מתתיהו רוזין צילום באדיבות בנו אברהם (אבי) רז
מתתיהו רוזין -"חלוץ הפזמון העברי"
הזמר והשחקן מתתיהו רוזין, היה בשנות ה-40 בין הזמרים והשחקנים הפופולריים והאהובים בארץ 
מותו פתע, בגיל 35 בעת סיור הופעות בארצות הברית, קטע קריירה מצליחה ומבטיחה.
מאת אלי אלון
▪ ▪ ▪
מתתיהו רוזין היה מהשחקנים והזמרים הפופולריים ביותר בשנות ה-40 של המאה הקודמת וגם בשנותיה הראשונות של המדינה. הוא היה מכוכביה הבולטים של להקת התיאטרון הסטירי "לי- לה-לו", וכיכב גם בלהקת הקברט סמדר שהופיעה לחוף ימה של תל אביב. רוזין הופיע גם בבתי קפה ידועי שם, ובתיאטראות "כל הרוחות" ו"המטאטא".
במלחמת העצמאות "חרש" את הארץ לאורכה ולרוחבה והופיע בהתנדבות במחנות ובמשלטי הצבא. רבים מקרב החילים והלוחמים אז זוכרים את הופעותיו. ב-1 במאי 1950 בעת שהיה בסיור הופעות בארצות הבית, מת פתע והוא בן 35 בלבד. מתתיהו הוא חלק מההיסטוריה של הזמר העברי. עם השנים שמו נשכח כמעט לגמרי ואף לא הונצח כראוי . כתבה זו באה לעשות לו כבוד ולספר אודותיו ועל פעלו בזמר העברי.
במלחמת העצמאות "חרש" את הארץ לאורכה ולרוחבה והופיע בהתנדבות במחנות ובמשלטי הצבא. רבים מקרב החילים והלוחמים אז זוכרים את הופעותיו. ב-1 במאי 1950 בעת שהיה בסיור הופעות בארצות הבית, מת פתע והוא בן 35 בלבד. מתתיהו הוא חלק מההיסטוריה של הזמר העברי. עם השנים שמו נשכח כמעט לגמרי ואף לא הונצח כראוי . כתבה זו באה לעשות לו כבוד ולספר אודותיו ועל פעלו בזמר העברי.
.מתתיהו רוזין - פרקי חייו
▪ ▪ ▪
הוא נולד ב-1916 בוורשה בירת פולין, היה חבר בתנועת נוער ציונית. ב-1935 והוא בן 20 לערך, עלה לארץ ישראל. סיפור עלייתו לארץ מעניין וסיפרה אותו רעייתו יטקה רוזין, בראיון לכתב מעריב טוביה כרמל לפני 50 שנה. רצונו של מתתיהו לעלות לארץ היה עז והוא שאף לכך עוד מגיל צעיר ביותר, אך לא היה בהישג ידו אשרת כניסה (סרטיפיקט).
הוא מצא דרך מיוחדת להיכנס לארץ. הוא החל לעבוד כימאי באניית "תל אביב" שהובילה נוסעים בקו טרייסה-חיפה במטרה להסתלק מהאונייה בעת שזו תעגון בנמל חיפה ולעלות לארץ ישראל באופן בלתי לגאלי. שלוש פעמים הגיע לנמל חיפה, בדק אפשרות לרדת מהאונייה ולהסתלק מבלי שוב, אולם בכל פעם דחה זאת.
בפעם הרביעית אזר אומץ ירד מהאונייה ולא חזר אליה עוד. הוא עלה לירושלים, עבד שם כפועל בניין ובהמשך החל לעבוד כאופה בלילות. מתתיהו ניחן בקול יפה וביכולת משחק ותנועה וחיידק השירה והבימה קינן בו. הוא חיפש אפשרויות ובמות להופיע בשירה.
