ממבו (מקור השם
לא ברור לי) . הייתה זו המעברה הגדולה בעיר ומצבה היה הקשה ביותר מבין מעברות באר שבע
ואולי אף מבין מעברות הארץ. במעברה היו כמה עשרות רבות של צריפים לרבות צריפי אזבסט. שררו בה תנאי תברואה
קשים והזנחה כללית בולטת. חלק לא קטן ממאות הילדים שהתגוררו בה לא למדו או שלמדו באורח
לא סדיר.
הייתה
בה נוכחות גדולה של עבריינים, שהשפיעו לרעה על הילדים והנוער שגדלו שם והובילו אותם
לעולם הפשע. במעברה פעלו מספר בתי בושת. כל מי שיכול היה "לברוח" מהמעברה
עשה זאת. במקום נותרה אוכלוסייה "קשה" מאוד. את צריפי עוזבי המעברה מיהרו
לתפוס עולים אחרים לרוב אוכלוסיות "קשות", עבריינים ועוד.
ביולי 1956 בליל שבת כך
דווח בעיתונות דאז עלה באש צריף מגורים במעברת חצרים שהיה שייך לשאול יעיש בן 32 סוחר ממרקש אב ל5 ילדים . יעיש כך בדיווח
בעיתונות תיכנן לפתוח חנות בבאר שבע ואף
קיבל רשיון לכך מהעריה ועד פתיחת החנות איחסן בצריף המגורים ציוד וסחורות שטיחים וכיוצא
באלה וכל הציוד והסחורות בשווי המוערך ב 13000 ל"י עלה באש יחד עם
הצריף . מכונית כיבוי שהוזעקה למעברה הגיעה
באיחור רב ביותר בגלל תקלה ברכב והצריף
נשרף כולו במחאה על הגעת הכבאית באיחור רב יותר רגמו כמה מאנשי המעברה שוטרים שהגיעו במכונית משטרה למקום בעקבות הדליקה ושברו את שמשות רכב המשטרה
.
בתחילת
שנות ה-60 באחד מימי שישי צריף אזבסט במעברת חצרים וכל תכולתו עלו באש. אנשי מכבי אש
שהגיעו למקום מצאו את הצריף כולו עולה בלהבות. מפקד תחנת הכיבוי האזורית אמר לעיתונאים
כי זהו הצריף הרביעי העולה באש במעברת חצרים בשנה האחרונה וקיים חשש להצתה. המשטרה עורבה בנושא ופתחה בחקירה.
שירותי
הרפואה במעברת חצרים כמו במעברות אחרות בעיר היו דלים ולא נגישים. בעיתון" קול
העם" (22.6.1961) אני קורא ידיעה על אדם בשם א. בדש שנפל בעת שהתפלל במעבר חצרים
ובשל "חוסר אפשרות של טיפול מהיר הגיע לבית חולים מאוחר ומת".
תביעה לחיסול מהיר של מעברת חצרים
עירית
באר שבע בראשות אליהו נאוי תבעה עוד במחצית שנות ה-60 מהממשלה את חיסולה המהיר של מעברת
חצרים, אולם כנראה לא נעשו מאמצים רציניים לחסלה והמעברה המשיכה לפעול בעליבותה ובהזנחתה.
בשלב
מסוים מאוחר יותר סוכם בין עירית באר שבע והממשלה כחלק מחיסול מעברת חצרים להחיל מדיניות
של "חד סטריות", לפיה אפשר לצאת מהמעברה אך לא לאפשר כניסת אחרים לצריפים
שהתפנו. הוחלט שכל צריף שיתפנה מיושביו יפורק מיד והעירייה תפסיק את אספקת המים ולא
תחדש אותה לשום מבנה אחר שיוקם במקום. מעברת פורקה לבסוף בשנת 1968.והיתה מאחרונות המעברות בארץ
שנסגרו .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה