ם רביעי, 31/8/16, 15:50

סליה זוהר  ויוחנן שטאל  (צילום מאתר  ויקיפדיה)   רצח יוחנן שטאל וסליה זוהר בחוף סידנא-עלי.   מאת:אלי אלון רצח זוג המטיילים יוחנן שְטָאל וסַלְיָה זוהר באזור חולות סידנא-עלי ליד הרצליה, הסעיר את הישוב היהודי בארץ בשנות ה-30 ואף הועלה  בשאילתה בפרלמנט הבריטי. עם השנים נשכחה פרשת רצח זו  והיא אינה ידועה לרוב רובו של הציבור     ב-28 ביוני יום ראשון שנת ,1931 יצאו יוחנן שטאל (22) וחברתו סליה זוהר(29), לטיול שתוכנן ליומיים- שלושה באזור השרון. לפני צאתם הם סיפרו לקרוביהם ולידידיהם כי הם עומדים לצאת לטיול ליומיים -שלושה לאזור השרון והרצליה ולבקר את חבריו ומכריו של יוחנן  בהרצליה ג', שם חנתה פלוגה של הקיבוץ המאוחד. ב-28 ביוני 1931 יום היציאה לטיול נפגשו יוחנן וסליה, על פי עדויות, ברחוב הרצל ליד הגימנסיה "הרצליה".  יוחנן הגיע מגבעת ברנר שם היה חבר בקבוצת "חירות" ואילו סליה הגיעה מבן שמן שם התגוררה אצל אחותה הצעירה מיכל זלצר שהייתה פועלת בבן שמן ובחודשי הריונה האחרונים.                        בתל-אביב עלו השניים לאוטובוס ציבורי כדי להגיע לירקון. בסביבות השעה עשר בבוקר, הגיעו השניים לשפת נחל הירקון. דייג ומשכיר סירות, סיפר כי  העביר אותם בסירה לגדה הצפונית של הנחל. כשירדו מהסירה, הלכו  מערבה לאורך הירקון  בכיוון הים, ועל פי עדות של אדם שראה את השניים,  פנו  משם צפונה  לאורך גבעות החוף לכיוון הרצליה.    בחלוף מספר ימים מאז צאתם של יוחנן וסליה לטיול ומשלא שבו לבתיהם, קרוביהם שדאגו לשלומם הודיעו על העדרם למשטרה. חיפושים נרחבים אחר השניים ביום 12.7.1931, כשבועיים לאחר שיוחנן וסליה יצאו לטיול, פורסמה בעיתון "דבר" ידיעה בדבר היעלמם של השניים, ואז החלו החיפושים. המשטרה הבריטית שלחה שוטרים אנגלים, יהודים וערבים, לחפש אחר הנעדרים, ואף מטוס של הצבא הבריטי הועלה לאוויר לסרוק החוף עד חדרה. בחיפושים נטלו חלק גם אחיה של סליה, צבי זוהר, וגיסה של סליה משה זלצר, אשר יחד עם חבריהם סרקו את השטחים שבין הירקון להרצליה. אולם  כל החיפושים לא העלו דבר. משלא העלו החיפושים אחר השניים דבר, הכריזו הבריטים על מתן פרס של 20 לא"י למי שימסור אינפורמציה שתביא לפתרון התעלומה. בהודעה רשמית מטעם שלטונות המנדט מתאריך 1 באוגוסט 1931 שפורסמה בעיתונות בארץ  בשלוש שפות, אנגלית, עברית וערבית,  נאמר בזו הלשון:  "פרס של עשרים  (20) פונטים פלשתינאים (א"י) ישולם לאיש אשר יהיה הראשון שימסור ידיעות שיובילו למציאתם של: סליה זהר ויוחנן שטאל, שעזבו את תל אביב ב־28 ביוני   1931 לטיול קצר ולא שבו. במודעה מובא תיאורם של  שני הנעלמים וכן תמונותיהם.  