היו אלה ימי סוף שנות ה-30. הוא הצפין לחיפה והופיע שם כזמר וכמנחה בנשפים בכמה בתי קפה חיפאים, ובהם בית קפה "גינתי אור" שברחוב הרצל ו"בקפה כץ" שבשדרות נורדאו בהדר הכרמל. רבים מהבאים לבתי קפה אלה היו ימאים זרים וחיילים בריטים. רוזין הופיע בבתי קפה אלה בשפה העברית. סביר להניח שהחיילים הבריטים לא ידעו בדיוק על מה הוא שר אך קולו, הקצב המוסיקלי, סגנון שירתו והופעתו, כנראה מצאה חן בעיניהם והוא זכה להצלחה ולתשואות על הופעותיו.
בשנת 1939 הצטרף לשחקני להקת תיאטרון סטירי חדש בשם "כל הרוחות" שהוקם בראשית 1939 בתל אביב והחל להציג הצגות באולם "בית העם" בתל אביב ששכן בפינת הרחובות בן יהודה ושלום עליכם. עם חברי להקת שחקני תיאטרון "כל הרוחות" נמנו אמנים כמו זאב ברלינסקי, ברונקה זלצמן, י. היבלום, משה ויס ואחרים. בתום תוכנית אמנותית אחת, פרש מתיאטרון "כל הרוחות" ועבר בתחילת שנות ה-40 לשיר ולשחק בקברט "סמדר" שלחוף תל אביב.
בנוסף הופיע בקפה גינתי-ים ובגן מלון סן רמו, ובמסיבות ונשפים למיניהם. תקופה קצרה אף הופיע בתיאטרון "המטאטא". באותה תקופה הכיר רוזין את המשורר נתן אלתרמן, וזה האחרון החל לכתוב עבורו פזמונים רבים מהם כמה שהפכו ללהיטים, כמו "מילא", "שיכור".
שירים נוספים שביצע רוזין: יום-יומיים, יוסל, מי לימון ומר צלחת, אני רוצה רק להציץ, אמנות הפיוס, על הטיילת, אני מפוזר, ועוד. היו שכינו את מתתיהו רוזין "מוריס שבלייה התל אביבי" שכן הזכיר בסגנון שירתו והופעתו על הבמה, את השחקן וזמר השאנסונים הצרפתי הנודע. רוזין היה רוקד, מפזם, שר. הקהל אהב אותו מאד.
הוא מצא דרך מיוחדת להיכנס לארץ. הוא החל לעבוד כימאי באניית "תל אביב" שהובילה נוסעים בקו טרייסה-חיפה במטרה להסתלק מהאונייה בעת שזו תעגון בנמל חיפה ולעלות לארץ ישראל באופן בלתי לגאלי. שלוש פעמים הגיע לנמל חיפה, בדק אפשרות לרדת מהאונייה ולהסתלק מבלי שוב, אולם בכל פעם דחה זאת.
בפעם הרביעית אזר אומץ ירד מהאונייה ולא חזר אליה עוד. הוא עלה לירושלים, עבד שם כפועל בניין ובהמשך החל לעבוד כאופה בלילות. מתתיהו ניחן בקול יפה וביכולת משחק ותנועה וחיידק השירה והבימה קינן בו. הוא חיפש אפשרויות ובמות להופיע בשירה.
היו אלה ימי סוף שנות ה-30. הוא הצפין לחיפה והופיע שם כזמר וכמנחה בנשפים בכמה בתי קפה חיפאים, ובהם בית קפה "גינתי אור" שברחוב הרצל ו"בקפה כץ" שבשדרות נורדאו בהדר הכרמל. רבים מהבאים לבתי קפה אלה היו ימאים זרים וחיילים בריטים. רוזין הופיע בבתי קפה אלה בשפה העברית. סביר להניח שהחיילים הבריטים לא ידעו בדיוק על מה הוא שר אך קולו, הקצב המוסיקלי, סגנון שירתו והופעתו, כנראה מצאה חן בעיניהם והוא זכה להצלחה ולתשואות על הופעותיו.
בשנת 1939 הצטרף לשחקני להקת תיאטרון סטירי חדש בשם "כל הרוחות" שהוקם בראשית 1939 בתל אביב והחל להציג הצגות באולם "בית העם" בתל אביב ששכן בפינת הרחובות בן יהודה ושלום עליכם. עם חברי להקת שחקני תיאטרון "כל הרוחות" נמנו אמנים כמו זאב ברלינסקי, ברונקה זלצמן, י. היבלום, משה ויס ואחרים. בתום תוכנית אמנותית אחת, פרש מתיאטרון "כל הרוחות" ועבר בתחילת שנות ה-40 לשיר ולשחק בקברט "סמדר" שלחוף תל אביב.