להלן תיאורה של סליה זוהר כפי שמופיע במודעה:  גובהה 168 ס"מ, רזה, מראה חום, שער שחור, עיניים חומות, בפעם האחרונה שנראתה הייתה לבושה בשמלה קצרה עד הברכיים וסנדלים בלי גרבים, ונשאה נרתיק־ יד, היא מדברת פולנית, גרמנית ועברית. תיאור יוחנן שטאל: בן 23 ,גבהו 163 ס"מ מבנה גוף בינוני, שיער בהיר, עיניים כחולות, בפעם האחרונה שנראה היה לבוש בכתונת "חאקי" עם צווארון פתוח, מכנסים קצרים של "חאקי" סנדלים בלי גרבים ונשא שק (רוקזאק) ירוק על גבו. מדבר גרמנית ועברית. על המודעה חתום ר. ג . ב . ספייסר מפקד המשטרה.     יוחנן שטאל  צילום מתוך אתר הממלכתי לנצחת חללי פעולות איבה    יוחנן שטאל (צילום מאתר  זיכרון לחללי פעולות איבה)    מפקד המשטרה הבריטית בא"י המפקח ספייסר אמר למנהל סט"א (סוכנות טלגרפית ארצי-שראלית) מר שוארץ: "מתקבל על דעתי ששטאל וזוהר עזבו את הארץ ואולי תקבלו בעוד זמן מה מכתבים מהם" . בעיתונות היהודית האשימו את המשטרה הבריטית שאינה מתאמצת במיוחד לפתרון התעלומה  ולברור גורלם של שני היהודים שנעלמו. העיתונות היהודית  גם מתחה ביקורת על  הסכום הנמוך- 20 לא"י שהציעה  המשטרה הבריטית למוסרי מידע שיביא למציאת יוחנן וסליה. עבור סכום פעוט זה מי יסכן עצמו, שאלו העיתונים. וכך נכתב למשל  בטור מערכת  של העיתון "דבר" מיום 16 ביולי 1931: "שני אנשים סליה ויוחנן יצאו לפני 17 יום לטיול בן יומיים שלושה ומאז לא נתקבלה מהם  כל ידיעה. כל ההשערות שהיו עלולות להשקיט את הדאגה לגורלם, אינן מתקבלות על דעת קרוביהם וחבריהם של הנעלמים. אין כל יסוד לחשוב על בריחה, נסיעה פתאום לחו"ל או התחבאות. כל התנאים והנסיבות מכריחים להניח, כי קרה אסון והחרדה רבה. כל מי שנזדמן לו להיפגש את השניים האלה או לשמוע משהו עליהם ועל עקבותיהם, אל יחמיץ ויבוא מיד לעזרת המחפשים.... אולם בראש ובראשונה מוטלת חובת החיפוש על ממשלת הארץ... לאן נעלמו האנשים ? המשטרה נדרשת להעמיד את כל כוחותיה, את כל כשרונה לשירות החיפוש. אל ילך לאיבוד אף יום אחד, אל תידחה חקירה נמרצת אף לשעה אחת. לא רק גורל שני האנשים שנעלמו מחייב זאת, עצם ביטחון החיים בארץ דורש זאת ! ". גם מוסדות הסתדרות העובדים, הוועד הלאומי ומחלקת הביטחון של הסוכנות היהודית הצטרפו לחיפושים. לארגון "ההגנה" היה ברור שהנעלמים כבר אינם עוד בין החיים ; הוא  פנה לאנשיו לחקור היכן נטמנו הגוויות. מפקד "ההגנה", אליהו גולומב, כינס בביתו בתל אביב שורה של בכירי "ההגנה" ובהם דוד זסלבסקי,  איש גבעת ברנר, מאיר ספקטור, מראשוני  "השומר" יהושע אייזיק (אשל) איש "גדוד העבודה" והורה לארגן חיפושים למציאת הנעלמים. חייבים למצא אותם והי מה, אמר. פעילי "ההגנה" ובהם שאול מאירוב (לימים אביגור) מקבוצת כינרת, צבי ניסנוב מטבריה, צבי וולף מבית-אלפא, חיים שטורמן מעין-חרוד, הלל לנדסמן מאילת-השחר, נחום הורביץ מכפר-גלעדי ואחרים פעלו והפעילו אנשי "ההגנה" וכן סוכנים ומודיעים של "ההגנה" כדי לנסות ולברר מה עלה בגורלם של יוחנן וסליה. הם ערכו חקירות וחיפושים סובבו  ביישובים ובכפרים ערביים, ובין