בנוסף הופיע בקפה גינתי-ים ובגן מלון סן רמו, ובמסיבות ונשפים למיניהם. תקופה קצרה אף הופיע בתיאטרון "המטאטא". באותה תקופה הכיר רוזין את המשורר נתן אלתרמן, וזה האחרון החל לכתוב עבורו פזמונים רבים מהם כמה שהפכו ללהיטים, כמו "מילא", "שיכור".
שירים נוספים שביצע רוזין: יום-יומיים, יוסל, מי לימון ומר צלחת, אני רוצה רק להציץ, אמנות הפיוס, על הטיילת, אני מפוזר, ועוד. היו שכינו את מתתיהו רוזין "מוריס שבלייה התל אביבי" שכן הזכיר בסגנון שירתו והופעתו על הבמה, את השחקן וזמר השאנסונים הצרפתי הנודע. רוזין היה רוקד, מפזם, שר. הקהל אהב אותו מאד.
מצטרף לתיאטרון "לי-לה-לו"
▪ ▪ ▪
בשנת 1945 מצטרף מתתיהו רוזין ללהקת התיאטרון הסטירי "לי לה לו", שהוקמה ב-1944 על-ידי האמרגן הידוע משה ואלין. חיש מהר הופך לאחד מכוכביה הבולטים של הלהקה. רוזין מבצע בתיאטרון גם שירים שכתב לו נתן אלתרמן וכן משתתף במערכונים וזוכה לשבחים גם על יכולת המשחק שלו.
תיאטרון "לי-לה-לו" היה תיאטרון מוזיקלי שהעלה הצגות רֶוויוּ - שורת שירים ופזמונים וביניהם קטעי קישור קלים ושילב סאטירה חברתית-פוליטית אקטואלית עם בידור קליל. עם צוות להקת התיאטרון נמנו בנוסף למתתיהו רוזין גם אירנה רוזינסקה, הלנה קיטייביץ ג'ני לוביץ, שושנה דמארי חנה אהרוני, השחקנית ג'טה לוקה, מיכאל גור, יוסף גולנד, אלכסנדר יהלומי ועוד.
עם פרוץ מלחמת העצמאות נסגר תיאטרון "לי-לה-לו", שחקניו ועובדיו נקראו להתגייס. חלקם לשירות צבאי מלא וחלקם לשירות במחת"ר (מחלקת תרבות) מתתיהו רוזין מתייצב בבסיס הקליטה, שאז נקרא "קלט" ובהמלצת משה ולין שהיה קצין תרבות ביחידת מחת"ר (מחלקת תרבות) הוא מועבר לשרת ביחידה זו.
לאורך כל תקופת מלחמת העצמאות "חרש" מתתיהו את הארץ לאורכה ולרוחבה והופיע בפני חיילי הצבא בבסיסים, במשלטים, בבתי חולים צבאיים וביישובים בכל רחבי הארץ. נילווה לרוזין להופעות אלה השחקן והזמר שמואל פישר והם הופיעו גם כצמד. לאחר שחרורו מצה"ל בקיץ 1949 חזר רוזין להופיע ב"לי-לה-לו".
תיאטרון "לי-לה-לו" היה תיאטרון מוזיקלי שהעלה הצגות רֶוויוּ - שורת שירים ופזמונים וביניהם קטעי קישור קלים ושילב סאטירה חברתית-פוליטית אקטואלית עם בידור קליל. עם צוות להקת התיאטרון נמנו בנוסף למתתיהו רוזין גם אירנה רוזינסקה, הלנה קיטייביץ ג'ני לוביץ, שושנה דמארי חנה אהרוני, השחקנית ג'טה לוקה, מיכאל גור, יוסף גולנד, אלכסנדר יהלומי ועוד.