שבטי הבדווים, אולם כל המאמצים לגלות עקבות הנעלמים לא הביאו לפתרון התעלומה. המשורר הצעיר יונתן רטוש (אוריאל היילפרין), שעבד באותה עת כמורה במושבה הרצליה, פרסם ב-7 באוגוסט 1931 (כחודש וחצי לאחר היעלמותם של יוחנן וסליה) בעיתון הרביזיוניסטי "העם" את שירו "כי ישאלך". בשיר זה תוקף המשורר את הנהגת היישוב מתנועת העבודה שבניגוד לחוגים הלאומיים,  מגלים מורך לב ומבקשים להמתין לתוצאות החקירה ולא להאשים ברצח את כפריי הסביבה הערבים. השיר נפתח במילים "כי ישאלך בנך מחר:- העבד ישראל? מה תען לו ?".   יוחנן שטאל וסליה זוהר-תולדות חייהם  יוחנן שטאל נולד בעיר מנהיים בשנת 1908, בנם בכורם של ברטלוד ורחל- רחה לבית מאי. הוריו שימשו שניהם כמורים בבית הספר המקומי. הבן השני נפתלי (היינץ) נולד ב-1913, עלה לארץ ב-1933 והיה חבר קיבוץ גבעת ברנר, והבן השלישי יוסף (ורנר) נולד ב-1916. יוחנן למד בבית ספר יסודי ותיכון, ואחר כך בבית ספר חקלאי מקצועי. הוא היה תלמיד מצטיין, שניחן ברמת אינטליגנציה גבוהה וגילה עניין רב בלימודי הטבע. בנוסף היה חבר פעיל בתנועות, "תכלת לבן" ("בלאו-וייס"), "דרור" ו"הבונים". בשנת 1929 עולה יוחנן לארץ ומגיע לקיבוץ בית-זרע. בקיץ 1930 עבר לקיבוץ שריד; בדצמבר 1930 הצטרף כחבר לקבוצת "חרות" בקיבוץ בגבעת-ברנר ועבד בפרדס ברחובות. סליה (שרה) זוהר בתם של סבינה וניסן זוננשיין, סוחר בעצים ותבואות נולדה בשנת 1902(במקומות אחרים מצוין כי נולדה בשנת 1909)  בחודורוב שבגליציה המזרחית למשפחה מסורתית וציונית אחרי שני אחים יור וצבי. בתחילת מלחמת העולם הראשונה עקרה המשפחה לווינה שם למדה סליה בבית הספר התיכון וב'פדגוגיון' העברי - בית מדרש למורות. בשנת 1928 עלתה סליה לארץ. תחילה עבדה כאחות במוסד החינוכי בבן-שמן, ואחר כך הייתה פועלת בקיבוץ שריד. סבה של סליה אבי אביה, היה העסקן הציבורי משה זוננשיין. אחיה של סליה היה ד"ר צבי זוהר ממייסדי תנועת "השומר הצעיר", איש חנוך ותרבות ,פעיל בהקמת רשת בתי הספר העבריים "תרבות" בפולין, ולימים ממייסדי המוסד החינוכי במשמר העמק ומנהל סמינר הקיבוצים. אחיינה היה פרופ' עזרה זוהר שהיה רופא בכיר וממקימי מפלגת "שלומציון" עם אריק שרון. מאחר שסליה זוהר הייתה נתינת פולין, נפגשו אנשי משלחת עולי פולין - ד"ר ד' צלציון וא' קירשנבוים עם הקונסול הפולני. עיתון "דבר"  שמדווח על כך בתאריך 27.7.31 מציין כי המשלחת   "עוררה לפניו את שאלת סליה זוהר (נתינת פולין). הקונסול הבטיח לחקור בעניין". עוד מצוין בידיעה זו: "כי לפני ימים מספר פנו לקונסול הגרמני ביפו בעניין זה (שטאל הוא נתין גרמני)".  