עם פרוץ מלחמת העצמאות נסגר תיאטרון "לי-לה-לו", שחקניו ועובדיו נקראו להתגייס. חלקם לשירות צבאי מלא וחלקם לשירות במחת"ר (מחלקת תרבות) מתתיהו רוזין מתייצב בבסיס הקליטה, שאז נקרא "קלט" ובהמלצת משה ולין שהיה קצין תרבות ביחידת מחת"ר (מחלקת תרבות) הוא מועבר לשרת ביחידה זו.
לאורך כל תקופת מלחמת העצמאות "חרש" מתתיהו את הארץ לאורכה ולרוחבה והופיע בפני חיילי הצבא בבסיסים, במשלטים, בבתי חולים צבאיים וביישובים בכל רחבי הארץ. נילווה לרוזין להופעות אלה השחקן והזמר שמואל פישר והם הופיעו גם כצמד. לאחר שחרורו מצה"ל בקיץ 1949 חזר רוזין להופיע ב"לי-לה-לו".
מלבד הופעותיו בתיאטראות ובבתי הקפה, הופיע מתתיהו רוזין בקטעי שירה, קריאה והנחיה בטקסים אירועים ועצרות. ליקטתי מארכיוני עיתונים ישנים כמה מאירועים מסוג זה בו הופיע רוזין: בליל שבת 6 באפריל 1946 הופיע רוזין בחלק האמנותי של אירוע "עיתון לעם" שנערך בפתח תקוה.
ב-20.6.47 השתתף רוזין באירוע "בנשק ההומור והסטירה" שנערך באמפיתיאטרון חיפה מטעם ההסתדרות הכללית בחיפה. יחד עימו השתתפו באירוע יעקב טימן, רפאל קלצקין, וקלרה אימס. ביום רביעי 12 בנובמבר 1947 השתתף רוזין בחלק האמנותי ב"מסיבת חברות על כוס תה" שנערכה בבית ההסתדרות הציונים הכללים ברחוב המלך ג'ורג' 33 בתל אביב, והרשימה ארוכה.
יוצא לסיור הופעות בארצות הברית
▪ ▪ ▪
בתחילת שנת 1950 יצא מתתיהו רוזין לסיבוב הופעות בן שלושה חודשים בארצות הברית יחד עם קבוצת אמנים שכללה את השחקנית והזמרת מינה ברן, השחקן אלכסנדר יהלומי והעיתונאי והסופר יוסף שמעון גולדשטיין. הקבוצה הוזמנה לסיור הופעות בארצות הברית על-ידי אמרגן יהודי מניו-יורק שביקר בארץ. חברי הקבוצה האמינו כי יוכלו להשתכר סכומי כסף נכבדים אולם המציאות טפחה על פניהם.
בתחילה הופיעו רוזין ומינה ברן בתיאטרון האידי "נאשיונל טיאטר" בניו-יורק עם מערכונים מחיי ההווי הארץ הצגת הבכורה החגיגית זכתה לתשבחות, אולם כעבור כחודש נסגר התיאטרון, חברי הקבוצה, להוציא את אלכסנדר יהלומי, שהופיע והסתדר פחות או יותר, חיו בתנאי דוחק ואף עוני מחפיר. נרמז כי רוזין ביקש לחזור ארצה מספר שבועות לאחר שהגיע לארצות הברית, אולם המצב החומרי היה כה קשה שלא היה בידו לרכוש כרטיס נסיעה חזרה לארץ.
▪ ▪ ▪
ביום ב' 1 במאי 1950, חש מתתיהו ברע וניגש לרופא שהתגורר בסביבה. הרופא זימנו לחדרו ועוד לפני שהחל לבדקו התמוטט מתתיהו צנח ונפל. הרופא נאלץ לקבוע את מותו. ככל הנראה מת מהתקף לב. יהיו שיאמרו כי מת משברון לב. מותו הפתאומי הפתיע והיכה בהלם את ידידיו ומכריו. מעולם לא התלונן על בעיה רפואית כלשהי ונחשב לאדם בריא ונמרץ.