התעלומה נפתרת  בבוקר יום שישי, 13 בנובמבר 1931 , כארבעה חודשים לאחר שיצאו לטיול,   נפתרה תעלומת העדרם של יוחנן שטאל וסליה זוהר: שניהם נרצחו בידי בדואים בסמוך למתחם סידנא עלי שליד הרצליה ונקברו בחולות. את התעלומה פתרו אברהם דוריאן שהיה שומר המושבה כפר סבא וכונה בפי הערבים "אבו יצחק" והשומר הידוע אברהם שפירא מפתח תקווה, שלקחו על עצמם בהתנדבות לפענח את הפרשה. השניים ידעו ערבית על בוריה, הכירו את כל מנהגי הערבים והפוליטיקה הבין-שבטית והיו מקובלים בין הערבים.  דוריאן ושפירא הסתובבו בכפרים הערביים, הפעילו מודיעים וניסו לקבל מידע שיסייע בפתרון תעלומת העדרם של יוחנן  וסליה. לבסוף אותר מודיע ערבי שסיפר כי  השניים נרצחו וכי הוא יודע את שמות הרוצחים ואת מפת מקום  הגופות. הוא דרש, כך נמסר, עבור המידע  סכום של 200 לא"י, סכום נכבד באותם הימים. אברהם שפירא עובד בן עמי וגד מכנס מארגון "בני בנימין" ניהלו מו"מ עם הערבי המודיע וסייעו בהשגת הכספים. המודיע התנה תנאי ששמו יישאר בסוד גמור. בעקבות המידע שמסר, נחקרו מספר חשודים בדווים. תחילה הכחישו כל קשר לשני הנעלמים אולם בחקירתם חלק מהם "נשברו" והודו כי רצחו את השניים וטמנו את גופותיהם בחולות. הם סיפרו כי ביום הרצח חזרו מהשוק ביפו, שם מכרו אבטיחים. הם רכבו על גמלים לאורך החוף. על אחת הגבעות ליד הרצליה הם ראו זוג צעיר יושב על גבעה ומתבונן בים ובסביבה. הם התנפלו על הגבר מאחור מבלי שהספיק להתנגד. נעצו סכין אבטיחים בגבו, וכשנפל, דקרוהו בליבו בפגיון. הבחורה החלה לברוח, הם תפסו אותה ואנסו אותה בזה אחר זה ואחר כך רצחו אותה בדקירות. את שתי הגופות הטמינו בחולות. הם הצביעו על מקום קבורת הגופות – על גבעה ממערב לכפר א-ג'ליל, ( כיום מדרום למלון אכדיה) במרחק 7-8 ק"מ צפונית לתל אביב. בסוכותיהם של כמה מהחשודים  או קרוביהם התגלו חפצים השייכים לנרצחים ובהם חגורה של סליה  ואולר השייך ליוחנן.   ביום חמישי 12 בנובמבר 1931 בשעה 8  בערב לערך הגיע קצין משטרת פתח תקוה גופר בלוויית פלוגת שוטרים למקום הטמנת הגופות ולאור פנסי "לוקס"  החלו החיפושים אחר הגופות. לאחר חפירה קצרה נחשפו וזוהו שלדיהם של יוחנן וסליה. המשטרה ערכה במקום " פרטיכל צילומים ומדידות". למחרת בבוקר יום שישי  (13.11.31) הגיעו למקום עיתונאים וצלמים וכן אחיה של סליה, צבי זוהר, שראה בכאב  את שרידי גופת אחותו פזורים על החול. הגופות ובמיוחד גופת הבחורה, נמצאו במצב קשה והועברו לבית החולים "הדסה" בתל אביב . באותו יום ,יום שישי בשעה 3 אחר הצהרים ערב כניסת שבת יצאה הלוויתם לבית הקברות טרומפלדור בתל אביב .שם נקברו זה ליד זה . המונים  הלכו אחר ארונותיהם. בבית הקברות  ספדו להם ראש העיר מאיר דיזנגוף בשם העיריה  ודוד רמז בשם הועד הפועל של ההסתדרות . שניהם ציינו כי "האחראים לביטחון בארץ ולגילוי הפשעים לא הועילו כלום באסון זה ואפילו העבודה האחרונה נעשתה במוחות מתנדבים". חמשת החשודים ברצח יוחנן וסליה  נאסרו בבית הסוהר ביפו  והובאו ביום ראשון  15 בנובמבר 1931 בפני השופט א. שמש להארכת מעצרם. באותו יום פרסמה העיתונות היהודית בארץ בעמודים ראשיים ובהבלטה את דבר מציאת הגופות ומעצר הרוצחים. הרצח הסעיר את הישוב היהודי בארץ והעיתונות עסקה בו גם בשנים הבאות. אביו של יוחנן,ברטלוד  שטאל  שלח כמה ימים לאחר מציאת גופת בנו ממנהיים שבגרמניה, מכתב תודה שהתפרסם בעיתון "דואר היום" (9.12.1931) בהבלטה תחת הכותרת "תודתו של אב שכול" ובו הוא מודה לעיתון "דואר היום" שהרבה לסקר ולדווח על הפרשה ולכל אלה שסייעו בחיפושים אחר בנו. ימים ספורים לאחר גילוי הגופות, פורסמה  בעיתון "דבר"  ידיעה כי פרשת הרצח הגיעה אף לפרלמנט הבריטי ואחד הנציגים בו  שאל "אם משרד המושבות הבריטי יהיה מוכן עתה להרשות ליהודים לשאת נשק להגנה עצמית בסכנה הסובבת אותם. עקב הרצח הכפול ליד ת"א והקשיים שהממשלה ניצבה בפניהם בקשר לגילוי הרוצחים וגוויות הנרצחים. שר המושבות השיב כי יבקש מאת הנציב העליון לא"י דו"ח בעניין זה".  המשפט משפטם של חמשת הנאשמים ברצח התנהל בבית הדין המחוזי ביפו. הוא  החל בינואר 1932. הרכב השופטים כלל את אב בית הדין השופט סיטון, ד"ר יוסף מני ומר עיזת נימר. כסנגורי הנאשמים שימשו עורך הדין ראג'ב אל-אימאם ונוספים. הנאשמים ברצח היו חמישה צעירים בדויים ואלה שמותיהם :ראשיד איבן מוסה, אבו סולימן, בן 25 משבט ערב אל קורעאן ש "רק לפני זמן קצר שוחרר ממאסר, שישב בו בגלל גנבה" , האני איבן סלים אבו סולימן בדואי משבט אל-קורעאן, שהשתחרר ממאסר על גנבת אבטיחים לפני חודש (ראשיד והאני הם בני משפחה אחת), סעיד איבן שאטאווי אבו סולימן, מוסטפה שייך אל מלחי,  ואחמד איבן עווד אבו הדיב .(יתכן שיש שיבושים קלים בשמות א.א) שלושה מהם זוכו בשלב הראשון של המשפט. בהמשך המשפט זיכו השופטים גם האני בן סלים אבו סולימאן (הקטין שבין החמישה). הזיכוי כך הסבירו השופטים הוא מאחר ואין עדויות שקושרות את הנאשמים לרצח. למעשה  מבין חמשת הנאשמים ברצח הורשע נאשם אחד בלבד, ראשיד בן מוסה אבו סולימאן ונגזר עליו מאסר של 15 שנה עם עבודת פרך. המשפט הסתיים ב-8 ביוני  1932. עורכי דין ערביים יעצו לנאשמים במהלך המשפט . לימים התברר כי המודיע הערבי שמסר מידע  על זהות רוצחי יוחנן וסליה  ומקום הטמנת גופותיהם  היה לא אחר מאשר  עלי קאסם תושב יפו ששימש כמודיע בשכר עבור הש"י שבשלהי שנת  1948 בתקופת מלחמת העצמאות,  הוצא להורג בחשד למסירת ידיעות לערבים. ראש מחלקת המודיעין הצבאי, איסר בארי, הורה להוציאו להורג ללא משפט. גופתו מנוקבת הכדורים נתגלתה ביערות הכרמל  ליד חיפה בנובמבר 1948.   כתבה נוספת בנושא של כותב זה   רצח יוחנן שטאל וסליה זוהר רצח יוחנן שטאל וסליה זוהר בסידנא-עלי  רצח זוג המטיילים יוחנן שטאל וסליה זוהר באזור חולות סידנא-עלי ליד הרצליה, הסעיר בשנות ה-30 את הישוב היהודי בארץ ואף הועלה בשאילתה בפרלמנט הבריטי. עם השנים נשכחה פרשת רצח זה ולא ידועה לרוב רובו של הציבור אלי אלון   |   לסיפור המלא