ארונו של רוזין הגיע בשעת לילה באונייה "תל אביב", אותה אונייה באמצעותה עלה ארצה ב-1935. שחקני "לי-לה לו" ומשלחת של אגודת האמנים יצאו לחיפה כדי לקבל את הארון עם גופת חברם.
הלוויתו נערכה ביום ו' 9.6.50 בהשתתפות אמנים, שחקני ועובדי "לי-לה- לולו", עובדי ושחקני תיאטראות אחרים ורבים מידידיו. מסע ההלוויה יצא מבית החולים העירוני הדסה.
בראש תהלוכת האבל צעדו שחקני "לי לה לו" ואמני תיאטראות אחרים כשהם עונדים סרטים שחורים על דשי בגדיהם. בראש התהלוכה צעדו שני השחקנים יוסף גולנד ואלכסנדר גרנובסקי כשהם נושאים בידיהם זרי פרחים. הארון עטוף שחורים ודגל הלאום נישא על טנדר.
מול "בית ברנר" בתל אביב הספיד את המנוח ד"ר שור מזכיר אגודת האמנים בישראל. בהגיע מסע ההלוויה ליד אולם "ישה חפץ"-אולם הבית של תיאטרון "לי-לה-לו" ברחוב סמטת-השואבה בתל אביב, הספידו חברו של המנוח שמואל פישר שפרץ בבכי ולא הצליח לסיים את הספדו.
ליד בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי אמר גיסו של המנוח קדיש והזמר אברהם וילקומירסקי, נשא את תפילה האשכבה. הארון הובא לבית העלמין בנחלת יצחק. ליד הקבר הפתוח הספידו שחקן הבימה רפאל קלצקין בשם כל האמנים בישראל.
מתתיהו רוזין הותיר אחריו אישה ייטקה ותינוק בן שנה וחצי ושמו אברהם, לימים אבי רז איש חיל האוויר במשך שנים רבות . על מצבת קברו נכתב: "מתתיהו יעקב רוזין בן ישראל משה , אמן הבמה, חלוץ הפזמון העברי".
ארונו של רוזין הגיע בשעת לילה באונייה "תל אביב", אותה אונייה באמצעותה עלה ארצה ב-1935. שחקני "לי-לה לו" ומשלחת של אגודת האמנים יצאו לחיפה כדי לקבל את הארון עם גופת חברם.
הלוויתו נערכה ביום ו' 9.6.50 בהשתתפות אמנים, שחקני ועובדי "לי-לה- לולו", עובדי ושחקני תיאטראות אחרים ורבים מידידיו. מסע ההלוויה יצא מבית החולים העירוני הדסה.
בראש תהלוכת האבל צעדו שחקני "לי לה לו" ואמני תיאטראות אחרים כשהם עונדים סרטים שחורים על דשי בגדיהם. בראש התהלוכה צעדו שני השחקנים יוסף גולנד ואלכסנדר גרנובסקי כשהם נושאים בידיהם זרי פרחים. הארון עטוף שחורים ודגל הלאום נישא על טנדר.
מול "בית ברנר" בתל אביב הספיד את המנוח ד"ר שור מזכיר אגודת האמנים בישראל. בהגיע מסע ההלוויה ליד אולם "ישה חפץ"-אולם הבית של תיאטרון "לי-לה-לו" ברחוב סמטת-השואבה בתל אביב, הספידו חברו של המנוח שמואל פישר שפרץ בבכי ולא הצליח לסיים את הספדו.
ליד בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי אמר גיסו של המנוח קדיש והזמר אברהם וילקומירסקי, נשא את תפילה האשכבה. הארון הובא לבית העלמין בנחלת יצחק. ליד הקבר הפתוח הספידו שחקן הבימה רפאל קלצקין בשם כל האמנים בישראל.
מתתיהו רוזין הותיר אחריו אישה ייטקה ותינוק בן שנה וחצי ושמו אברהם, לימים אבי רז איש חיל האוויר במשך שנים רבות . על מצבת קברו נכתב: "מתתיהו יעקב רוזין בן ישראל משה , אמן הבמה, חלוץ הפזמון העברי".
תאריך: 23/01/2019 | עודכן: 23/01/2019אלי אלון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה